סוגיה מטרידה: על הטרדות מיניות בציונות הדתית - סרוגים

סוגיה מטרידה: על הטרדות מיניות בציונות הדתית

פרשת ינון מגל כבר מאחורינו, אבל הצורך לטפל בנושא, גם במגזר, רק גובר אין כמו הלכות צניעות כדי ליצור את היחס המכבד לאישה. אחרי שהתחתנתי וחבשתי את כיסוי הראש, הרגשתי באופן מוחשי ומיידי את השינוי, כאילו גדר עם שלט "תפוסה!" צמחה סביבי פתאום

author-image
סוגיה מטרידה: על הטרדות מיניות בציונות הדתית
  (איור: עדי דוד)

בין החדשות, המבזקים ומדורי הדעות, גיליתי פינה שכמעט תמיד מעוררת בי עניין: הפורומים.

אמנם לא השתתפתי מעולם בפורום – אפילו לקבוצות הווטסאפ האינסופיות שמצאתי את עצמי מחוברת אליהן אני בקושי תורמת – אבל להציץ מהצד זאת חוויה מרחיבת אופקים.

מה דעת הרווקות על בחורים שלא יודעים להתאים בגדים? מה מבשלים לשבת? ואיך כלה צעירה יכולה להתמודד עם חמות סופר-מוזנחת? לפעמים מדובר בפיקנטריה, לפעמים בפלספנות לשמה, אבל לפעמים מדובר בנקודות כואבות ואפילו הרות גורל.

בנושא כזה נתקלתי לא מאוד מזמן בפורום של נשואים טריים. בחור שיתף את החברים בהתלבטות שלו לגבי אשתו, שהתחילה עבודה חדשה. הבעל היה לגמרי בעד העניין בהתחלה, ושמח שאשתו מצאה מקום כלבבה. הבעיה התחילה כשהתברר שצריך לפתח קשרים חברתיים בין העובדים גם אחרי שעות העבודה. אלה היו המוסכמות, והאישה התחילה להשתתף במפגשי ערב עם החבר'ה, גברים ונשים כאחד. הבעל, שלא רצה להרוס לאשתו את הסיכויים להשתלב, זרם עם העניין, עד שהוא שם לב שהקשרים החברתיים הנרקמים מתמקדים קצת יותר מדי בקולגה אחד ספציפי. כשהאישה התחילה למחוק מסרונים ולהסתיר תמונות שצולמו הוא ממש נבהל ופנה להתייעץ עם חבריו לפורום. מה אתם אומרים, הוא שאל, שאני אגיד לה משהו? שאבקש ממנה לעזוב את העבודה? אולי אני סתם חשדן קנאי?

אז באמת אין לי מושג מה קרה בסוף. אולי הוא סתם דמיין וחיי הנישואין שלו ממשיכים לזרום על מי מנוחות. הלוואי. מה שבטוח הוא שהסיטואציה לא ייחודית, וגם אם כאן לא קרה כלום, שמענו על מקרים אחרים שהתגלגלו למקומות לא רצויים בכלל.

אין אפוטרופוס

נזכרתי בסיפור הזה בשולי פרשת ינון מגל הלעוסה היטב (מצטערת, אבל מה לעשות שיש לי טור רק פעם בשבועיים?)

אז קודם כול, נראה לי שנכון להבחין בין שני סוגי הטרדות. הסוג הראשון יכול לקרות בכל מקום, בכל זמן ולכל אחת או אחד. מה שמאפיין אותו זה שהמעשים נעשים בסתר. המטריד או התוקף יכול להיראות צדיק יסוד עולם, וגם הקורבן יכולה להיות צנועה וחסודה. האם מדובר באנשים נורמטיביים שגבר עליהם יצרם או באנשים עם הפרעת אישיות? לא יודעת. בכל מקרה זה לא ממש משנה, כי נגד סוג ההטרדות הזה אין יותר מדי מה לעשות – מלבד לא להיות תמימים ולהבין שזה עלול לקרות.

אבל יש גם הטרדות שנובעות מאווירה. בקטע הזה, חושבני שהתרבות המערבית די מבולבלת. מצד אחד – הכול מותר. קשרים בינו לבינה הם בסך הכול עוד פונקציה גופנית, כמו לאכול או לשתות, ולגיטימי לגמרי להשתמש בגוף הנשי כמקדם מכירות או לשדר בערוץ הילדים תוכנית וידויים אינטימיים של מתבגרים. בגידה בבן הזוג זה לא נעים אבל גם לא נורא, וגם מופעי סטנדאפ סופר בוטים זה בסדר גמור. אם כבר יש מילה גסה זאת המילה צניעות, שמתחברת להדרה ולדיכוי החופש הנשי.

מצד שני, אותה תרבות גם מצפה משום מה שהיחסים בין נשים וגברים במקומות העבודה יהיו קורקטיים, מכובדים וענייניים. שאישה תישפט על פי כישוריה ואופייה ולא על פי נתוניה הפיזיים. אבל כשהשיח הכללי הוא פתוח, שלא לומר פרוץ, הגבולות בין סחבק וצחוקים ובין הטרדות די מעורפלים. קשה להילחם במשחקי החיזור בין המינים, שהם בסך הכול עניין טבעי, וכשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?

גילוי וכיסוי

התורה לא זקוקה לציונים ממני, אבל מבחינת התחושה האישית שלי – אין כמו הלכות צניעות כדי ליצור את היחס המכבד לאישה. אחרי שהתחתנתי וחבשתי את כיסוי הראש, הרגשתי באופן מוחשי ומיידי את השינוי, כאילו גדר עם שלט "תפוסה!" צמחה סביבי פתאום. זה לא מספיק, כמובן: הלבוש לא יעזור אם הצניעות לא תתבטא גם בדיבור ובמעשה. זוכרים את אשת הבחור מהפורום? זה לא פשוט להיות נעימה וחברותית בלי לגלוש לידידותיות יתר, אבל מי שרואה את הזוגיות שלה כערך מקודש חייבת להיות מודעת לדינמיקה ולהציב גבולות. ולא בדקתי את זה מדעית, אבל אני די בטוחה שבמקומות עבודה דתיים, כשכל השיח הוא אחר, הסיכוי ליפול הרבה יותר נמוך.

לבנות את הכלים

אז כמו שאמרנו, במרחב הציבורי הדתי כמעט אין שיח בנושאים שהצניעות יפה להם, בדיוק בגלל שהצניעות יפה להם. אך אליה וקוץ בה, ולקוץ הזה אפשר לקרוא "זה שאין לומר את שמו". השתקה מוחלטת גורמת לכל העסק להיות אפוף עננה של טאבו, של משהו חשוך ופסול ומעורר רגשות אשמה. הכוחות האלה, אם נרצה או לא נרצה, הם חלק מהנפש – ואנחנו מאמינים שחלק חשוב ונפלא וקדוש לגמרי.

במציאות של ימינו, הבעיה עוד יותר חמורה. בזמני יכולנו להיות תמימים עד שהתעורר הצורך, אבל היום הכול נגיש עד אימה. אם לא נמצא את המקומות המתאימים להיפתח ולהסביר את השקפת העולם היהודית הבריאה שלנו, אנחנו עלולים להפסיד בגדול. בספר 'הדלת"שים', למשל, הסוגיה הזאת עלתה שוב ושוב כדבר שדחף אותם החוצה מהמחנה.

מאמר של יואל פרנקנבורג שעוסק בדיוק בזה התפרסם לפני כמה שבועות ב'מקור ראשון', ובעיניי הוא היה די משכנע. צריך כמובן למצוא את הדרך והשפה והפלטפורמה הראויים, אבל לא כדאי להפקיר את ילדינו בזירת ההתגוששות היצרית בלי הכלים המתאימים.

=======

(מתוך מוסף 'אתנחתא' שיוצא השבת)

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
"אולי אני סתם קנאי?"-הבן אדם ראה יותר מידי טלווזיה
מישהי | 20-12-2015 2:54
מה הקשר קנאה?? אתה בן אדם נורמלי שדואג לאשתו שמא היא נופלת ברוחניות ונעשית פרוצה או הפוך דואג שמא מישהו מושך אותה למקום לא טוב ואתה דואג לשלומה. המושג קנאה שייך רק לסדרות טלוויזיה. בגלל שתרבות החילונית ירדה מאוד במוסריות בעקבות הדרדרות כללית בעולם אסור היום בכלל שתיהיה בבית טלווזיה ואינטרנט צריך שיהיה מצונזר היטב, במחשב בנייד (שבו עדיף שלא יהיה אינטרט כלל-חבל על הכסף) באשר לעבודה עם חילונים אני למדתי עוד מימי השירות הלאומי שעם גבר לא מדברים שיחה ידידותית אף פעם. בבוקר אומר לי מישהו "בוקר טוב, מה נשמע?" אני עונה "בסדר" ומפנה את מבטי. כך אף פעם לא מתפתחת שיחה. הם אולי חושבים שאני לא מאוד ידידותית או מכונסת בעצמי, אבל את הבוס שלי זה לא מעניין, הוא רק מעוניין בעובדים טובים וחרוצים-אז מה איכפת לי. זה לא שאני מעליבה מישהו, אני פשוט לא מאפשרת לפתח שיחה שלא בעניין עבודה מיקצועי. כך אפשר לעבוד עם חילונים מבלי חששות מיותרים. וכמובן שאני אף פעם אף פעם לא אסע עם מישהו בטרמפ-לא משנה כמה גשום בחוץ או השעה. כמובן שהבעיה שנשארת היא החשיפה שלי לדיבור שלהם וההאזנה לשיחות כאשר מדברים בינם סביבי. וזה בכלל לא משנה עם סביבת העבודה היא נשים או גברים לעניין זה.