1. "אבא של כולם": הכינוי "בבא סאלי" פירושו בערבית מרוקאית: "האבא שמתפלל". לא רב, לא מנהיג, אלא אבא. כזה שדלתו פתוחה, אוזנו קשבת, ותפילתו עבורך היא כלי העבודה העיקרי שלו.

2. מנהיג בגיל 18: היה לו ייחוס משפחתי מפואר כצאצא של רבנים ומקובלים, אבל הוא לא נח על זרי הדפנה. כבר בגיל שמונה עשרה, כשרבים מבני גילו עדיין מחפשים את דרכם, הוא מונה לראש ישיבה בריסאני שבמרוקו והפך לאבא רוחני של קהילה שלמה כשהוא עצמו כמעט ילד.

3. המלחמה בשינה: כדי להתמיד בלימוד שהגיע לעיתים לשמונה עשרה שעות ברצף, הוא המציא שיטה משלו: בחורף ישן בלי שמיכה – כדי שהקור יעיר אותו ובקיץ עם שמיכה כך שהחום לא ייתן לו מנוח. היגיון הפוך, נחישות של ברזל.

 

4. כאב שמזכך: בגיל צעיר התייתם מאביו. אשתו הראשונה נפטרה בעת לידת ביתם, וגם התינוקת לא שרדה. הוא התחתן שוב, אך במשך עשור לא היו לזוג ילדים. אחיו הגדול, רבי דוד, נרצח על ידי השלטון המרוקאי. שנים אחר כך, אחיו הקטן והאהוב ביקר אצלו, ונהרג בתאונת דרכים קטלנית בדרכו הביתה. שמונה מילדיו נפטרו עוד בחייו.

די באסון אחד מכל אלו כדי להקשיח ולסגור את האדם, אך אצל הבבא סאלי הכאב רק זיכך את ליבו. הוא הפך לרגיש יותר, מבין יותר, מקשיב יותר. כי מי שידע כאב – יודע לרחם, להרגיש את צערו של כל יהודי ואת צערה של השכינה.

5. עיניים של ילד: בחנוכה ביקש שיחלקו לילדים דמי חנוכה במטבעות נוצצים, לא בשטרות. למה? "ילד מתלהב הרבה יותר ממטבע נוצץ". זו הייתה גדלותו – לראות את העולם דרך עיניים של ילד, ולהבין שהלב הקטן מתרגש מדברים שמבוגרים כבר שכחו.

6. חיים של פרישות: במשך חמישים שנה נמנע מאכילת בשר והדיר את עצמו מהנאות העולם. רק בסוף ימיו, כשהכוח רפה, נאלץ להתיר את נדרו מטעמי בריאות. הוא ויתר על הסגפנות כדי שיהיו לו עוד ימים לסייע לאחרים.

7. צניעות בלי מצלמות: בעידן שבו הכול מתועד ומפורסם, הוא הקפיד שלא להעביר שיעורים בפרהסיה ולא להבליט את עצמו. הכוח האמיתי, האמין, נמצא בעבודה השקטה – רחוק מזרקורים, בין האדם לאלוקיו.

8. שלוש פעמים עד הבית: אהבת ארץ ישראל בערה בו. שלוש פעמים הגיע לארץ, למד בישיבות "בית אל" ו"פורת יוסף" בירושלים, אך בשליחות רבו חזר למרוקו כדי להמשיך שם בפעילותו הרוחנית. עד שלבסוף עלה והשתקע בנתיבות, והעיר הקטנה הפכה לכתובת שאליה פונים אלפים.

9. הכול לאחרים: הוא לא החזיק כסף מעולם. כל מה שקיבל מהמוני המבקרים – חילק מיד. לעניים, לנזקקים, לכל מי שצריך. הוא ראה עצמו כצינור, וכשמגיע כסף יש רק משימה אחת: להעביר אותו למי שצריך.

10. אבא שלא עוזב: רבע מיליון איש מגיעים מדי שנה לקברו בנתיבות. באים לספר לו, לבקש ממנו, להרגיש שיש מישהו שמבין. כי גם אחרי ארבעים ושתיים שנה – הוא עדיין האבא של כולם.