תשומת הלב של מערכת הביטחון (וגם יש לומר ביושר של אזרחי ישראל) מופנית בשבועות האחרונים – ובעיקר בימים ובלילות האחרונים – לכל הנעשה ברצועת עזה על כל משמעויותיה: הפרות הפסקת האש, אי החזרת החטופים, פירוק חמאס, הבטונדות הצהובות, מנהרות החמאס שעדיין שמישות לפי דברי שר הביטחון בשיעור של כ-60 אחוז. וגם כמובן לכל הנעשה במרחב לבנון, שם צה"ל תוקף, משמיד ומחסל מידי יום מחבלים, אמצעי תשתית, מחסנים ועוד יעדים הקשורים לארגון חיזבאללה.

ואולם, מבט דרומה ומערבה לגבול ישראל ומצרים צריך להדאיג, להעיר ולהאיר את עיני מקבלי ההחלטות. לוחמים שמשרתים בגזרה ובאוגדה 80, כולל תצפיתניות ובקריות שטח, שמדברים בימים האחרונים עם סרוגים מספרים על כך שהמציאות שם היא הרבה יותר קשה מעבר למדווח.

בשבוע האחרון בלבד הגיעו לעבר שטח ישראל במרחב הזה למעלה מ-700 רחפנים, כאשר פעילות זו הינה פעילות טרור לכל דבר – שכן מדובר ברחפנים גדולים הנושאים עמם אמצעי לחימה, שבמהירות רבה עלולים וגם מגיעים לארגוני הפשיעה וגם לארגוני הטרור השונים.

הדיווחים של הלוחמים והלוחמות שמדברים איתנו מדברים על כך שהפיקוד – הן של המשטרה, הן של הצבא והן של גורמי האכיפה בשטח – כמעט ולא מורגשות.

ההגדרה של הלוחמים בשטח היא ב-3 אותיות: א', ק', ע'. כך בצורה פשוטה דיווח אחר דיווח, שעה אחר שעה ולעיתים אף יותר, כאשר הכוונה היא לקיצור המילים "אבד קשר עין" – וכך מתעלמים. גם דיווחים שהגיעו למפקד האוגדה או לגורמים נוספים בשטח לא הניבו פרי.

התופעה הזאת צריכה להביא למרחב עוד אמצעים טכנולוגיים, עוד לוחמים, עוד שוטרים, עוד אנשי משמר הגבול ועוד אכיפה. כל זאת כדי שלא נתעורר מאוחר מדי ונגלה את הנשק והציוד שהוברחו באמצעות הרחפנים מגיע בסוף לפתחנו.