יש טוענים שמרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה התירו להיכנס להר הבית למקומות מותרים שאינם הר הבית?

אין זה כתוב אצלם בשום מקום. הרי רבותינו ידעו להתבטא, והרבו להתבטא ולא פחדו להתבטא. מרן הרב קוק כתב תשובה ארוכה ומפורטת במשפט כהן סי' צו ולא הזכיר מזה מילה. ועיין נוסח עוד יותר מפורט של התשובה בטוב רואי על זבחים. הוא ורבנו הרב צבי יהודה אפילו לא היו מכניסים אצבעות בין אבני הכותל. אדם אינו רשאי למנות את עצמו דובר של שני רבותינו אלה אם לא מונה לכך. חכמים אומרים שהאומר בשם רבו דבר שרבו לא אומר זה סוג של לא תעשה לך פסל וכל תמונה.

אבל ברור שיש חלקים מותרים?

אכן. גם רבותינו ידעו שהר הבית הוא ת"ק אמה על ת"ק אמה כלומר 250מX250מ, הרבה פחות מהשטח בתוך החומה, ובכל זאת הם אמרו לא להיכנס. בשו"ת ציץ אליעזר טו עמ' פד הוא מביא בשם הג"ר מאיר אוירבך, שצדקה עשה הקדוש ברוך הוא אשר דרך דרכנו בגזית שלא ליתן ללכת אל הר הבית.

אבל אנחנו מדברים על מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה? הרב שלמה זלמן רענן טען שרבותינו מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה לא אסרו את המקומות המותרים (ספר נשמה של שבת 410).

הוא היה אדם קדוש, אבל אי אפשר לשנות את הכל על פי עדות יחיד, בניגוד למה שרבותינו כתבו בפירוש ובניגוד למה שמאות ואלפי תלמידים לא שמעו. רבותינו לא היו פחדנים, לומר ברבים דבר אחד, ובסתר דבר אחר. הם סברו וקיימו שהאמת אינה ביישנית ואינה פחדנית.

הגר"מ אליהו אמר שאפשר להקים בית כנסת בשטח מסויים של הר הבית וכן כתוב בספר עיר הקודש והמקדש לגרימ"ט (ה ט)?

ידוע. אך לא כן דעת מרן הרב קוק. כאשר הג"רהירשנזאן הציע לו זאת, הוא דחה, ואמר שיקימו בית כנסת גדול ומפואר מחוץ להר הבית – ואכן יש לנו. מרן הרב קוק גם ידע לעשות חישובים, אך הוא לא קיבל פתרון זה לעשות חישובים להקים שם בית כנסת.

אבל עתה יש חישובים מדוייקים של הגר"ש גורן שלא היו קיימים בזמן מרן הרב?

הוא גם ידע לעשות חישובים. גם החישובים של הגר"ש גורן, יש אחרים אחרים שחולקים עליו. וכאשר הביאו לרבנו הרב צבי יהודה מחקרים אלה ,הוא דחה אותם על הסף, אמר שאין בהם צורך – הרי יש חומה (ספר למקדשך תוב עמ' 12). בספר עלהו לא יבול מובא בשם הגרש"זאוירבך שאסור להיכנס מעבר לחומה, שלא מועילה שום טבילה, ושאין שום מקומות מותרים (סוף ח"ג). בשלב מסויים הוא מימן מכיסו שומר בשער המוגרבים שיזהיר אנשים שאסור להיכנס להר הבית. פעם הוא פגש פעיל ארץ ישראל השלמה ושאל אותו אם הוא עולה להר הבית. השיב: חלילה. הגרשז"א היה שבע רצון מהתשובה: אם היית עולה, לא הייתי מדבר איתך. נחזור למרן הרב קוק, הרי הוא שלל בתוקף את כניסתו של הברון מרוטשילד להר הבית, ולא נתן לו את העצה להיכנס למקומות המותרים או עם טבילה. גם בכרוז המפורסם שלו הוא מתייחס לכל השטח הזה.

אבל יש גם צד לאומי. אם אנו לא ניכנס לשם, יש טוענים שנאבד ריבונות?

זה נכון לגבי כל ארץ ישראל מלבד הר הבית, כמו שמסביר באריכות מרן הרב קוק: "הענינים הקשורים עם צפית עם ישראל לגאולת הארץ, כפי שהובטח על ידי נביאינו הקדושים, יש לחלק לשני סוגים. בסוג הראשון נכללים הדברים שבידי שמים… ואני נוהג לפני כל חג ומועד, בזמן שאחינו בני ישראל מרבים לעלות לעיר קדשנו, לפרסם אזהרות של האיסור להיכנס להר הבית. בנוגע לסוג השני של הגאולה… הארץ הקדושה… חובתנו להתאמץ, עד כמה שהדבר ביכלתנו…" (מאמרי הראיה 458).

יש אומרים שרבנו הרב צבי יהודה התיר נוכחות של משטרה ורבנות צבאית?

אין צורך בשמועה בעל פה, זה כתוב בפירוש בספר לנתיבות ישראל, שנוכחות כחות הבטחון שלנו שם, הם רבונותנו. ואין זה קשור לעליית אחרים להר הבית. אדרבה! "קבוצות חיילנו, הנמצאים שם שומרים ומשגיחים עליהם בפקודת שלטונותינו. גם אם אנחנו נזהרים בכניסה שמה, כפי מדת ההלכה, גם בתוך כך ומתוך כך, קבועה וקיימת בכל תקפה בעלותנו על כל שטח המקום הזה…" (ב קיח).

אז נוצר מצב נורא שגויים נכנסים ויהודים לא נכנסים?

אדרבה. אם גויים נכנסים זה רע. אך אם אנחנו נכנסים, זה יותר רע לאין ערוך, כי אנו עם קדוש. זו עבירה בחלונות גבוהים, עבירה יותר מכל העבירות האחרות.

ובסיכום?

יש פלפול למדני מעניין. אם אביו ואמו של אדם מבקשים ממנו כוס תה, עליו להביא לאביו, כיון שגם על אמו מוטל להביא לו. (קידושין לא א). קושיא: אמו היא ודאי ואביו אינו ודאי (חולין יא ב), לכן לכאורה היא קודמת? תירוץ: אם יאמר לאמו: "אני מביא לך תה, כי אולי אבי אינו אבי, אלא נאפת",- הלזה ייקרא כבוד אם?! כך לענינינו, כדי לכבד את הר הבית ולהיכנס בו, יש טוענים שאין זה הר הבית…
ויהי רצון שייבנה בית המקדש במהרה בימינו.