לשמאל יש נכס בלתי נגמר, וקוראים לו בנימין נתניהו

יש דרך מדינית לימין, ויש דרך מדינית לשמאל. אך כאשר הימין מממש את מדיניות השמאל, הוא משדר לציבור, שאין לו באמת דרך משלו, והוא "מודה" שהשמאל צודק.

כאשר הימין נבחר לשלטון, הוא אמור לממש את מדיניות הימין, וכאשר השמאל נבחר לשלטון, צפוי שיממש את מדיניות השמאל. והעם יבחר איזו מדיניות נכונה יותר, טובה יותר, ובריאה יותר לעם ישראל. אך כאשר ממשלת ימין מממשת מדיניות שמאל, ובסופו של דבר יש לה מחיר כמו למדיניות שמאל, הציבור – שמדיניות זו מוצגת לפניו כמדיניות ימין – קולט שאין בימין שום תועלת, שום טענה, ושום אלטרנטיבה למדיניות השמאל.

את זה בדיוק עשה בנימין נתניהו מאז התמנותו לראשות הממשלה.

כבר בקדנציה הראשונה שלו, בשנת תשנ"ו 1996, כאשר הוא נבחר נוכח הפיגועים הרבים והאוטובוסים המתפוצצים שהסכם ה"שלום" של דרך אוסלו הביא עלינו, הציבור ציפה ממנו לבטל את ההסכמים, ולהחזיר את המצב לקדמותו, כפי שהיה לפני אותם הסכמים ששילמנו עליהם בדם יהודי רב. אך נתניהו המשיך וקידם את הסכמי אוסלו, מסר את חברון לרש"פ, חתם על הסכמי וואי, ומסר לערבים שטחים נרחבים בצפון השומרון ומרכז בנימין. התוצאה: בבחירות שאחריהן הליכוד נפל ל19 מנדטים, השמאל ניצח, ואהוד ברק נבחר לראשות הממשלה. כפי שאמרנו! הציבור הבין שנתניהו לא באמת מציב אלטרנטיבה ל"אוסלו", והעדיף את המקור על פני החיקוי.

כאשר התחילה האינתיפאדה השנייה, והערבים רצחו אין ספור יהודים בנשק שממשלות רבין ונתניהו סיפקו להם, שוב העם בחר בימין ברוב גדול מאוד, ושרון נבחר לראשות הממשלה. אך הוא "שבר" שמאלה (תמורת "איתרוג" מפני תיקים משפטיים וציבוריים). ממשלת הליכוד בראשות שרון הובילה את גירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון, כאשר נתניהו מצביע בעד הגירוש פעם אחר פעם (למעט ההצבעה האחרונה). התוצאה: בבחירות שאחריהן השמאל ניצח בבחירות, ואהוד אולמרט נבחר לראשות הממשלה. דרך אגב, הליכוד ירד ל12 מנדטים…

ושוב, גם ההתנתקות התפוצצה לנו בפנים. נזכיר: לפני הסכמי אוסלו, אמנם הערבים זרקו אבנים, אך כמעט ולא ירו בנשק חם, כי לא היה להם. לפני הסכמי אוסלו לא היתה אף מנהרה בעזה, ולא נורה משם אף טיל. כאשר הזהירו את רבין, כי עוד ירו קטיושות מעזה, שיסכנו את ישובי העוטף ואולי יגיעו עד אשקלון, רבין השיב ש"לא היתה קטיושה ולא תהיה קטיושה". גם רבין וגם שרון הצהירו "שאם פעם אחת הם ירו עלינו, מי יודע מה נעשה להם…" (כמה כואב להיזכר בהצהרות הללו, ולהבין שאמירות דומות היום, שוות אותו הדבר בדיוק…). בעקבות הטילים הרבים שנורו מעזה, שכבר מזמן עברו את אשקלון ואף הגיעו לגוש דן, הליכוד בראשות נתניהו נבחרו שוב להנהיג את המדינה.

היה צפוי, שאחרי כל כך הרבה טילים ופיגועים, ממשלת הימין בראשות נתניהו תפרק את שלטונם של צוררנו, ותשיב לרשותנו את מרחבי ארצנו שמסרנו להם למען ה"שלום". אך נתניהו המשיך להנשים את הרש"פ, לתחזק את שלטון החמאס בעזה. לחרפתנו, הוא עשה זאת כמנהיג ה"ימין" וכך הציבור חושב שזו מדיניות הימין.

האם אפשר להבין את עוצמת סירוס המושג "ימין" שנוצר כאן?

כאשר הגיע הטבח הנורא בשמחת תורה תשפ"ד, הכל ראו להיכן הובילה דרך הנסיגות. אנשי שמאל מובהקים "עקפו את בן גביר מימין", ואמרו אמירות ברורות מה צריך לעשות בעזה. לנתניהו היתה כל הלגיטימציה הציבורית לבטל את הסכמי אוסלו, את ההתנתקות, ולחזור למצב שהיה לפני כל הצרות שאותם הסכמים המיטו עלינו, ואף ימינה מכך. אך נתניהו המשיך בהססנות. "פשיטות" בעזה ונסיגות לאחריהן, "תמרון" הלוך וחזור בלי מטרה להשיב את עזה לרשותנו, במלחמה ממושכת ללא יעד להכרעה, וללא רצון לתקן את מה שגרם לטבח הנורא. ושוב נתניהו שידר לציבור, שלממשלת ימין אין באמת דרך.

אפילו כאשר טראמפ הציע לו להעביר את ערביי עזה למדינה אחרת, נתניהו פספס את השעה. היתה זו הזדמנות לפתור את הבעיה מהשורש, למסמס לחלוטין את הדיון על גזל ארצנו והקמת מדינה לאויבינו על חשבון נחלתנו, להחזיר את העגלה הציונית למסלול של בניין, התיישבות וצמיחה, ואולי אפילו היה זה מועיל לערביי עזה, לנסות לשקם את חייהם במדינה אחרת.

אך נתניהו לא קידם את הדברים. אדרבא, הוא הכניס אין ספור מזון וציוד לעזה, נתן את מלא החמצן לחבריהם ומעודדיהם של טובחי בנינו, והתוצאה שמדינת ישראל מואשמת בהרעבה וברצח עם, והקהילה הבינלאומית הולכת וכופה על ישראל לתת פרס לרוצחים והאנסים בקבלת מדינה לרשותם.

נתניהו ממשיך במדיניות שמאל מובהקת,. ושוב ושוב הוא עושה זאת בשם ממשלת ימין. שוב אנו חוזרים לאותו ריסוק של הימין, כאשר הציבור מבין בטעות, שזו מדיניות הימין, ותולה את תוצאותיה הרות האסון, בימין כולו.

כאשר נסכם את שנות שלטונו של נתניהו, נוכל לומר שהוא החזיק את השמאל כרלוונטי, והחזיר אותו לשלטון מידי פעם. בכל פעם שהעם הבין שדרך השמאל מובילה לאסון, בא נתניהו וביצע את אותו הדבר. בכך הוא "שיכנע" את הציבור, שאין באמת דרך חלופית לימין, וחלק מהאסונות שהשמאל גרם לנו, הוא "הדביק" גם לימין.

אם השמאל היה מממש את מדיניות נתניהו, הכל היו מבינים שדרך שמאל זו מביאה רק צרות. אך כאשר נתניהו עושה זאת בשם ממשלת ימין, הוא מפרק את יכולת הימין להציג חלופה, ומונע מהימין הזדמנות להציע לפני הציבור דרך שתוכל להיות טובה יותר.