בפרק 20 של “הדתיות האלה”, הדר בן חמו ואורטל ברזילי פותחות את אחת השאלות הכי רגישות בעולם הדתי: האם בכלל קיים דבר כזה “דתיות וסטייל”? ומאיפה הגיעו כל מושגי הצניעות שגדלנו עליהם – מההלכה, מהחברה, מהבית או מהפחד שאנחנו לא “מתאימים”?
להאזנה בכל פלטפורומות הפודקאסטים – לחצו כאן
הפרק נכנס עמוק לתחושות הגוף והנפש סביב לבוש: האם הצניעות מצמצמת אותנו או דווקא מעניקה ביטחון? האם הכיסוי הוא עומס תרבותי – או בחירה מודעת שמעצימה ומרגישה טוב?
הן מתייחסות גם למלחמת העולם הקטנה שבין פאה, מטפחת ובובו, ולשאלות שלא מדברים עליהן בקול: למה תעשיית האופנה כמעט לא נותנת מקום לנשים דתיות? ואיך יכול להיות שבשבוע האופנה הישראלי – מי שמייצגות את אחד המגזרים הבולטים בארץ בכלל לא מופיעות?
זה פרק חד, מצחיק ומטלטל, שמבקש מאיתנו לחשוב מחדש על המקום שבו דת, אופנה וזהות נפגשים. מי שאי פעם שאלה את עצמה “מה אני באמת מרגישה עם איך שאני מתלבשת” – לא תרצה לפספס את זה.
תגובות
מי שבאמת קובע את ה "צניעות הדרושה" הוא מי שקבע את החוקים לחברה החרדית - הקרדינל של פולין בבאמצע המאה ה 19. זה לא יהדות, זה נצרות.
שאול, דחוף לך תאכל הרבה מח. והוא רחום יכפר עוון..
זה משעשע ששתי נשים שקשור לראשן מגדל בד, שאין לו שום יופי בעיניים נורמליות ומערביות. הוא אך ורק בגלל חובה דתית - מדברות על סטייל, בזמן שהמגדל מתנפנף...
בסך הכל גברים שלא מסוגלים לאזן דופק ליד נשים כתבו תלי תילים של איסורים שאין להם קשר לדבר השם ולא לקיום מצוות. לכו לראות נשים בקיבוץ או בפרלמנט - הן צנועות בלי כל הלכות מדידת הסנטימטר והמרפקים
הוציאו. את הצניעות לרשות הרבים וערטלו אותה. עכשיו הצניעות ערומה. אלה הן דתיות ציוניות. לא הדת מדברת אליהן. תלמיד ישיבת הסדר מתחבק ברחוב עם חברתו. זה דתי.