אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עיצומו של יום מכפר; מהו עיצומו של יום?

הגילוי האלוקי המטהר אותנו ביום זה, מחייב אותנו לנתץ את חומת האדישות. הקב"ה אמנם מטהר אותנו, אך מצפה מאיתנו לשיתוף פעולה

עיצומו של יום מכפר; מהו עיצומו של יום?
  (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של ארגון רבני 'בית הלל'

"רבי אומר : על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר" (יומא פה:)

שיטתו של רבי יהודה הנשיא מצריכה עיון. הכיצד יכול אדם לזכות בכפרה ביום הכפורים ללא כל מאמץ מצדו? האין צריך לפתוח ולא פתח קטן "כחודה של מחט"? . אכן, להלכה איננו פוסקים כשיטת רבי: "…ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם" (רמב"ם, הלכות תשובה פ"א ה"ג), יום הכיפורים מכפר לשבים בתשובה וכך פסק גם הרמ"א (או"ח תר"ז ו'). ברם אם נדקדק בלשון הרמב"ם ,הרי שנגלה שגם לשיטתו קיימת סגולת כפרה הטמונה בזמן – ב"עצמו של יום",  ולא רק בתשובתו של האדם. מהו אם כן עיצומו של יום הכפורים?

מדרש מרתק חושף לפנינו טפח נוסף בסגולתו של זמן זה: "השטן בגמטריא 364 הוא (כמניין ימות השנה חסר אחת), בימים אלו יש לו רשות לקטרג, ביום הכפורים אין לו רשות לקטרג" (מסכת יומא כ/א מתורגם מארמית).מה היא משמעות המדרש? מה הוא המהפך הרוחני המתחולל ביום זה, עד שאין השטן שולט בו? כיצד זוכה אדם לכפרה אך ורק מתוקף היותו של יום זה – יום הכיפורים?

השטן במדרשי חז"ל הינו שם כולל לכל הכוחות המהווים מכשול לגילוי האלוקי בעולם :  "אמר ריש לקיש : הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות" (מסכת בבא בתרא ט"ז/ב).  כאשר ברא הקב"ה את עולמו, יצר בו שוויון כוחות בין הטוב לבין הרע: "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים " (קהלת ז' י"ד) . כנגד כל כוח חיובי בונה ויוצר, נברא כוח שלילי, סותר ומפריע : "ובאמת הכין הקב"ה ברצונו הטוב כח מפריע גם נגד עצם רצונו להתגלות" (הרב חרל"פ, מי מרום ט', תצוה) . כוח שלילי זה מתגלה לנו באופנים שונים. בבריאת העולם מצאנוהו בדמות הנחש. ביציאת מצרים היה זה עמלק, ועתים מתגלה הוא כיצר הרע. כיצד אם כן יעלה בידיו של האדם לתקן את העולם? הרי מאזן הכוחות שבין הטוב לרע יצר כאן לכאורה מצב של תיקו -חוסר יכולת בהכרעה ובתיקון, שהרי- "כל הגדול מחבירו – יצרו גדול הימנו" (מסכת סוכה נב/א), כלומר: יש שווין בין כוחות הטוב לבין כוחות הרע בעולם. ככל שיתקדם הטוב בעולם, יתרבה גם הרע שכנגדו -כיצד  אפוא נתגבר על כל אבני הנגף?

על פי תורת החסידות, יש שלושה ממדים בהם ניצבים מכשולים בפנינו בדרך לגילויו של אלקים. הקב"ה נעלם בעולמנו במגבלות המקום, הזמן והאדם, או בלשון ספר היצירה "עולם , שנה , נפש" – עש"ן בראשי תיבות. לכל חפץ בעולם יש מקום ייחודי  בו הוא תחום ולו מידות וממדים המיועדים רק לו – אין הוא יכול להימצא בו זמנית  יותר מאשר במקום אחד. כנגד זה, בעולם האלוקי הרוחני "מלא כל הארץ כבודו" –  הקב"ה ממלא כל עלמין ללא כל מגבלת ממד ומקום. מגבלת המקום היא זו שאינה מאפשרת אפוא לאדם לחזות בבורא עולם. מימד הזמן, מעלים אף הוא את האלקים. יצורי עולם מוגבלים הם בציר הזמן. לכל נברא יש "תאריך התחלה ותאריך סיום" ועל כן אין ביכולתו לראות את הנצח. הקב"ה כנגד זה – לעדי עד! –"היה, הווה ויהיה". המגבלה השלישית טמונה בתכונתו של גוף האדם, שאינה  מאפשרת לו לחזות באלקיו ולהישאר בחיים, שהרי "לא יראני האדם וחי" (שמות ל"ג כ').

לכל אחת ממגבלות העש"ן, ברא הקב"ה "פירצה", דרכה ניתן להתגבר על המכשולים ולגלות את האלוקות בעולם .  יש בעולמנו מקומות, מבעדם קל יותר לגלות את השכינה. "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה" (מסכת כתובות ק"י/א). בארץ ישראל הפרעת המקום קטנה יותר. בירושלים, עיר האלקים, מגבלת המקום כמעט ואינה מורגשת : "מעולם לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים" (פרקי אבות ה', ה').  התפילות מול מקום המקדש מיטיבות להתקבל, ולא משום שהקב"ה שומע אותן טוב יותר, אלא משום שאנו "קולטים" טוב יותר את השכינה. לכן דווקא שם, בבית המקדש, "היו עומדין צפופין ומשתחווים רווחים" (שם). השיא של המקומות היה קודש הקודשים. במקום זה לא שלטה כל מגבלה של מקום – "מקום ארון אינו מן המדה" (מסכת יומא כא/א) שהרי מידותיו של ארון הברית גדולות היו ממידותיו של קדש הקדשים, ואף על פי כן שכן הוא שם באורח פלאי.

כך גם בזמנים. ישנם זמנים אשר בהם קל יותר לגלות את  בורא העולם. ראשיתם של הזמנים הינה השבת. עם כניסת השבת נפתחים פתחי הזמן, מופר השוויון והכוחות הרוחניים מקבלים חיזוק –"נשמה יתירה".  שיא כל  הזמנים הינו יום הכפורים. ביום זה  אין כל הפרעה לגילוי הקב"ה. "ביום הכפורים אין ההשגות מוגבלות, השטן אינו שולט בהן, אין ערבוב ובלבול, הנפש מתרחבת והשגותיה עולות לבלי תכלית"(הרב שלום נתן רענן, בשמן רענן, ח"א רט"ו) . ביום הכפורים אין ליצר הרע שליטה עלינו – כולנו כמלאכי השרת.

במין האנושי קיימות דרגות  רוחניות שונות. עם ישראל ניחן בסגולה ייחודית – ביכולת גילוי אלוקי טובה מזו של יתר העמים, אף כי בתוך העם קיימים הבדלים ביכולות הרוחניות. בראש עומד הכהן הגדול, האדם בעל ההסתרה הקטנה ביותר בעולם. שיאו של יום הכפורים היה הרגע בו נכנס האדם הרוחני ביותר – הכהן הגדול, למקום בעל ההסתרה הקטנה ביותר –קודש הקודשים, בזמן שבו השטן מנוטרל והסתרה לרבונו של עולם בטלה– ביום הכפורים. ממפגש משולש זה, היה זוכה העם לגילוי האדיר ביותר במהלך השנה : "היו שומעים את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול" . "מה נהדר היה מראה כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים" (סדר העבודה, תפילות יום הכפורים).

הגילוי האלוקי המתאפשר ללא כל עכבות וחסימות ביום זה, הוא הוא עיצומו של היום. המניע הראשוני הטבעי לרצוננו בכפרה טמון בדרך כלל בחשש מפני העונש הצפוי עקב חטאינו הן בעולם הזה והן בעולם הבא. ואולם גישה  זו הינה רדודה מיסודה:

"הנה כמה שנוראים המה כל העונשים על כל חטא וחטא…עדיין אין ערוך לעוצם העונש מה שכל עבירה גוררת עבירה, כי אין דבר גרוע לנפש יותר מההרחקה מאיתו יתברך" (הרב חרל"פ, אורי וישעי).

העונש הקשה ביותר הטמון בחטא הינו בעצם הריחוק מהקדושה[1]. כך מסביר הגרי"ד סולובייצ'יק את הביטוי "חטאתי לפניך":

"חטא פירושו – הרחקה מריבונו של עולם. הייתי לפניך והנה בא החטא והרחיקני, ואיבדתי את הרגשת ה'לפניך'. כל מהותה של מצות התשובה היא בגעגועים, בכיסופים, בערגון לשוב אל 'לפניך'" (על התשובה ).

הכפרה האמיתית נעוצה בקרבה המחודשת לקב"ה. "עיצומו של יום מכפר" הינו גילוי הקדושה שעצם הזמן מאפשר. כל הרוצה, יוכל לשוב ולחוש את השכינה הפועמת בעוצמה ובשגב בקרבו.

שיאו של יום הכפורים – שעת הנעילה:

"סוד החתימה שבנעילה, שפותחים השערים העליונים ומי שמכניס עצמו לתוך השערים האלו, הוא נשאר כל השנה במעמד השערים הרוממים האלו, ומי שלא זכה אליהם, כשמגיעה שעת הנעילה נסגרים השערים ומי שבחוץ , נשאר בחוץ כל השנה".

(הרב חרל"פ, אורי וישעי) .

הגילוי האלוקי המטהר אותנו ביום זה, מחייב אותנו לנתץ את חומת האדישות. הקב"ה אמנם מטהר אותנו, אך מצפה מאיתנו לשיתוף פעולה, כפי שדרש רבי עקיבא:

"אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר, מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה', מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל"

(מסכת יומא פ"ח/א).

הקב"ה מכין ומחמם לנו את מי המקווה המטהרים : "מקוה ישראל – ה'". כל שנותר לנו לעשות הוא לקפוץ לתוך המקווה על מנת להיטהר. אל לנו להחמיץ את השעה, כפי שכותב הרב חרל"פ:

"אבל אם ח"ו בהיפך, אם גם בעת שמתגלה לנו מחמדתו ית"ש רוממות אהבתו אלינו, נקשה ערפנו לבלתי שום לב לכל אלה, הלא כל שהרחמים והאהבה יותר גדולים, כל מה שהחסדים יותר נוראים, הנה בזה עצמו הדינים מתרבים, ומכל העברים צועקים עלינו האם גם בעת נעלה כזה אטומים אזנכם וסתום לבבכם ?"

(הרב חרל"פ, מי מרום י').

ביום קדוש זה, שומה עלינו להתפלל בדמעות, לא רק דמעות של כאב כי אם גם ובעיקר דמעות של אושר, אושר אמיתי במפגש המחודש עם השכינה וכבר הבטיחנו האר"י הקדוש שכל המוריד דמעות בתפילות הימים הנוראים מובטח לו שייחתם דינו לטובה.

יהי רצון שנזכה לספוג ביום קדוש זה את שפע טהרת השכינה הבוקעת מעיצומו של היום, ובזאת נחתם אנו וכל בית ישראל לחיים טובים ולשלום. אמן.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו