נתונים מדאיגים בנושא תחזוקת המקוואות ברחבי הארץ.

במחקר חדש של המכון לאסטרטגיה ציונית, שנערך על ידי אריאל פינקלשטיין ומיכל אחרק-ויין ופורסם ביומן הצהריים של רשת ב' נחשפו מחדלים רבים במערך המקוואות בישראל. המחקר מראה כי 75% ממקוואות הנשים בישראל אינם עומדים בקריטריונים התברואתיים שנקבעו על ידי משרד הבריאות, והם פתוחים לציבור הטובלות על אף שאין להם את רישוי העסק הנדרש מהם על מנת לפעול.

צו רישוי עסקים ואתרי רחצה קובע כי מקווה הוא עסק טעון רישוי לצורך "הבטחת בריאות הציבור לרבות תנאי תברואה נאותים". בהתאם לכך, קבע משרד הבריאות בשנת 1999 תקנות "תנאי תברואה נאותים למקוואות טהרה" הכוללות הוראות בדבר מבנה המקווה, מתקניו, תחזוקתו והפעלתו, שנועדו למנוע מפגעי בטיחות ותברואה במקוואות. באתר האינטרנט של משרד הבריאות נכתב בהקשר זה, כי "רק במקווה שלו יש רישיון עסק, ניתן לדעת שהתנאים התברואתיים והאחרים תקינים".

במחקר נעשתה פנייה לרשויות המקומיות השונות בארץ לשם קבלת מידע על רישיון העסק של מקוואות הנשים המופעלים על ידי המועצות הדתיות ומחלקות הדת. מתוך 761 מקוואות נשים המופעלים כיום בישראל על ידי גורמים אלו, התקבל מידע בנוגע ל-481 מקוואות (63.2%). מתוך אלו, 359 מקוואות, כ-75%, פועלים ללא רישיון עסק. לשם השוואה, נתוני משרד הפנים מלמדים כי האחוז הכולל של עסקים ואתרי רחצה טעוני רישוי ברשויות יהודיות בישראל שפועלים ללא רישיון עסק עומד על כ-29%, וזאת כאשר מדובר במרבית המקרים ברישיון עסק שנדרש בשל סיבות טכניות ולא בשל סיבה מהותית ועקרונית כמו תברואה.

המחקר מלמד כי במועצות אזוריות המצב בעייתי במיוחד: מבין הרשויות שנבדקו במדגם כ-85% ממקוואות הנשים במועצות אזוריות פועלים ללא רישיון לעומת 65% ממקוואות הנשים הפועלים בערים. כמו כן, מבין כלל המחוזות המצב בעייתי בעיקר במחוזות יו"ש וירושלים: מבין 115 מקוואות נשים שנבדקו ביו"ש ל-113 (98.7%) אין רישיון עסק; ובמחוז ירושלים – מבין 44 מקוואות נשים ל-42 אין רישיון עסק (95.5%). במחוז תל אביב 88.4% ממקוואות הנשים פועלים ללא רישיון עסק. במחוזות דרום, חיפה ומרכז נצפתה מגמה שווה של כ-65% מקוואות נשים הפועלים ללא רישיון העסק, והמחוז בעל הנתונים הטובים ביותר הנו מחוז צפון, שבו ל-49.5% ממקוואות הנשים אין רישיון עסק.

כבר בשנת 2004 הצביע מבקר המדינה על ליקויים בתחום זה, אך המחקר מלמד כי על אף דוח מבקר המדינה החריף, ביחס לרוב הרשויות שבהן עסק הדוח מצב רישיונות העסק לא השתפר כלל וכלל, ובחלקן המצב רק הורע. בעיה נוספת עליה מצביע המחקר היא שהאזרחים כלל אינם יכולים להיות מודעים לבעיות הקיימות בנושא: הן משרד הבריאות והן הרשויות המקומיות לא מפרסמים לציבור הרחב כל מידע על המצב התברואתי של המקוואות.

אריאל פינקלשטיין, מעורכי המחקר, טוען כי "זהו המחקר השני שבו המכון לאסטרטגיה ציונית בוחן את מערך המקוואות בישראל, לאחר שלפני מספר חודשים פרסמנו מחקר שבחן היבטים כלכליים במערך זה. לצערנו המחקרים השונים מלמדים על בעיות רבות במערך המקוואות". פינקלשטיין מוסיף כי "אנו סבורים שאין להסתכל על כל בעיה רק באופן ספציפי, אלא יש להסתכל על הדברים כמכלול".

לדבריו, "ממצאי המחקר מלמדים על בעיות מהותיות בניהול מחלקות המקוואות במועצות הדתיות ועל חוסר היכולת של המשרדים הממשלתיים לבצע פיקוח אפקטיבי. לאור נראה כי יש צורך ברפורמה כוללת בתחום ולא להסתפק רק בטיפול נקודתי". מירי שלם מנכ"לית המכון לאסטרטגיה ציונית אומרת : "לעשרות אלפי נשים במדינת ישראל ההולכות לטבול כל חודש על מנת לקיים מצוות טבילה, אין בעצם מושג שהמקווה הזה שהן נותנות בו אימון ומפקירות את גופן למימיו פועל בעצם ללא האישורים הנדרשים ממנו על פי חוק ועלול לסכן את בריאותן . בעוד הבדיקות ההלכתיות במקווה הן דקדקניות, תעודת רישוי מסודרת היא עניין של מותרות. ברור שמדובר בבעיה מערכתית של ניהול לקוי, סדר עדיפויות שגוי וחוסר שקיפות שבחסותן מתאפשרת כזו שערוריה"