שעות ארוכות עברו מאז המתקפה הקשה והמכוערת של הרב הראשי לשעבר, הרב יצחק יוסף, נגד ראש ישיבת אורות שאול, הרב תמיר גרנות – ושר האוצר ויו"ר מפלגת "הציונות הדתית", בצלאל סמוטריץ', עדיין שותק.

השתיקה הזו, צריך לומר ביושר, כבר איננה רק שתיקה פוליטית; היא אמירה בפני עצמה.

מי שמבקש להיקרא "מנהיג הציונות הדתית" לא יכול לשבת מנגד כאשר תלמיד חכם מהמגזר מותקף, מושפל ומוחרם ברבים. הראשון שהיה צריך לעזוב הכול, להגיע אל הרב גרנות ולומר בפה מלא "זה לא ייעשה" – הוא בצלאל סמוטריץ'.

אי אפשר להחזיק בשם "הציונות הדתית" ובאותה נשימה להתעלם כאשר רומסים את תלמידי החכמים של הציונות הדתית. השם הזה מחייב. הוא איננו סיסמה, אלא אחריות ציבורית ומוסרית כלפי קהילה שלמה, כלפי עולם התורה שלה, וכלפי ערכיה.

וזה לא שסמוטריץ' שתק בכל העניינים. אילו לא היה מגיב כלל ביממה האחרונה, אולי היה אפשר להבין את הדממה גם בעניין הזה. אבל סמוטריץ' דווקא מצא זמן להגיב על קרנות השתלמות, תקציבים וכסף – רק לא על כבוד התורה ועל מי שמייצגים אותה.

נכון, גם השר איתמר בן גביר עדיין לא הגיב, אבל הציפייה ממנו איננה זהה. בן גביר פועל בעקביות לנתק את עצמו מהשיוך המגזרי, מהלך שהוא מקדם כבר זמן רב וגם מצליח לו לא רע. הוא לא טוען להיות נציג הציונות הדתית. סמוטריץ' כן.

ומכאן נובעת גם חובת ההוכחה.

מי שנושא את שמה של הציונות הדתית על דגלו, מי שמבקש לדבר בשמה ולהוביל אותה – לא יכול להרשות לעצמו לשתוק כשכבודה נרמס. לא ייתכן שמי שמציב עצמו כממשיך דרכם של רבני המגזר, יבחר להתעלם דווקא כשהם מותקפים.

הציונות הדתית בנויה על אחריות, על אהבת תורה, על כבוד הדדי גם כשחולקים – ועל העיקרון הפשוט שבמקום שיש חילול השם, אין חולקים כבוד לרב.
כל עוד סמוטריץ' שותק, הוא מוכיח פעם נוספת שהקשר בין שם המפלגה שלו לבין הציבור הציוני-דתי – הוא מקרי לחלוטין.

=======

גיא עזרא הוא עורך משנה באתר 'סרוגים'