גורמים רבניים שונים לוחמים בעליית יהודים להר הבית באובססיה בלתי מוסברת. בחירוק שניים. חירוק שניים גדול, שלא נראה דוגמתו במלחמה על מצוות אחרות. לשם כך הם עושים קואליציה עם המוסלמים ועם גורמים נוספים, מוציאים הרבה אנרגיה ומשקיעים הרבה בפרסום. וכל כך למה? כדי למנוע מיהודי לעלות בקדושה למקום הקדוש ביותר ע"פ התורה.

תאמרו: הדבר ברור; ברור שעל קדושת מקום המקדש יאבק יהודי פי כמה וכמה מאשר על כל מצוה אחרת. ואולם, כל הגורמים הרבניים האלה ממש לא נאבקים על קדושת ההר. אם הם היו רואים לנגד עיניהם את קדושת ההר, הם היו צריכים להאבק תחילה על כך שהגויים לא יעלו להר הבית. רק אח"כ היה מה לדבר על יהודים.

במאמר מוסגר יצוין, שאילו דאגו באמת ובתמים לקדושת ההר, הם היו משקיעים את משאביהם במלחמה למען סגירת ההר כליל. לכל אדם באשר הוא אדם. אם הם אכן היו עושים כן – הם היו מוצאים שותפים רבים. למשטרה ולממשלה יש אינטרס ברור בסגירת ההר לכל אדם. מבחינתם, ההר הוא סתם כאב ראש שגוזל הרבה אנרגיה ותקציב. גם חלק גדול מהמוסלמים היו תומכים. כלומר: הפרוטוקול במקרה כזה היה מחייב אותם להזיל דמעות תנין ולהאשים במלוא הגרון את הכובש הציוני הרשע, אבל מעבר למה שהפרוטוקול מחייב – הם דווקא ישמחו. הרבה יותר מעניין אותם לגרש מהר הבית את היהודים מאשר לעלות אליו בעצמם. פתרון של תמות נפשי עם פלשתים יספק את מאווייהם.

שלא לדבר על מלך ירדן שהחזקת הר הבית היא סעיף משמעותי בתקציב שלו, ובתמורה הוא מקבל מרכז הסתה למען תנועות איסלאמיות שלא בהכרח נמצאות בצד שלו. גם מבחינת יחסי החוץ של ישראל, היה לממשלה הרבה יותר קל להסביר למה פשוט סגרנו את ההר וזהו (כי הוא חבית חומר נפץ וכו' וכו'), מאשר להסביר כל יום מחדש למה עוד יהודי שעולה לא פוגע בסטטוס קוו.

אבל כל זה במאמר מוסגר, החשוב לענייננו הוא שהתגבשה כאן קואליציה מוזרה של רבנים, מוסלמים וגורמי ממשלה שונים. קואליציה שלא פועלת למען קדושת ההר, אבל כל התנהגותה אומרת פחד מוות מפני עליית יהודים להר הבית. מה קורה כאן? למה גורמים רבניים חברים בקואליציה כזאת? מה כה מפחיד אותם, ולמה הם לוחמים נגד היהודים העולים להר ולא למען קדושת ההר?

קואליצית רבנים ומוסלמים

התשובה היא, שמתרחש כאן שינוי מפחיד.

בגלות, היהודי התרגל לכך שההלכה היא ענין של הפרט. בגלות, יהודי לא יכול לחלום על תיקון עולם במלכות שדי. הוא רק מתפלל כל היום שהגוי לא יפריע לו לתקן את עצמו. יהודי גלותי לא יכול להאבק על כך שהארץ לא תחולל או שמקום המקדש לא יחולל. מה ליהודי גלותי ולתיקון ההר והארץ? מה ליהודי גלותי ולתיקון עולם? הוא כלל לא יכול לחלום על יהדות שעניינה המלכת ה' על כל הארץ בהר קדשו. היהדות של הגלות היא עניינו של האיש הפרטי.

יהודי גלותי לא יכול לחלום על תיקון העולם או על שמירה על קדושת ההר. בעיניו, העיקר הוא שהיהודי הפרטי לא יעבור על שום איסור. אם ההר יחולל? שיחולל. נכון שההר יחולל יותר אם יכנס אליו גוי מאשר אם יכנס אליו יהודי. אז מה? שיחולל ההר. העקר שהיהודי הפרטי לא עבר שום עברה. אם הגוי יחלל את ההר? מה רע? הגוי עבר עברה. ממילא הוא הגוי-של-שבת שלנו. נשלח אותו לחלל את המקדש ולשרוף אותו. איפה כתוב שאסור לו?

אבל התורה מציגה מודל אחר, לא גלותי. מודל שלפיו צריכה לחיות ממלכה בארצה. היהדות המקורית, הלא-גלותית, היא לא עניין לאדם הפרטי בארבע אמותיו, אלא אמונה, דרך הנהגה שלפיה צריך העולם להתנהל. תיקון לעולם כולו. וזה מפחיד.

ברור שהציוני החילוני חושש מזה. מבחינת הציוני החילוני, באנו הנה כדי להיות עם ככל העמים. מי שרוצה להאמין באלהים – יעשה זאת באופן פרטי. לא ציבורי. יהודי שהיהדות עבורו היא אמונה ואידאולוגיה מפחיד את הציוני החילוני.

אבל לא רק הציוני החילוני חושש מהשינוי הזה. גם החרדי, שהתרגל לסוג מסוים של יהדות, מתקשה להשתנות. הוא יושב בארץ וצועק בלי הרף שהוא בגלות. הוא מתקשה להיות יהודי כמו שסבא שלו לא היה (אלא רק חלם להיות. חלם ללא הפסקה). ואמנם בלי מקדש יש גם כמה מצוות פרטיות שאי אפשר לקיים, אבל גם סבא שלי לא קיים אותן כי היה אנוס. ובזכות העובדה שאין מקדש, גם אני יכול להיות אנוס כמו סבא שלי. אשרי אנוס אני. אל תהרסו לי.

אם החרדי ילחם על קדושת ההר, בעצם העובדה שהוא ילחם על כך הוא יהפוך להיות יהודי קצת פחות גלותי. יהודי מסוג אחר. זה יהיה שינוי. והשינוי מפחיד.

יש כאן קדושה. הקדושה מפחידה. גורמים רבים חשים שיש איזה שינוי באויר. מישהו מבקש לשנות את הגישה ליהדות. זה מפחיד.

אבל השינוי מתחולל, מטפטף אט אט, אך מתחולל. אם הוא לא היה מתחולל – הם לא היו כה פוחדים.