בימים האחרונים המגזר שוב סוער בשאלה הנצחית אודות מעורב או נפרד בתנועות הנוער. הפעם בעקבות מקרה של ריקודים מעורבים במחנה סיירים של בנ"ע. מכל הצדדים נשמעות שוב הטענות המוכרות על התחרדות מצד אחד וחיפוף מצד שני.

רגע, יכול להיות שרק אני שמתי לב בלהט הויכוח שהדיון מתנהל בין המאשימים את בנ"ע בהתחרדות בגלל הפסקת ריקודים מעורבים (!!) לבין התנועה עצמה שעסוקה בלהתנצל, להבהיר שהיא ממש לא מתחרדת, ושהיא נאלצת לפעול כך כדי להכיל את ה'דוסים' שממשיכים להתעקש על ההלכה. אף אחד לא שואל את עצמו מה מותר לעשות ומה אסור, כן, אסור לעשות?

אז תנו לי רגע לעשות סדר בדברים. המתנגדים לריקודים מעורבים ולחברה מעורבת הם לא חרדים, הרב קוק לא היה חרדי, רבני המגזר בוגרי מרכז הרב לאלפיהם אינם חרדים וגם תנועת אריאל שכל פעילותה מתנהלת בנפרד היא לא תנועה חרדית אלא ציונית דתית. נקודה.

הצגת המבקשים הפרדה והצגת תנועה שלמה שמתנהלת כך כחרדים הינה סילוף האמת. מדובר באנשים שמבינים שמשמעות הציונות הדתית ע"פ הרב קוק היא להיות ציוני מושלם -, אבל, ולא פחות מכך, דתי מושלם שמקפיד על קלה כבחמורה!!

באופן כללי אנחנו מאמינים שהתורה שייכת לכל יהודי ויהודייה וממש לא רק לקצוות החרד"לים ו/או החרדים ושהיא מחייבת כל יהודי לפחות כמו שהיא שייכת לו.

מנגד, דווקא אי הקפדה על ההלכה בשלמות על אף עיסוק באידיאלים שונים מראה עד כמה מדובר בהליכה על חבל דק שתוצאותיו מסוכנות – ריקודים מעורבים. כשאין גבולות ברורים שמגדירים מראש את גבולות הדיון יכול כל חניך בן 15 להחליט בעצמו מהי צניעות נדרשת ומהי צניעות מוגזמת, מה נקרא קיום ההלכה ומה-"התעסקות בחיצוניות"..

בתנועת אריאל הדיון הזה לא היה מתחיל. לא כי אין באריאל חניכים שמגיעים מבתים פחות תורניים אלא כי באריאל ברור שהסמכות העליונה היא ההלכה. הלכה- ולא כל פרשנות שייתן לה כל חניך על פי השקפתם. על זה אין מקום לויכוח.

אז מזכ"ל בני עקיבא, (וכל ההורים המודאגים) יכולים להיות רגועים. בנ"ע לא מתחרדת. הרכזת שהפסיקה את הריקודים המעורבים בסה"כ עשתה עוד צעד קטנטן לכיוון הנכון.

(הכותב הוא תלמיד שיעור א' במעלה אליהו, בוגר תנועת 'אריאל')