נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, נשא היום (חמישי) דברים בכנס העמותה למשפט ציבורי ומתח ביקורת חריפה נגד שר המשפטים יריב לוין והציבור שמוחה נגדו באולם בית המפט.

"​בנוסף לביקורת שבתוך המערכת פנימה, נתונה הרשות השופטת גם לביקורת ציבורית רחבה. מתוקפו של עיקרון פומביות הדיון, מרבית ההליכים המשפטיים גלויים לעין הציבור הן בשלב הדיון, והן בשלב פרסום פסקי הדין על נימוקיהם המפורטים.

אולמות בתי המשפט בכל רחבי הארץ פתוחים לקהל הרחב, שביכולתו להגיע ולהתרשם במו עיניו מן העשייה השיפוטית המתבצעת בערכאות השונות. חלק מהדיונים בבתי המשפט אף משודרים בשידור חי, באופן המגשים את עקרון פומביות הדיון במובן הרחב.

​למרבה הצער, בימים אלו אנו עדים לתופעה חסרת-תקדים של ניסיונות – מאורגנים ומתוזמנים – להפריע ולשבש דיונים באולמות השיפוט. אכן, כמאמר הביטוי הידוע, במשטר דמוקרטי ראוי כי הצדק ייעשה וגם ייראה. אך אין להשלים עם ניצול עקרון פומביות הדיון כדי לחתור תחת הדיון עצמו.

אין לקבל ניסיונות למנוע מבתי המשפט לעשות את תפקידם – תפקיד שאותו הם ממלאים בשירות הציבור, בהתאם לעקרונות היסוד של המדינה. חשוב להבהיר: בית המשפט קיים עבור הציבור. כאשר ההפרעות באולם משבשות את היכולת לשמוע את טענות הצדדים, הן מסכלות את זכותם של בעלי הדין – של העותרים, התובעים, הנתבעים והמשיבים – ליומם בבית המשפט. הפגיעה אינה בבית המשפט עצמו, אלא בציבור שפוֹנה לבירור רציני ומעמיק של המחלוקת המשפטית".

עוד הוסיף עמית: "​תופעה פסולה זו אינה מוכרת באף משטר דמוקרטי בעולם, ולא בכדי. כאשר מתנהלת מתקפה על עצם היכולת לנהל דיון, אין צורך להרחיב על ההשלכות הקשות שעלולות להיגרם לזכויות האדם והאזרח, לא רק באולמות השיפוט אלא במדינה כולה. בשל כך, ניתנה על ידינו אך לפני שלושה ימים החלטה עקרונית ולפיה מקום בו קיים חשש כי הדיון יופרע ומקום בו הדיון משודר – אזי ניתן יהיה להגביל את כניסת הקהל לאולם בית המשפט.

​התופעה של הפרעות והתפרעויות באולם בית המשפט, עד כדי שיבוש הדיון, היא חלק ממגמה מצערת ורחבה יותר שמתרחבת בשנים האחרונות – של דחיקת ביקורת עניינית לטובת השתלחויות נטולות-רסן כלפי הרשות השופטת, וכלפי נושאות ונושאי המשרה המכהנים בה. לעתים נדמה כי השיח המשפטי הענייני מצוי בסכנת הכחדה, ואת מקומו תפסה רדיפה פופוליסטית ומסוכנת אחר השופט עצמו.

​לצערי, יש מי שמנצלים את המציאות הזו כדי לקדם שיח משתלח, שקרי ופוגעני כלפי השופטים עצמם. השיח הזה אינו מסתפק רק באלימות מילולית כלפי שופטים – דבר חמור כשלעצמו – אלא הוא מאמץ גם דפוס מסוכן של תיוג וקִטְלוּג. התהייה אינה עוד על נימוקי פסק הדין, אלא על קנקנו של השופט עצמו – על מוצאו, על מקום מגוריו, על אמונותיו, ואפילו על בני ובנות משפחתו".

נשיא העליון לשעבר אהרן ברק: ״כאשר אנחנו מחברים את שתי התופעות עליהן עמדתי – השתלטות הממשלה על הכנסת, והשתלטות ראש הממשלה על הממשלה – אנחנו מגיעים לתחתית של ההתדרדרות שלנו, כלומר, למשטר סמכותי של שלטון יחיד. ראש הממשלה – השולט בממשלה – השולטת בכנסת – שולט, הלכה למעשה לבדו במדינה״

לסיום אמר עמית: "​מגמה זו של מתקפות אישיות כלפי שופטים, אינה מקרית. היא חלק ממסע רחב הרבה יותר לכרסום ולפגיעה בעצמאות השיפוטית. מתקפות אלו הן חלק מניסיון לשחוק מנגנון הגנה קריטי בדמוקרטיה הישראלית, אשר נועד לטובתם של אזרחי ותושבי ישראל.

סירובו של שר המשפטים להגיע לפגישות עבודה מעכב שורה ארוכה של עניינים מהותיים. בין היתר, שר המשפטים מסרב לקדם הקמת ועדת איתור למינוי נשיא לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד; השר מסרב לקדם הקמת ועדת איתור להמליץ על סגני נשיאים – ובעת הזו חסרים במערכת לא פחות מתשעה-עשר (19) סגני נשיאים; השר מסרב למנות שופטים בכירים לבתי המשפט; ולאייש עוד שורה ארוכה של תפקידים הכרחיים.

​מדובר בתפקידים חיוניים לקידום הטיפול בהליכים משפטיים תלויים ועומדים, ולניהול העומס השיפוטי. הנשיאים והסגנים אחראים על הניהול השוטף של המחוז כולו: על חלוקת תיקים, ויסות עומסים בין שופטים, והבטחת פעילותם התקינה של בתי המשפט בשגרה ובחירום".