אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

כשהעם אינו מספיק ירא שמים הארץ מקיאה אותו

שיעורו השבועי של הרב שלמה אבינר, רב היישוב בית אל וראש ישיבת עטרת 'ירושלים'. והפעם; פרשת 'וילך'-מצוות הקהל

כשהעם אינו מספיק ירא שמים הארץ מקיאה אותו
  (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

מצוות הקהל

בפרשתנו מסופר על מצווה מיוחדת המתקיימת אחת לשבע שנים, בשנה השמינית למניין השמיטה, מצוות הקהל. כותבת התורה כך (דברים לא י): "ויצו משה אותם לאמר: מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות. בבוא כל ישראל לראות את פני ד' אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ד' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ד' אלהיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה".

כידוע, ישנה מצווה לכתוב את התורה שבכתב על ספר, אך כאן מופיע ציווי נוסף, פעם בשבע שנים יש לקרוא את ספר התורה. מצווה זו היא מוסבת דווקא על שמיעת התורה, כפי שהתורה מדגישה "תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם", מעין הוצאת התורה שבכתב למציאות של תורה שבעל פה, לקרוא את התורה ולהשמיע אותה לעם ישראל. אם כן, מופיעה כאן מצווה כללית, לקרוא את התורה מול כל ישראל, שישמעו כולם את דברי התורה.

שמיטה – הכנה למצוות הקהל

כאמור זמנה של מצוות הקהל הינה בשנה שלאחר שנת השמיטה. התורה אמנם לא פירטה זאת וכתבה בצורה כללית: "במועד שנת השמיטה", אך חכמינו פירשו שזמן זה הינו במוצאי שנת השמיטה, בשנה השמינית. לכאורה יש לתהות מדוע התורה תולה את זמן קיום מצוות הקהל בשנת השמיטה, שהרי לכאורה אין ביניהם שום קשר הנראה לעין.

על מנת להבין דבר זה יש להקדים דברים אחדים על שנת השמיטה. שנת השמיטה עניינה לבטא את שיא הקשר והחיבור בין עם ישראל לארצו. כמובן שכאשר אנו מדברים על החיבור של עם ישראל אין הכוונה לכלל הפרטים שבאומה אלא חיבור בתור אומה, עם ישראל הוא עם אחד מאוחד: "ואעשך לגוי גדול" (בראשית יב ב), "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט ו). כאשר עם ישראל מגיע לארצו עליו קודם כל לכבשה, על כן מצוות השמיטה חלה לראשונה על עם ישראל רק לאחר כיבוש הארץ ושבע שנות התנחלות בתוכה. מצוות השמיטה כאמור, היא מצווה כללית של כלל ישראל, ועל כן פשוט הדבר שמצווה זו אינה חלה על אנשים פרטיים הנימצאים בארץ אלא דווקא על עם ישראל הנימצא בארץ מחולק לשבטיו, כל שבט במקומו, כאומה, רק אז מצוות השמיטה חלה מדאורייתא. לאחר שעם ישראל כבש את ארצו וישב בה מחולק לשבטיו וכל שבט מגדל את גידוליו מגיעה שנת השמיטה, שנה בה היבול לא שייך לאדם זה או אחר, האגואיזם הפרטי נעלם והיבול שייך לכולם, הופעת כלל ישראל בחיבור מלא. המציאות הזאת בה עם ישראל יושב בארץ לשבטיו ומופיעה מציאות מדהימה של אהבה כלל ישראלית בה כולם מפקירים את יבולם, אהבה זו היא ההכנה למצוות הקהל.

במצוות הקהל מגיע המלך (רש"י), מנהיג האומה וקורא את התורה כנגד כל ישראל. מצוות הקהל היא בעצם מין אסיפת עם כללית, אדירה של כל עם ישראל, בה המלך, מנהיג כלל האומה הישראלית מנהיג את העם ומלמדם את תורת ישראל. אמנם יש מצווה על כל אחד ואחד ללמוד תורה גם באופן פרטי, אך כאן אנו עוסקים בלימוד תורה כללי, לימוד של כלל ישראל, זו מצוות הקהל.

הציווי להתכנס למצוות 'הקהל' חל בחג הסוכות, "בבוא כל ישראל לראות את פני ד' אלוקיך במקום אשר יבחר". עם ישראל עולה לרגל להיפגש עם רבש"ע, ובפגישה זו כלול מפגש נוסף של מצוות הקהל. במפגש זה, בו כלל ישראל בארץ ישראל מתאחדים ובאים לשמוע את קול ד' בצורה ממלכתית אז מתאימה וראויה קריאת המלך בתורה לאזני האומה כולה.

הקהל – גברים נשים וטף

במצוות הקהל כולם מצווים: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך". גם הגר מגיע לשמוע את מצוות הקהל, הוא אמנם לא המשך ביולוגי של אברהם אבינו, אך נשמתו ממשיכה בדרכו, זרע נשמתי. גם נשים מחויבות במצווה זו, אמנם מצווה זו היא מצווה שהזמן גרמא ולכן היו צריכות להיות פטורות ממצוה זו, אך כאן יש יציאה מהכלל. גם הקטנים, הטף, מגיע למצווה זו, מדוע? מבאר רש"י: "למה באו? לתת שכר למביאיהם". הרי אלו ילדים, שאינם מבינים את דברי המלך הקורא בתורה, לכאורה אין להם כלל שייכות למקום הזה, אם כן מדוע התורה מצווה להביאם, מדוע מביאם מקבל על כך שכר? אלא שבמקום כזה ישנה השפעה רוחנית נשמתית אדירה על הילד. כאשר הוא רואה את האסיפה הענקית של כלל ישראל אליה מגיע גם מלך ישראל, האדם החשוב באומה, ומלמד דברי תורה, דבר זה מסוגל ליצור רושם עצום ואדיר על הילד עד כדי כך שלאחר מכן כל התורה והמצוות יבואו לו בצורה חלקה וקלה.

בגמרא (חגיגה ג.) מבארים התוספות שלומדים מכאן את המקור להבאת ילדים קטנים לבית הכנסת. שהרי הילד אינו מבין דבר בתפילה, אלא שלמרות שהילד אינו מבין דבר, הוא מתרשם מהתפילה, נוצר אצלו רושם פנימי של אהבת ד', אהבת תפילה ואהבת תורה. ההבנה הזו, שהבאת ילדים למקומות קדושים יוצרת רושם פנימי, הינה גדולה עד כדי כך שכאשר תלמידיו של רבי יהושע באו מבית המדרש ולא סיפרו לו זאת נזף בהם: "מרגלית טובה היתה בידכם, ובקשתם לאבדה ממני" (חגיגה שם).

השפעת מצוות הקהל על העם

בהמשך מבוארת מהי התועלת היוצאת ממצווה זו: "למען ישמעו ולמען ילמדו", שמיעת התורה היוצאת ממלך האומה מובילה ללמידת התורה. אין הכוונה ששמיעת המלך תלמד את העם דבר ספציפי, אלא שדבר זה יוביל למשיכה כללית של לימוד התורה ואהבתה. כותב על כך בעל ספר החינוך (מצווה תריב): "ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם, אנשים ונשים וטף לאמר מה הקבוץ הרב הזה שנתקבצנו יחד כלנו? ותהיה התשובה, לשמע דברי התורה שהיא כל עקרנו והודנו ותפארתנו, ויבואו מתוך כך לספר בגדל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה, ועם החשק בה ילמדו לדעת את השם ויזכו לטובה, וישמח השם במעשיו, וכענין שכתוב בפרוש בזאת המצוה ולמען ילמדו ויראו את ד'". אמנם במעמד זה המלך מקריא רק חלק מהתורה, אך כאשר במעמד חשוב שכזה באיסוף העם עוסקים ומדברים רק דברי קודש, דבר זה משפיע לרומם את היחס ללימוד התורה וערכה בלבינו.

לימוד זה אינו משפיע רק על חיזוק הקשר אל התורה אלא גם על יראת ד' "ולמען ילמדו ויראו את ד' אלוהיכם", גם יראת השמים מושפעת מהלימוד ומתעצמת. פרקי אבות ג יז: "אם אין חכמה אין יראה, אם אין יראה אין חכמה", יש קשר ישיר בין יראת ד' ללימוד תורה לחכמה, "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת" (אבות ג ט). ישנם שני מציאויות קיצוניות, האחת לימוד תורה ללא יראת שמים, ידיעה ולימוד ללא תכלית. השניה, יראת שמים שאינה מתוך תורה, אלא מתוך רגש או רצון, דבר זה כמובן חשוב גם כן, אך זה לא נובע מהתורה אלא מהרגל ורגש. עיקר יראת השמים היא כזו שנובעת מתוך התורה, על כן התורה מדגישה בפרשתינו את הקשר בין השנים: "ויראו את ד' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת", רק כאשר קודמת יראת השמים של האדם ללימוד התורה הוא מצליח גם לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת.

כפי שראינו טמונה בתוך מצווה זו תהליך רב שלבי שמשפיעה על הנימצאים בה. התהליך המופיע באנשים ובנשים כאמור הוא כזה, בתחילה הקהל שומעים את דברי התורה ומתוך כך לומדים דבר זה מוביל ליראת ד' ומתוך כך היכולת לשמור ולעשות את כל דברי התורה. אך התורה מציינת תהליך מעט שונה לבנים: "ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ד' אלהיכם", התהליך כאן מתנהל בצורה מהירה יותר: הבנים שאינם מבינים, שומעים ולומדים את קריאת המלך, מקבלים ישירות מעצם המעמד יראת שמים.

היראה הזאת, הנקנית במעמד אדיר זה נשארת "כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה". מעמד זה מקנה רושם עצום על האומה המייצר אהבה לארץ ולתורה ומתוך כך נשאר בארצינו לעולם. שהרי במצב בה האומה אינה דובקת בתורה ואינה מלאה ביראת שמים אלא חוטאת הארץ מקיאה את יושביה ככתוב בפרשת אחרי מות (יח כד-כה): "אל תטמאו בכל אלה… ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה ותקיא הארץ את יושביה". אם כן מעמד הקהל הוא מן סגירת מעגל, מתוך מעמד ההקהל האומה מתמלאת בתורה ויראת שמים השומרים עליה.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
5 תגובות - 5 דיונים מיין לפי
1
דורו של אחאב עובדי ע"ז היו והיו מנצחים בכל המלחמות
משה | 18-09-2015 10:41
בגלל אחדותם. גם במלחמה האחרונה של אחאב "רמות הגלעד" הוא ניצח. למרות שנפצע ויכל להנצל אם היה מתפנה, הוא נשאר במלחמה, כי ידע שהתפנותו תגרום לדמורליזציה. לכן מת מאיבוד דם, אבל בלם את הארמים! אלו שהם יעני שומרי תורה וכו', הם סה"כ שרידי הנצרות הקדומה. סיסמת הנצרות הקדומה הידועה הייתה: "לא באנו להפר את התורה אלא לחזק אותה"!
2
מזדהה עם מה שנאמר בכותרת !
| 18-09-2015 14:05
תוכן
3
מזדהה עם מה שנאמר בכותרת !
| 18-09-2015 14:05
תוכן
4
מזדהה עם מה שנאמר בכותרת !
| 18-09-2015 14:05
תוכן
5
הכל בגלל הנטיה להדרת נשים שגדלה מגזר הדתי
שי | 20-09-2015 11:29