בעולם שוק ההון, "פאמפ אנד דאמפ" (Pump and Dump) היא הונאה שבה משקיעים מסוימים מפיצים מידע חיובי אך שיקרי על מניה כדי להקפיץ את מחירה, כמובן אחרי שהם קנו את המניה במחיר זול. זה הפאמפ. אחרי שהמחיר מגיע לשיא, או שהתרמית מתגלה, כל המשקיעים שבסוד העניין מוכרים את המניות שלהם, מרוויחים הרבה כסף, ומשאירים את שאר המשקיעים עם הפסדים כבדים בעקבות ירידת הערך של המניה. זה הדאמפ. תדמיינו את זה כמו בלון שמנפחים ומנפחים שבסוף מתפוצץ.

פאמפ אנד דאמפ (המחשת בינה מלאכותית)

בזירה הפוליטית, ראש הממשלה נתניהו מבצע "פאמפ" קלאסי לחוק הגיוס של ח"כ ביסמוט. אמנם בתחילת הדרך נתניהו שמר על עמימות מסוימת כלפי החוק ולא הביע את דעתו, כנראה כדי לראות לאן הרוח הפוליטית נושבת, אך בשבוע שעבר במהלך הנאום שנשא במליאת הכנסת, לא נותר ספק שהוא רוצה בהעברת החוק. הוא משווק אותו כ"מתווה היסטורי, מהפכה אמיתית", כזו שתפטור עשורים של מחלוקות. הוא מגייס את תמיכת השרים והח"כים בקואליציה, מבטיח לחרדים שיהיה בסדר והחוק יעבור, ולציבור המשרת שהנטל יתחלק. המטרה של הניפוח ברורה: קניית זמן ושקט קואליציוני. כל עוד המניה (החוק) נראית בעלייה, הממשלה יציבה. אולי הוא אפילו יצליח לשכנע את החרדים לתמוך בתקציב עוד לפני שחוק הגיוס עובר.

בהתאם לתמיכתו של נתניהו, ראינו שגם חברי מפלגת הציונות הדתית אזרו אומץ ופתאום התחילו להביע תמיכה, מסוימת לפחות, בחוק. לאחר שרובם החרימו בצורה לא רשמית את דיוני ועדת החוץ והביטחון שעסקו בנושא, חמישה מהם הגיעו לדיון ביום חמישי האחרון, לפחות שניים מהם – ח"כ שמחה רוטמן והשרה אורית סטרוק, בפעם הראשונה. דוברו של ח"כ צבי סוכות לא טרח להגיב לפנייתי בנושא, ודוברו של ח"כ אוהד טל טען שזה לא הדיון הראשון אליו הוא מגיע, אך לא ידע להגיד לכמה דיונים הגיע בעבר. היחיד מהמפלגה שמגיע בצורה עקבית לדיונים הוא ח"כ משה סולומון. השר אופיר סופר נשאר בינתיים היחיד שאמר בצורה ברורה כי הוא מתנגד לחוק. המפלגה מכינה מסמך עם תיקונים שהם רוצים להכניס לחוק, אך גורמים בכירים במפלגה בטוחים שהחוק יעבור, ושיוכלו לשכנע את החרדים לתמוך בו גם עם התיקונים שיעברו. לטענתם, אין לחרדים אלטרנטיבה טובה יותר.

הנטישה מעבר לפינה

אלא שערכו של חוק הגיוס הנוכחי עומד כרגע על כרעי תרנגולת. הייעוץ המשפטי לממשלה, וגם לכנסת, המציאות הפוליטית והמציאות בשטח (הצורך המבצעי של צה"ל ומשרתי המילואים) כבר מסמנים את הנפילה הקרובה.

ה"דאמפ" יתרחש ברגע שבו נתניהו יבין שהחוק אינו בר-קיימא משפטית או פוליטית. כמו שנאמר בהקשר אחר – התקרה של חברי הכנסת החרדים לגבי היעדים והסנקציות בחוק, כנראה לא תפגוש את הרצפה של חברי הכנסת מהליכוד ומהציונות הדתית שעדיין מתנודדים לגבי תמיכתם בחוק. ציבור המצביעים הדורשים חוק גיוס אפקטיבי עם סנקציות אמיתיות גדול מדי. גם בזירה המשפטית, הייעוץ המשפטי ממשיך להצביע על החורים הרבים בנוסח החוק ולא נראה שייתן לו לעבור בקלות. ברגע שיבין שאין לחוק היתכנות לעבור, ראש הממשלה, אמן הנסיגות הטקטיות, ימשוך את ידיו מהאירוע. הוא יסביר ש"היו כוונות טובות", יאשים את בג"ץ, הייעוץ המשפטי או את האופוזיציה בתקיעת מקלות בגלגלים, וינסה לצאת מהפוזיציה עם כמה שיותר רווח פוליטי.

המשקיע שנשאר עם מניית זבל – והאלטרנטיבה

בכל הונאת "פאמפ אנד דאמפ", יש את ה-"Bagholder" – אותו משקיע תמים או נאמן מדי שנשאר להחזיק במניה כשהיא כבר לא שווה כלום. נראה שח"כ בועז ביסמוט, יו"ר ועדת החוץ והביטחון מלא המוטיבציה, נבחר לתפקיד.
ביסמוט מושקע בחוק בכל כוחו. הוא זה שמתייצב מול המצלמות, הוא זה שמנהל את הדיונים המתישים, והוא זה ששמו נקשר בפשרות שמתגבשות. בזמן שנתניהו שמר על עמימות ואפשר לאחרים ללכלך את הידיים, ביסמוט הפך לפנים של החוק.

כשהחוק ייפול – בין אם בבג"ץ ובין אם בשל חוסר יכולת פוליטית להעבירו בקריאה שנייה ושלישית, נתניהו כבר יעבור ליעד הפוליטי הבא – התקציב או הבחירות. ביסמוט, לעומת זאת, יישאר התומך היחיד במוצר פגום שאיש כבר לא רוצה לקנות, כשהוא סופג את האש הציבורית והפוליטית.

הבעיה באסטרטגיית "פאמפ אנד דאמפ" פוליטית היא שהשוק – במקרה הזה, הציבור הישראלי ונציגיו הפוליטיים, נוטה לבצע "תיקון אלים" אחרי שהערך האמיתי של המניה מתגלית. לדעת חלק גדול מהציבור, הערך האמיתי של חוק גיוס שאינו כולל סנקציות כלכליות משמעותיות או יעדי גיוס ברורים הוא מניית זבל. התוצאה תהיה שכשהבועה של החוק תתפוצץ, היא לא רק תשאיר את ביסמוט לבד במערכה, היא עלולה לגרור איתה את כל תיק ההשקעות של הקואליציה, ולפרק את השותפות בין החרדים, הליכוד והציונות הדתית.

אמנם בפוליטיקה, שלא כמו בשוק ההון, יש אלטרנטיבות למה שמונח כרגע על שולחן הכנסת. לא מופרך להניח שהמתווה של הרב דוד לייבל שהוא מקדם בימים אלה יחד עם ארגוני משרתים ורבנים חרדים, יחליף בסופו של דבר את החוק הנוכחי. מתווה כזה עשוי לטרוף את הקלפים על הדרישה של החרדים להעביר את חוק הגיוס לפני העברת התקציב, שחייב לעבור עד ה-31 במרץ, אחרת הכנסת מתפזרת אוטומטית. במקרה כזה הניפוח של החוק הנוכחי יישכח במהרה, אך אם הקואליציה תישאר עם החוק הנוכחי – הבלון של מניית הזבל תתפוצץ בקרוב.