משנתו של הראי"ה מקפת ומתייחסת לכל תחומי החיים. היא כוללת את המעגל האישי, את המעגל הלאומי, את המעגל הכלל אנושי ואפילו את המעגל הכלל עולמי, [עיין שיר מרובע – אורות הקודש ב עמ' תמד] ולכל אחד ואחד יש מקום מכלל משנתו של הראי"ה לאמץ לעצמו במיוחד את הדרכתו של הראי"ה המכוון אישית אליו, כיצד עליו להתנהל בתחום שהוא אצלו בעדיפות גבוהה. מכלל דבריו של הראי"ה חושבני שלעת הזאת יש לתת שימת לב לענין זה.

כמו רבי עקיבא בשעתו שבנה עולם של תורה [עשרים וארבעה אלף תלמידים] ברשת של ישיבות על פני מרחביה של ארץ ישראל, אבל בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה, ו"עינם הייתה צרה בתורה זה לזה", לא נשאר שריד מכל המפעל הזה. אם סוף כזה קרה לתנא האלוקי רבי עקיבא, מי ערב שדבר דומה לא יתרחש חלילה לכל גדול שיעמיד תלמידים רבים אם לא ידעו לנהוג כבוד זה בזה, והאחד יפסול את תורתו של השני למרות שכולם באו מבית מדרש אחד. מהי התשובה של הראי"ה לסכנה הזו?

בספרו עין אי"ה [ברכות פ"ג אות ה] אומר רבן גמליאל לתלמיד ששאל אותו שימתין "עד שיכנסו בעלי תריסין" שכוונתו לתלמידי החכמים העוסקים במלחמתה של תורה. ומסביר הראי"ה מדוע מכל כלי הנשק בחרה הגמרא את "התריסין" שהוא נשק הגנה ולא את הרומח או החרב וכדומה שהם נשק התקפי? וכך כותב הראי"ה: "יש מלחמת מגן ומלחמת תגרה – מלחמת תגרה מכוונת להפיל האויב ולאבדו, ומלחמת מגן להחזיק מעמד עצמו. כך גם במלחמת הדעות יש מלחמת תגרה ומלחמת מגן: כשנלחמים נגד הדעות הרעות צריכים לצאת במלחמת תגרה לאבדן עד היסוד לבל ירעילו בארסן. אבל דברי תורה שגם האוסרים כהמתירים הם דברי אלוקים חיים, אלא שכל אחד מחויב להחזיק בדעתו שהיא לפי הבנתו מכוונת לאמיתה של הלכה לעשות מעשה כמותה, על כן אינה כי אם מלחמת מגן, למצוא מעמד למעשה על פי דעתו אע"פ שגם דעת זולתו היא דעה שלימה וממקור קדוש היא נובעת . על כן נקראו תלמידי חכמים המתעסקים באלו הויכוחים "בעלי תריסין" תופסי מגן".

ואכן מאז פטירתו של רבנו הרצי"ה בנו יחידו של מרן הרב זצ"ל זכינו לרשת עניפה של ישיבות הרואות עצמן כממשיכות דרכו של הראי"ה כל אחת ואחת בדרכה שלה, אבל כאן אורבת סכנה למפעל הענק הזה, אם יאמצו גם הם את חטאם של תלמידי רבי עקיבא. הרצי"ה היה רגיל לצטט פעמים רבות את דברי הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית שדור חורבן בית שני "היו צדיקים וחסידים ועמלי תורה – אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה חשדו את מי שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' [שים לב מדובר במי שנהג ביראת ה' אך לא כדעתם] שהוא צדוקי ואפיקורס [היום יאמרו רפורמי] ובאו ע"י זה לשפיכות דמים . . . והקב"ה אינו סובל צדיקים כאלו . . . אע"ג שהוא לשם שמים". שומה עלינו מתוך חרדה לעתיד המפעל להעמיד לנגד עינינו הנחיה חשובה זו.