הבחירה האלוהית בעם ישראל

שירת האזינו שבפרשתנו, פותחת בבחירת האומה הישראלית, מסתיימת בגאולת האומה הישראלית ובאמצע מתואר החטא ועונשו. התהליך האמצעי בו מתואר שהעונשים באים על עם ישראל בעקבות החטאים, מובן. אך לא ברורה הסיבה מדוע ד' בחר בתחילת התהליך באומה הישראלית, ומדוע לבסוף ד' גואל אותה, דברים אלו אינם מפורטים בשירה. אך אפשר למצוא את הסיבה לכך בספרים רבים (כוזרי, מהר"ל, אור החיים הקדוש, ספר העיקרים ועוד) שהסיבה לבחירת האומה הישראלית אינה תלויה בדבר מסוים אלא להפך, זו אהבה שאינה תלויה בשום דבר.

שואל הרמב"ן מדוע בחר ד' להתגלות ולהדריך דווקא את אברהם אבינו? מובנת הסיבה מדוע ד' התגלה לנח, דבר זה כתוב בפירוש (בראשית ו ט): "נח איש צדיק תמים היה בדרתיו, את האלהים התהלך נח". אך כאשר אלהים מתגלה לאברהם, עדיין לא נכתב עליו דבר. אמנם המדרשים מתארים סיפורים רבים על אברהם אבינו בהם הוא מוסר נפשו על קידוש ד', אך בתורה לא נכתב על כך דבר. אם כן מדוע בחר ד' דווקא באברהם?

המהר"ל בספרו נצח ישראל (פרק יא) מבאר שהתירוץ לקושיא זו טמון בתוכה. ד' באמת בחר את אברהם ללא סיבה. הדבר ברור, שהרי אם היה בוחר באברהם ובישראל לאור סיבה זו או אחרת, כאשר תיבטל אותה הסיבה תיבטל גם הבחירה. על כן פשוט הוא שהבחירה לא נובעת ממניע מסוים, אלא זו בחירה אלוקית, ניצחית שאינה תלויה בדבר. כך גם הגאולה, היא אינה מגיעה בזכות צדקותינו, אלא זו גזירה אלוקית. הגאולה מגיעה רק מכיון שכך ד' קבע.

 השוני בין תהליכי הקצה לאמצע

כאמור, התהליך האמצעי בין הבחירה הישראלית לגאולה, הוא תהליך הכולל סיבה ותוצאה, כל חטא גורר אחריו עונש, מציאות תלות מעשים. לעומת זאת תהליכי בחירת עם ישראל והגאולה הינם תהליכים שאינם סיבתיים אלא תהליכים עצמיים.

יש שתי מחשבות קיצוניות מוטעות, המחשבה האחת הינה החשיבה שתהליך האמצע מתנהל בצורה של שכר ועונש, כך גם תהליכי הקצה, בחירת עם ישראל והגאולה תלויים בצדקתינו, והגאולה תבוא רק כאשר נהיה זכאים לכך. המחשבה הקיצוניות השנייה הינה לחשוב שכפי שבחירת האומה הישראלית והגאולה לא נבעו מסיבה מסוימת אלא מאהבת ד' אותנו, כך גם כיום, כאשר נחטא היום, בתהליך הביניים, לא נקבל על כך עונש בזכות סגולתנו. אמנם כמובן שגם כעת הננו בנים לבוראינו, אך כאשר אנו חוטאים ד' מענישנו. דבר זה דומה לאב שאינו חוסך ענשים מבנו כאשר בצורה שאינה ראויה, עם זאת הבן לא חדל בכך להיות בנו של אביו, כך גם עם ישראל למרות חטאיו והעונשים, נשאר תמיד עם סגולה.

כידוע, התיאולוגיה הנוצרית נוגדת את ההבנה הזו וסוברת שבחירת עם ישראל נבעה בזכות מסוימת, וכעת, לאחר חטאי עם ישראל ד' חזר בו מבחירתו זו, וכעת עם ישראל כבר איננו העם הנבחר. על כן הנצרות סברה שסופו של עם ישראל להירקב ולהיעלם בגלות. אמנם, המציאות לא תאמה לציפיותיהם וכיום גם הנוצרים רואים, על כרחם, שהגאולה היא זו שכרתה ברית לעם ישראל למרות חטאיו הרבים ולמרות שעדיין לא שב בתשובה שלמה עם ישראל חוזר לארצו ומקים מדינה.

על כן, בהתחלה ניסה האפיפיור למנועת את הקמת המדינה וכאשר לא הצליח בכך ניסה להתכחש לקיומה, ולבסוף בלית ברירה הכיר במדינה, אך סייג זאת באומרו שמדינה זו הינה זמנית ותעלם בהמשך. לבסוף הסיקו הנוצרים שאם עם ישראל חוזר לארצו למרות שעדיין לא שב בתשובה, בוודאי שהשיבה לארץ נועדה להקל עליהם את מלאכת הניצור, שלא יעבדו בצורה קשה לנצר יהודים אחד אחד, אלא יוכלו לנצר את כל המדינה בבת אחת. על כן, מנסים הנוצרים לסוגיהם לנצר את עם ישראל בעיקר על ידי קירוב לבבות בדרך של אהבה, ידידות ותרומות כספיות.

כל זאת מכיוון שהנצרות בטוחה שכפי שכיום המציאות פועלת בצורה סיבתית, כאשר אדם מקיים מצוות הוא ישיג ברכה, וכאשר הוא חוטא יקבל עונש, כך גם בחירת עם ישראל הייתה בזכות וכעת לאחר שחטא, ד' חזר בו מבחירתו בנו.

השפעת מעשינו על התהליך האלוהי

תהליך האמצע בו מופיעות נפילות ועליות הינו תהליך אנושי הנקרא 'זעיר אנפין', הדברים לא ברורים וישרים. לעומת זאת, תהליכי הקצה הינם אלוהיים, בחירה אלוהית, תוכנית אלוהית ארוכת טווח שאינה תלויה בדבר הנקראת 'אריך אנפין'.

הרמח"ל בספרו דעת תבונות מבאר שיש שני סוגי הנהגות בעולם, הנהגת המשפט והנהגת הייחוד. בהנהגת המשפט, נראה לכאורה שהדברים מתנהלים לפי הבריות, כאשר אדם חוטא הוא נענש. אך לפי הנהגת הייחוד כלל לא בודקים את מעשי האדם, לד' יש את החשבונות שלו כיצד לנהל את העולם ודברים אלו כלל לא נוגעים לנבראים. אנו לא מסוגלים לשנות את חשבונות אלא רק לאחר את אותם. דבר זה רמוז במושג 'אלוהים אחרים', מדוע ניקראים אחרים? שמאחרים את החשבון, מאחרים את הגאולה. ד' מייעד לנו טובה באחרית הימים, הופעת מציאות זו אינה תלויה בנו, לבסוף היא תופיע, אלא שאנו מסוגלים לעכבה על ידי מעשינו או להקדימה.

כך כתב גם הרמב"ם בהלכותיו, שתשובת האדם, והטבת דרכיו מסוגלת לקרב את הגאולה (הלכות תשובה ז ה): "כל הנביאים כלן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ומיד הן נגאלין". לכאורה יכולנו להבין מכאן שללא תשובה לא תהיה כלל גאולה, על כן מבאר שם הכסף משנה את כוונת הרמב"ם: "בפרק יום הכיפורים (יומא פז:) "גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה". הכסף משנה בא לשלול כאן הבנה חמורה שהיינו עלולים להבין, הרמב"ם לא התכוון לומר שהגאולה תלויה בדבר מסוים, ש"אין ישראל נגאלין אלא בתשובה" ואם אין עושין תשובה לא תהיה גאולה. אלא כוונתו לומר "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה" מכיוון ש"גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה", וללא התשובה מי יודע עד מתי היא תידחה? ועל כן כתב הרמב"ם שעל ידי התשובה ישראל ימהרו את קץ הגאולה.

המחשבה שהגאולה תלויה בישראל אם יעשו תשובה גם אינה הגיונית. הרי אם ישראל לא יעשו תשובה, אז לעולם לא תהיה גאולה, ועולמינו נברא לשווא?! מציאות כזו אינה אפשרית, זה כביכול לומר שאלוקים נכשל בבניית עולמינו, ניסה לברוא עם ניבחר שיקדש את שמו בעולם ולא הצליח בכך. המהר"ל כותב על מחשבה זו בספרו דעת תבונות שזו כפירה, בדיוק כפי טענת הנוצרים, שישנה אפשרות שאלוהים טעה בבחירתו בעם ישראל, וטעה בכך שברא את עולמינו. על כן מוכרחים אנו להבין שאלוהים אינו עושה טעויות, הוא אינו אנושי, התהליך המתחיל בבחירת עם ישראל ומסתיים בגאולה אינו יכול להשתנות. עם זאת כאמור אנו מסוגלים במעשי ידינו לקרב את הגאולה ולאחרה.