קראתי את דבריו של הרב שרקי, וצליל הדברים, עוד מעבר לתוכנם, היה צורם.

זו שעה קשה לישראל, שעה של פיגועי יחידים, דקירות סכינים, ויריות ברחובות. מדינת ישראל צריכה בכוחות צבאה, ומשטרתה, לעמוד נוכח המחבלים. המדיניות צריכה להיות זקופת קומה, אחרת מדרך הופעתה עכשיו. אבל האומה הישראלית ידעה תמיד כי לא בכח בלבד יגבר איש, וידעה שלא לקלים המירוץ, ולא לרופאים בלבד הרפואה. תורה ותפילה היו תמיד הלב של העשיה והפעולה.

איך אפשר לומר באיזשהו שלב, באיזושהי שעה, שלהתחזק בתורה זה שטויות? איך יכול לצאת משפט כזה מתוכינו? לא חסר לצערינו מי שחושב שהתחזקות בתורה היא לא נדרשת, אבל למה שאנחנו נאמר כך?

עם ישראל שבערים וברחובות, דווקא יודע אחרת; הוא מתפלל יותר, הוא מוסיף פרקי תהלים לאחר התפילות, הוא מוסיף שיעורי תורה לזכות החיילים, לזכות השוטרים, על כך תפארתינו. אין סתירה בתוכינו בין ריבוי בעשיה ובפעולה הנדרשת, ובין תוספת אור בתורה ותפילה.

אדרבה, זו השעה לחזרה לעצמינו, חזרה לבתי הכנסת ולבתי המדרש, להתכנסות רוחנית וערכית שמולידה עוצמה ועשיה.זה הזמן לעוד ועוד תפילות ציבוריות, תפילות ילדים, והפרשות חלה, נצמח בכל התחומים בקודש ובחול כשהם משולבים היטב יחד.