אתמול (שני) הסטנדאפיסט המצליח אודי כגן ריגש את הקהל ואת הרשת כששיתף בכנות ובפתיחות כי הוא מתמודד עם פוסט טראומה, כתוצאה מהשירות הצבאי. בסרטון  שצולם בהופעה והועלה לרשתות החברתיות, כגן סיפר בהומור אופייני, אך גם ברגישות עמוקה, על המסע האישי שלו עם הלם קרב, ועל ההתמודדויות היומיומיות שלו עם המצב.

תוך פחות מ-24 שעות הגיע הסרטון למאות אלפי צפיות. התגובות אליו המחישו בבירור כמה הנושא קרוב לליבם של כמעט כל הישראלים. הוא נוגע בנקודה עמוקה שרק הולכת וגדלה מאז השבעה באוקטובר. השיתופים הרבים גם הם ממחישים כמה הסיפור האישי של כגן מתחבר בצורה עמוקה לסיפור הלאומי שלנו.

אודי כגן בתקופת הצבא (אוסף אישי)

"הלם קרב זה מחלה שקופה"

במהלך ההופעה, כגן בחר לפתוח את ליבו ולשתף את הקהל בחוויה האישית שלו. "אני רוצה להקדיש את הדקות הקרובות של ההופעה לספר לכם על זה שאני מתמודד עם הלם קרב," הוא אמר, תוך שהוא שומר על האנרגיה הקומית שמאפיינת אותו. "אני יודע למה רוב הסטנדאפיסטים לא פותחים עם זה את ההופעה שלהם – כי הם רוצים להתפרנס," הוא צחק, והקהל הגיב בצחוק מתגלגל.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎אודי כגן‎‏ (@‏‎udikagan‎‏)‎‏

בכל פעם שאודי כגן הצחיק את הקהל, היה אפשר גם להרגיש את ההקשבה העמוקה ואת הדריכות לעבור ממצב צחוק למצב שקט, כי המעברים אכן היו חדים אך גם מאוד חלקים. זהו חלק מהקסם של כגן.

כגן סיפר כי התסמינים של הפוסט טראומה החלו אצלו לאחר מבצע "חומת מגן" במהלך שירותו הצבאי. הוא תיאר כיצד ניסה "לברוח" מהזיכרונות בטיול בדרום אמריקה עם חברו הטוב, אורן, אותו כינה בחיבה "אורן הסטלן". במהלך הטיול, הוא חווה התקפי חרדה קשים, הוא תיאר חוויה של "קוצר נשימה ותחושה של סכנה מתקרבת".

בהתחלה, הוא וחברו הסטלן היו משוכנעים כי מדובר בסלמונלה. עוד אנקדוטה קומית שגרמה לקהל להתגלגל מצחוק שוב ושוב. זה גם ממחיש את התמימות של אותה תקופה, בה המודעות לפוסט טראומה כנראה הייתה נמוכה יותר. וגם אולי למצב הטבעי של ההכחשה הראשונית.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎אודי כגן‎‏ (@‏‎udikagan‎‏)‎‏

המסע לאבחון ולהחלמה

כגן המשיך וסיפר כיצד הגיע לבית חולים בפרו, שם רופא מקומי אבחן אותו כסובל מ"סטרס". "אמרתי לו, 'איזה סטרס? אני בדרום אמריקה, משחק יניב תשע שעות ביום!'", הוא סיפר בהומור, תוך שהוא מחקה את הרופא עם השן האחת.

לאחר החזרה לארץ, המצב החמיר. אך למרות זאת, שכגן שיתף כיצד הבושה מנעה ממנו לספר על ההתקפים לאף אחד, כולל לאמו, אחיו או חברו הקרוב. "הייתי מעדיף למות מאה פעמים מאשר שמישהו ידע שמשהו עובר עליי," הוא הודה.

השיא הרגשי של הסרטון הגיע כשכגן סיפר על הרגע שבו ביקש עזרה. "זה לקח הרבה זמן, אבל בסוף עשיתי את הדבר הכי קשה מכל הדברים שעשיתי – ביקשתי עזרה," הוא אמר. הוא תיאר כיצד התהליך הוביל אותו להשתקמות, להקמת משפחה ואפילו להפיכתו למתנדב בכנסים בנושא טראומה.

כגן גם לא לא התחמק מלדבר על האתגרים המחודשים שהביא עמו השבעה באוקטובר, שגרמו לו לחוש מחדש תחושת סכנה קיומית. הפעם אשתו זיהתה את המצוקה בה הוא נמצא, ועזרה לו להיזכר איך לנשום, גם כשקשה וגם כשטוב.

"הדבר הזה גדל בחושך, אבל מת מהר באור"

אחד המסרים החזקים בסרטון הוא הדגש של כגן על חשיבות השיתוף והפתיחות. "הדבר הזה גדל בחושך, בבושה, בדממה," הוא אמר לקהל. "אבל הוא מת מהר מאוד באור – והאור זה אנחנו."

השפעה ותגובות ברשת

הסרטון של כגן הפך לוויראלי תוך שעות, עם מאות אלפי צפיות, שיתופים ותגובות. משתמשים רבים כתבו על ההזדהות שלהם עם הסיפור, וחלקם שיתפו סיפורים אישיים על התמודדות עם טראומה. הקולגה רשף לוי הגיב לו, ואמר: "כל כך יפה שאתה לוקח את המתנה של הגאונות, של הקומדיה, ועושה איתה את העבודה של המלאכים. אוהב אותך אח שלי, מעריץ גדול".

"תצא במופע מיוחד לכל הבסיסים בצה"ל", ביקש מגיב. "שכל חייל קרבי ישמע אותך. כל כך חשוב, היום מתמיד". "תודה שאתה מזכיר שגבר אמיתי הוא לא בהכרח כזה שצועק לכאב 'שקט'. תודה שאתה כזה גבר אמיתי", הוסיף מגיב נוסף. מגבים אחרים התייחסו ליכולת הפנומנלית שלו לשלב הומור עם כל כך הרבה רגש וכאב.

הסיפור של אודי כגן: סיפור של מדינה שלמה

השיתוף של אודי כגן הוא לא רק סיפור אישי, אלא גם קריאה לפעולה. במדינה כמו שלנו, לצערנו רבים מתמודדים עם פוסט טראומה. מלחמות ופיגועי טרור הם דבר שבשגרה, ומאז השבעה באוקטובר זה רק גדל. כגן, בהומור ובפתיחות הייחודיים לו, הצליח להביא את הנושא הכואב לקדמת הבמה, עם המון כנות ורגישות. הוא מזכיר לכולנו שלדבר על הטראומה זו לא חולשה, אלא כוח.

אם אתם או מישהו קרוב אליכם מתמודדים עם פוסט טראומה, תזכרו שיש מי שיכול לעזור. ארגונים כמו נט"ל וער"ן מציעים תמיכה נפשית למי שזקוק לה. ואולי, כמו שאודי כגן אמר, כל מה שצריך זה להביא קצת אור לחושך.