בהלווייתו של סרן הדר גולדין, שנערכה היום (שני) לאחר 11 שנים שבהן היה גופתו מוחזקת בידי חמאס, נשא הזמר עידן עמדי דברים נרגשים ומלאי ביקורת על מדינת ישראל, המערכת הביטחונית והפוליטית. עמדי, שהיה חבר ב"מסדר הדר" ופעיל במאבק להשבת החטופים, סיפר על מסעו האישי מאז היכרותו הראשונה עם משפחת גולדין – ועל אובדן האמון במוסדות המדינה.

"צום עשרה בטבת כמעט עשור אחורה," פתח עמדי, "השמש שוקעת לתוך הים של הרצליה ואני נפגש לראשונה עם שמחה גולדין בבית הקפה הסמוך. בצאת הצום שמחה הזמין כוס מים עם נענע ושתה אותה לאט. רק כשיצאתי מהפגישה הבנתי את המשמעות המצמררת של העיתוי – עשרה בטבת הוא היום שעם ישראל אומר קדיש על אחינו ואחיותינו שמקום קבורתם לא נודע".

עמדי תיאר כיצד באותה פגישה שמע לראשונה מאביו של הדר על "המחדלים, על הקושי בהשגת מידע על החטופים שלנו, על אוזלת היד של המערכת", והודה בכנות: "ישבתי מולו וחשבתי לעצמי שהוא אב שכול שאולי הכאב גורם לו לראות שבר בכל דבר. לא דמיינתי אז שכל מילה שאמר עוד תתברר במלא האמת."

עידן עמדי בהלווית הדר גולדין | קרדיט: אלון גלבוע

לדבריו, מאותה נקודה התרסקה אצלי תפיסת העולם לגבי מדינת ישראל. בכל צעד בדרך הארוכה הזאת גילינו מחדל ועוד אחד. חשבנו שיש חדר במדינת ישראל שבו יושבים אנשים שחושבים איך להשיב את החטופים, שפדיון שבויים הוא ציווי אלוקי מוסרי שמונח בליבם של מנהיגי העם היהודי – גילינו שטעינו".

שלב אחר שלב איבדתי אמון

עמדי הוסיף דברים חריפים על אבוד האמון ואמר: "שלב אחר שלב איבדתי אמון בראשי ממשלה, במשרדי ממשלה, בחברי קבינט, שרים, גנרלים, עיתונאים וכלי תקשורת. כולם ללא הבדל פוליטי הביטו בנו בעיניים ריקות. חלקם אמרו שזה חשוב אבל לא אסטרטגי, חלקם אמרו שהתמונה הרחבה מורכבת יותר, חלקם אמרו שעל גופות לא יוצאים למלחמה".

לדבריו, האזהרות שנשמעו במשך שנים הוזנחו: "אנחנו חזרנו ואמרנו שמי שמפקיר חללים עוד עתיד להקריב את הפצועים ואת החיים. שנים ניסינו להנחיל למערכת את הרעיון לו קראנו 'פרדיגמת המחיר' – לא לאפשר לעזתים לקבל דבר עד השבת בנינו. לא סיוע, לא סחורות, לא הטבות, לא שחרור מחבלים. אבל מדינת ישראל נתנה הכל מבלי לדרוש תמורה. חמאס פתח את ידו לכל אותן הטבות והתכונן לטבח. אנחנו עצמנו מימנו להם את הדלק".

"7 באוקטובר הוא לא אסון, הוא מחדל," הצהיר. "אסון אומרים על סערות טבע, על שרפות, על תאונות. 7 באוקטובר הוא עיוורון מכוון על אף כל הסימנים שהיו חרוטים על הקיר".

עוד אמר כי "זו איננה מלחמת תקומה. תקומה היא תהליך כואב של יחיד או של עם, שמכיר בטראומה או במשבר, שמודה בנפילה או בחורבן, שלא מטאטא מתחת לשטיח עובדות. תקומה תתאפשר כשנכיר בכך באמת, בעובדה שכשלנו. כשנהיה קשובים לחקור ולתקן את הליקויים הפנימיים – רק אז נוכל לקום."

את דבריו חתם בקריאה לציבור ולמנהיגות: "אם נרצה תקומה אמיתית, עלינו להסתכל אל תוך עצמנו. להפסיק לפחד מהאמת. להכיר בכשל, לתקן אותו, ורק אז – רק אז – נוכל לקום באמת."