לפני שנים רבות קיימנו מחאה מול פעילי שמאל שהגיעו להפגין מול ישיבה מפורסמת בירושלים. המדובר היה בפעילי שמאל קיצוני, מסיתים, מדיחים, שדרשו לסגור את הישיבה, ואני וחברים נוספים כמו נעם פדרמן הגענו לעמוד מולם עם שלטים נגד השמאל ובעד הישיבה. אלא שבשלב מסוים הפתיע אותנו דווקא אחד מבחורי הישיבה שהגיע למקום ובשצף קצף קילל אותנו, צעק לעברנו צעקות ולבסוף אמר: "יימח שמכם,איפה אהבת ישראל שלכם…?"

בדברים הללו נזכרתי כאשר קראתי את מאמרו של הרב עמיחי גורדין, רב חשוב בישיבה חשובה, שגם הוא בכל הכבוד הראוי, איבד את ההבחנה, איבד את הפרופורציות וכתסמונת הקבועה של האישה המוכה, מאשים דווקא את עבדכם הנאמן בשיטת העינויים של השב"כ וכי למה ? היות ולימדתי אותם לשתוק בחקירה.

אתם מבינים: במקום לצאת נגד מי שמענה נערים יהודים במתקני חקירות, במקום ליישם את ההלכה ולא לעמוד על דם רעך הנשפך גם בדקות אלה בחדרי המעצר, התהפכו אצל כבוד הרב היוצרות והוא בוחר את האובייקט לביקורת ולכתב שטנה; מי שמלמד את הנערים מה הם זכויותיהם.

אלא בעשותו כן, לא רק שכבוד הרב פועל בניגוד לכללי המוסר והצדק הטבעי ומכשיר את התוקף ומשמיץ את מי שמבקש להגן על המותקף, אלא בראש ובראשונה מסלף ומזייף את היהדות המצווה להבדיל בין האור לבין החושך בין הטוב לבין הרע.

בתירוץ פתלתל ומתחמק מנסה כבוד הרב לעבור את המשוכה של ההתעללות והפגיעה בטענה אבסורדית ולפיה "אם לא היו שותקים לא היה צריך להתעלל בהם". אלא שמעבר לעובדה שטענה זו ממחישה שעולם הערכים הדמוקרטי לא השתרש בקרב חלקים מהציונות הדתית( זכות השתיקה היא זכות יסוד, כבוד הרב !) , הרי שטענה זו היא בדיוק טענת "האישה המוכה"; להאשים את הקורבן ולא את התוקף.

ומילה אחרונה באשר לעניין "העמידה מאחור והשליחה של נערים לשדה הקרב של מבוגרים". נדמה לי ששגגה יצאה מקולמוסו של הרב גורדין והוא כנראה לא מכיר את ההיסטוריה של החתום מטה ואת פעילותו כאשר הוא מאשים אותי שאני שולח אנשים ועומד מאחור.

אפשר לחלוק עלי, אפשר לא להסכים איתי, אבל האחרון שאפשר לטעון עליו דברים נלוזים אלו, זה עבדכם הנאמן: מגיל 14 תמיד עמדתי בקו הראשון של ההפגנות והמחאות ומעולם לא התביישתי במה שעשיתי. שילמתי מחיר כבד מאוד ( תיקים, משפטים, צווים מנהלים), בגין האמונה שלי ואני לרגע לא מצטער על כך.

עברו חלפו שנים, וגם היום, בעודי נושק לגיל ה-40 במקום להרוויח סכומי עתק, אני מעדיף להמשיך להגן על נערים שפוגעים בזכויותיהם, להילחם למען עם ישראל וארץ ישראל, הפעם בכלים משפטיים שמטרידים מאוד את מי שפוגע בזכויות, מי שהופך את המתיישבים לאויב, מי ששם לו למטרה לפגוע בצעירי הגבעות.

אם הייתי איש שמאל, הרב גורדין היה מעניק לי פרס זכויות האזרח ואוהב אותי מאוד, אבל מה לעשות, אני לא, והרב גורדין לא רגיל לאהוב אוהב, אלא רק ללטף אויב.