סימנים של ראש השנה
בליל ראש השנה נהגו בכל קהילות ישראל לאכול שורה של מאכלים ולהגיד עליהם איחולים לשנה החדשה. מקור המנהג מופיע כבר בתלמוד במסכת הוריות עם חמישה מאכלים (קרא, רוביא, כרתי, סלקא ותמרים) והוא התפתח עם השנים כשנוספו עליו מאכלים ובקשות. לנוחותכם סדר הסימנים של ראש השנה עם כל ה'יהי רצון' שמוסיפים.
תפוח בדבש
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יי א-להינו וא-להי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה. מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:
כרתי – כרישה
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יי א-להינו וא-להי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּכָּֽרְתוּ אוֹיְבֵינוּ וְשׂוֹנְאֵינוּ וְכָל־מְבַקְשֵׁי רָעָתֵנוּ. תָּרֹם יָדְךָ עַל־צָרֶֽיךָ, וְכָל־אֹיְבֶֽיךָ יִכָּרֵתוּ:
סלקא – סלק עלים – מנגולד
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יי א-להינו וא-להי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ אוֹיְבֶֽיךָ וְשׂוֹנְאֶֽיךָ וְכָל־מְבַקְשֵׁי רָעָתֵנוּ. סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן, כִּי־שָׁמַע יי קוֹל בִּכְיִי: סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם טָמֵא אַל־תִּגָּעוּ, צְאוּ מִתּוֹכָהּ הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי יי:

תמרים
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יי א-להינו וא-להי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּתַּמּוּ אוֹיְבֶֽיךָ וְשׂוֹנְאֶֽיךָ וְכָל־מְבַקְשֵׁי רָעָתֵנוּ. יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן־הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּֽרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יי הַֽלְלוּיָהּ: וּבְחַסְדְּךָֽ תַּצְמִית אֹיְבָי, וְהַאֲבַדְתָּ כָּל־צֹרְרֵי נַפְשִׁי, כִּי אֲנִי עַבְדֶּֽךָ:
קרא
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יי א-להינו וא-להי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּקְרַע רוֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ, וְיִקָּֽרְאוּ לְפָנֶֽיךָ זְכֻיוֹתֵינוּ:
רוביא/לוביא/שעועית/שומשום
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ:
רימון
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁנִּהְיֶה מְלֵאִים מִצְוֹת כָּרִמּוֹן:
דגים
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יי א-להינו וא-להי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁנִּפְרֶה וְנִרְבֶּה וְשֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ:
ראש דג/כבש
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יי א-להינו וא-להי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב. [ואם אוכלים ראש כבש מוסיפים: וְתִזְכֹּר לָֽנוּ עֲקֵדָתוֹ וְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בֶּן־אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם]:
תגובות
אשרי העם יודעי תרועה..... ----------------------------------------- החידה של שני ימי חג ראש השנה. צריך שתפתר לבסוף על דרך הרעיון הבא. : כל תרועה היא קודם לכל קריאה לאחדות. היא קריאה להמחיש שכל התורה כולה . על "רגל אחת"היא : "ואהבת לריעך כמוך". ודוק אין הדבר מסתיים אך בכך . יש משוואה שלמה : גם "אהבת הגר". גם "כמוך". בשויון מלא.... וכך ביום הראשון של חג ראש השנה שהוא : "יום תרועה" . אנו הוגים וחוגגים את "יום התרועה ". יום האחדות של עם ישראל וכלל ישראל סביב ה' אלוהיו. . וביום השני שהוא : "זכרון תרועה". הוא יום הזכרון של היעד הסופי : ההתרועעות הכלל אנושית ....... שייעודו של עם ישראל אינו מסתיים להיותו אך גוי אחד בארץ - לעד. אלא דווקא לגוי קדוש כהכשרה להיותו "ממלכת כהנים" - לכלל העולם ולכלל האדם . שגם אנו לא חדלים מלהצהיר כי ה' מלך העולם. ודבר זה לסוף מחייב מימוש. לפיכך, יום שני של ראש השנה הוא יום אחדות כלל האדם באשר הוא אדם.... יום החג השני - הוא ראש השנה שנחג