איש השנה – בנימין נתניהו
שנת תשע"ה הייתה השנה של בנימין נתניהו. מי שהתחיל אותה כראש ממשלה גם סיים אותה באותו התפקיד, ובדרך סחף את הליכוד בנצחון שכולו רשום על שמו.
את השנה הוא עוד התחיל בממשלה חילונית עם התנועה ויש עתיד, אך כבר בחודש חשוון הוא פיטר בצורה משפילה את יאיר לפיד וציפי לבני וכפה בחירות. מערכת הבחירות של הליכוד נוהלה כרגיל אצל הליכוד בבלאגן אטומי ומול תקשורת מגויסת נגדו ברוב ערוצי התקשורת (למעט ישראל היום). בשלב כלשהו העיתונאים התחילו להאמין באפשרות שהרצוג&לבני יכולים להקים ממשלה, אך נתניהו מומחה בלהיות הקרבן ניצל את המצב לטובתו עד הסוף.
כשהסקרים ניבאו התרסקות לליכוד, הוא פתח בבליץ תקשורתי לכל ערוצי התקשורת, עם מנטרה אחת, או אני או ציפי ובוז'י והקסם עבד. 30 המנדטים של הליכוד רשומים על שמו, בדרך לממשלה הרביעית בראשותו, גם ובעיקר על חשבון הבית היהודי והמצביעים הסרוגים (ע"ע) שהתנדבו להצביע לליכוד במקום למפלגות הציונות-דתיות.
גם בהרכבת הממשלה נתניהו נתן לכולם לסחוט אותו, אך בשורה התחתונה הצליח להקים ממשלה צרה אך יציבה, שעד כה הפסידה רק בהצבעה אחת לא חשובה ואחרי תרגיל של האופוזיציה המתפוררת שממולו. הנקודה השחורה של נתניהו בשנה הזו, היא חוסר היכולת שלו לכפות את דעתו על השותפות הקואליציוניות , בעיקר בנושא מתווה הגז, שהסאגה בעניינו תימשך גם לתשע"ו. אך גם החולשה הזו לא מקטינה את ההשג של נתניהו בשנת תשע"ה.
אשת השנה – איילת שקד
מי שהתחילה את השנה כחברת כנסת מהשורה סיימה אותה כשרה בישראל, כשבדרך היא מנצחת את הפריימריז של הבית היהודי בצורה מוחצת. באופן חסר תקדים, קיבלה שקד האישה החילונית את אמונם של עשרות אלפי מתפקדי הבית היהודי.
אחרי הבחירות – במו"מ הקואליציוני הובטח לה בהתחלה תיק התרבות והספורט (כולל הטוטו), אך הלחץ שהפעילו בבית היהודי נגד הליכוד, שידרג אותה לתפקיד היוקרתי של שרת המשפטים למורת רוחו של נתניהו שבקושי יכול לסבול אותה, וניסה לקצץ בסמכויותיה חלקן בהצלחה (הדחתה מראש הועדה לבחירת דיינים, למשל). גם בתוך המשרד היא נתקל בפקידים שחושבים שהם מעליה (היועץ המשפטי לממשלה, למשל), אך כדרכה היא נותנת מלחמה משלה. השנה הבאה היא שנת המבחן שלה, האם תצליח לממש את חזונה לבלימת האקטיביזם השיפוטי והפקידותי, ואם תצליח בזה – הרי שתשנה את ההיסטוריה של מדינת ישראל.
תגלית השנה – בצלאל סמוטריץ'
לא ידוע כמה אנשים הכירו את השם בצלאל סמוטריץ' בשנת תשע"ד אבל מה שבטוח שבשנת תשע"ה שמו הקשה יחסית להיגוי הפך למוכר גם אצל התקשורת וגם בקרב צרכניה.
יו"ר עמותת רגבים, עורך הדין מקדומים, היה מוכר לפעילי הימין בכל הקשור למאבק נגד השתלטות של ערבים על קרקעות מדינה, אך בבחירות האלה הוא פרץ לתודעה. הנצחון שלו בבחירות הפנימיות בתקומה שהציבו אותו במקום השני אחרי אורי אריאל שיבצו אותו במקום ה-9 ברשימת הבית היהודי (שהפך לשמיני עם פטירת אורבך) והכניסו אותו לכנסת ומשם הוא לא עוצר.
הוא מונה לסגן יו"ר הכנסת, ומושך אליו את האש, כשהוא לא מתבייש להגיד גם דברים שאינם מתיישבים עם הקונצנזוס הישראלי והציוני דתי – בכל הנוגע ללהט"בים, אך בנושאים אחרים כמו המלחמה באקטיביזם השיפוטי של היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון.
אכזבת השנה – המצביעים הסרוגים
אם יש משהו מאכזב בתשע"ה, הוא הציונות הדתית במישור הפוליטי. בשנת תשע"ה היא המליכה את נתניהו כשהצביעה מחל במקום למפלגות הציונות הדתיות, כשיום לאחר מכן היא מבטיחה שזו הפעם האחרונה – עד הפעם הבאה כמובן.
והתוצאות הרסניות. לא מדובר רק על הרס הבתים בבית אל או על הקפאת הבנייה ביו"ש, לא רק ההתנכלות לבית היהודי גם במו"מ הקואליציוני וגם בעבודת הממשלה, אלא בעיקר בסוגיות דת ומדינה, מספיק שנסתכל מה קרה בימים האחרונים בוועדה למינוי דיינים, כדי להבין שהצבעה סרוגה לליכוד, אומרת שהשליטה בדת עוברת לחרדים בלי מצמוץ ומענה. נתניהו תמיד יעדיף את טובת החרדים על פני טובת הציונות הדתית.
נתניהו עושה בשכל, בשיטת 'תן לחרדים את הדת בתמורה לכך שיתנו לך את המדינה', הוא לא האשם. אבל למה הציונות הדתית לא לומדת לקח, גם בפעם הזו?
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
