אם מישהו מרגיש תחושה של דז'ה-וו בשבועיים האחרונים היא לא מקרית. כבר היינו בסרט הזה. וזה נגמר רע.

המראות של מהומות אוקטובר 2000, או בשמן הערבי אינתיפאדת אל אקצא חוזרים על עצמם כמעט אחד לאחד.

שוב הר הבית הוא הגפרור שמצית את הלהבות, כשאז היה זה ח"כ אריאל שרון שעלה להר הבית ונתן את האות להתחלת הירי של שוטרים פלסטינים על חיילי צה"ל ומתיישבים. המהומות המשיכו בחגי תשרי, בפיגועי ירי נגד אזרחים וחיילים.

גם מקרה מוחמד אדורה, הילד שהפלסטינים טוענים שנרצח בדם קר, קיבלנו השבוע עם אחמד מנסארה, המחבל שמת וקם לתחייה בבית החולים.

נזכיר כי בשבוע הראשון לאותה אינתיפאדה הציתו פורעים ערבים את קבר יוסף וכמעט החריבו אותו, מה שגרם לבריחת ישראל מהמתחם, בדיוק כמו שראינו אתמול בלילה.

כמו אז, גם היום התגובה של ישראל היא התעלמות מהמציאות. בהוראת הדרג המדיני, יש "להכיל" את הפיגועים – וללוחמי צה"ל ברצועת עזה נאסר לירות אש חיה על מתפרעים, אפילו כשהם חוצים את גדר הגבול ונכנסים לשטח ישראל. ביהודה ושומרון מופעלים אמצעים לפיזור הפגנות נגד מיידי בקבוקי תבערה – במקום ירי צלפים.

בכלל גם אחרי 15 שנה, נראה כי ישראל ממשיכה עם הקונספציה של שמירה על הרשות, במקום להבין שהרשות היא מי שמדליקה את האש.

הרי לא מדובר בגל עממי, יש כאן התארגנות מכוונות, מלווה בהסתה חולנית נגד ישראל ונגד יהודים. כשאבו מאזן ממשיך את הדרך שהתווה ערפאת. להראות הרגעה כלפי חוץ ולהסית כלפי פנים.

נתניהו, מצדו לא השתחרר מתסמונות "היהודי" ומנסה להראות לעולם כמה אנחנו בסדר ואילו הפלסטינים צודקים, כשהוא מבקש הצדקה מהקהילה הבינלאומית להמשיך במצב, למרות שההבלגה שלו עולה בקרבנות יהודיים. אתמול במסיבת עיתונאים במשרד החוץ, הוא עשה מעשה אהוד ברק, ובזמן שהמחבלים יורים ורוצחים. הוא קרא לאבו מאזן להגיע לועידת שלום אזורית בירדן – ממש כמו אהוד ברק בשנת 2000 – ועידה שגרמה לפלסטינים שישראל מתחילה להתקפל ורק הגבירה את הדם.

על פי פרסומים נוספים מתוכננות גם הבנות בהר הבית בהסכמת ישראל, ארה"ב ירדן והרשות הפלסטינית. בכך יש שינוי סטטוס קוו בסוגיה, כי עד כה לפלסטינים לא הייתה זיקה להר הבית, ועכשיו לראשונה הם יקבלו אותה, וילמדו כי הטרור משתלם.

15 שנה לאחר רצף הטעויות של אהוד ברק שעלו במחיר כבד לעם ישראל, נתניהו צריך לפקוח את העיניים ולשבור את הקבעון המחשבתי. הרי הדבר שהכי מפחיד אותו הוא לגמור כמו אהוד ברק.