1. צבעי מלחמה – האהבה היא שדה קרב, כך שעדיף שתגיעי מוכנה. מסקרה, אודם, וגוונים שונים של מייקאפ. מה שלא נתן הטבע יעשה הצבע.

2. הסוואה – הקפידי שבגדייך לא יזהו אותך עם זרם זה או אחר בציונות הדתית, כך תוכלי לגלגל את שרווליך מעלה ומטה על פי הצורך.

3. הגיעי באיחור של עשר דקות, על מנת שתוכלי לבחון את הסבלנות ואת הנחישות שלו. כמו כן, עליו לדעת מראש שאת אשת חייל משכמך ומעלה, וכולך שקועה ביצירה ובעשייה. בקיצור, שידע שהוא הולך לשטוף את הכלים.

4. בכניסתך למסעדה סקרי את כל הנוכחים תוך התעלמות מכוונת מהמושא. כך יהיה לו זמן לבחון את יופייך הלא מוטל בספק ולפתח תסביך של קנאה כלפי כל שאר הנוכחים במסעדה.

5. הגיעי אל השולחן בו הוא יושב בשווי נפש מהול בשיעמום קל, חייכי והניחי לו להזיז את הכסא אל תוכו תשקעי באלגנטיות.

6. בחרי מהתפריט את המאכל בעל המחיר הבינוני ביותר. כך הוא ידע שאינך חמדנית ואת תדעי שאיננו קמצן.

7. במהלך האכילה הקפידי להגיד את הברכות בסדר יורד, ותוודאי שגם הבחור עושה כן.

8. הפגיני ידע רחב בכל התחומים. אם אין לך מושג על מה הוא מדבר, תמציאי משהו.

9. תתענייני במשפחה שלו.

10. ביציאה מהמסעדה בדקי אם הוא ג'נטלמן אמיתי- תתני לו לפתוח עבורך את הדלת

שעת האפס הגיעה. לבושה במיטב מחלצותיי, כולל נעלי עקב חדשות, מכוסה בשכבה אטומה לאוויר של מייקאפ, ומריחה כמו הסופרארם בשלהי מבצע 1+1 יצאתי לדרך.

באיחור אופנתי של 9 דקות ו-53 שניות נכנסתי למסעדה והעברתי מבט קל על כל הנוכחים. בזווית עיני קלטתי בחור חייכן מנופף אליי בידו.

או. מיי. גוד. הרי הוא הנאה בגברים. מה אני אעשה עכשיו? איך אשחק אותה קשה להשגה?

טוב! תרגעי. יש לך את 10 הכללים, פשוט תצמדי אליהם.

תוך התעלמות מוגזמת מהעלם המנופף יצאתי לי לסיור בין השולחנות, סוקרת בחדות את הצד הנגדי. לפתע שמעתי קול מאחוריי:

"דינה? שלום, אני אלי".

אוי לא, אוי לא- קפאון מוח.

"ברגדרררר…" הגבתי.

"ראיתי שקצת הלכת לאיבוד. בואי, השולחן שלנו שם." הוא הוביל אותי אל הכסא והזיז אותו עבורי. ובדיוק כשתכננתי לגלוש אל תוכו באלגנטיות שלא נראתה מאז המאה -19 עקב נעל ימין שידר אות מצוקה, אך היה זה כבר מאוחר מדי. התרסקתי בהילוך אחורי על רצפת השיש, כל העיניים ננעצו בי.

"אני בסדר!" הכרזתי ומיהרתי לקום חזרה על רגליי, אך הנזק כבר נעשה.

את ההמשך היה ניתן לתאר רק כאסון אקולוגי במימדים קטסטרופליים. הייתי צונאמי אנושי.

את האיטריות שהזמנתי לא הצלחתי לביית דיי הצורך, ומקרוניי-פרא התעופפו לכל הכיוונים. שכחתי לברך על המיץ וביליתי חמש דקות בתאור סרט שראיתי בכיכובו של סטיבי וונדר על אדם המהפנט אחרים בעזרת מבטו, עד שאלי הוסיף בנימוס כי סטיבי וונדר הינו מוזיקאי עיוור.

אפילו השיחה על אודות משפחתו לא הצילה את המצב. היה לו רק אח אחד- תאום, וההתעניינות המוגברת שלי כנראה לא התפרשה נכון.

שבורה וחבולה מעט הלכתי בשקט של מובסים לכיוון הדלת, ולא שמתי לב שהוא כבר פתח אותה עבורי. כמובן ששוב איבדתי את שיווי המשקל, ואלי נאלץ למצב אותי מחדש על הקרקע.

"טוב…" הוא אמר באופן שאינו משתמע לשתי פנים.

"כן…" אמרתי והבטתי בקרקע, לא העזתי אפילו להיישיר מבט. "שהיה בהצלחה", אמרתי והתחלתי ללכת.

"היי, חכי שניה!" הוא רץ אחרי ועצר אותי. "מה? לא רוצה לנסות עוד פעם?"

"אבל אבל… התרסקתי על הרצפה פעמיים…"

"כן, נכון. אבל אני חושב שנמאס לי מבחורות שמתרסקות רק פעם אחת".

הבהרה: הלוואי שהיה לי מה להבהיר. פשוט אל תנסו את זה  בבית.