מתוך הטור של ידידיה מאיר בעיתון בשבע

(הטור ירד לדפוס עוד לפני פציעתה הלילה של תינוקת מפגיעת אבן בכביש)

זה ריטואל קבוע בשנתיים האחרונות, מאז שהחלו העבודות בכביש ירושלים-תל אביב. אני יוצא בשעת לילה מאוחרת מחתונה בגוש דן ומפעיל את הווייז, למרות שאני יכול לנחש לבד את המסלול שהוא יבחר לי. סע דרך 443. אל תעז להתקרב לכביש מספר אחת. גם הלילה עובדים שם.

בימים האחרונים אני כבר לא יודע אם להקשיב לו. לא, אני לא מאלה שמפעילים את הווייז רק כדי לחלוק עליו ולהראות לו שהם מכירים את הדרך טוב ממנו. אני פשוט חושש לנסוע בכביש 443, גם אם אני יודע בוודאות שהבחירה שלי בכביש ירושלים-תל אביב תעלה לי בעשרים דקות של עמידה בפקק. שני פיגועי טרור אירעו בכביש הזה בשבוע האחרון. שני ניסיונות דקירה, שנגמרו ברוך השם רק בפציעות, אבל בעצם נגמרו בהתעלמות. לא ראיתי שזה הנושא הראשון בחשיבותו על סדר היום שלנו, כשבעצם זו הייתה צריכה להיות הכותרת הראשית הכי מהדהדת, כותרת ראשית מהסוג שגורם לצה"ל ולשב"כ ולממשלה לפעול, ולגרום לכך שתוך זמן קצר הכותרת הזאת כבר לא תהיה נכונה.

אבל משום מה, אני שומע כל השבוע רק על גשר מעריב. האם כבר פוצצו אותו, ומתי, ואיך. מדינת ישראל כולה צופה בריאליטי של מדינת תל אביב, ששמו "העבודות על הרכבת הקלה". תיעוד מכל זווית וליווי מתמשך של כל התפתחות לא חשובה, והיערכות היסטרית לפקקים שבכלל טרם החלו.

השבוע יצא לי שוב לעמוד בפקק הקבוע של כביש מספר 1 בלילה, ולשמוע ברדיו, באחת מתוכניות האקטואליה, על הפקקים התל-אביביים הצפויים בגלל עבודות הרכבת הקלה. מוזר, חשבתי לעצמי, הרי הפקקים הליליים הקבועים בכביש הראשי בין תל אביב לירושלים הם דבר שקורה עכשיו, ולא בתרחיש עתידי, ועליהם בעצם לא דיווחו מעולם. אולי בדיווחי התנועה, אבל בטח לא כאירוע חדשותי.

ובעצם, מה גורם לפקקים האלה, שמטרידים מאות אלפים שנוסעים בין אזור המרכז לירושלים וסביבותיה? נכון, הם נגרמים בגלל העבודות בכביש, אבל הם קשורים גם לעובדה שהכביש השני, שאמור להוות חלופה לכביש הזה, הולך והופך למסוכן ויש מי שמתרחק ממנו. אבל שקט, זה לא הנושא עכשיו. זה לא הסיפור. מה כן הסיפור? הנה כותרת, אמיתית, מעיתון 'הארץ' השבוע: "נפלה עטרת ראשנו, גשר מעריב, פרויקט צילומים מיוחד, 1976-2015".

אולי כדאי בשלב ראשון וכצעד סמלי להפסיק לקרוא לדרך לירושלים מכיוון מודיעין "כביש 443". צריך לעשות לה שינוי שם. לא, לא לקרוא לה "443 רפאל". זה ילך ככה: יעמדו שר התחבורה ישראל כץ עם עוד מכובדים, ויסירו בטקס חגיגי את הלוט מעל שלט חדש ומתוקן: "כביש מספר 2". אני יודע, רשמית כביש החוף הוא כביש מספר 2, אבל בין כה אף אחד לו קורא לו ככה, ואנחנו חייבים להזכיר לעצמנו שהכביש שמתפתל בין הכפרים הערביים העוינים בהרי בנימין, הוא הדרך השנייה לירושלים. לפעמים גם הראשונה.

==

הטור המלא של ידידיה מאיר יתפרסם היום במוסף אתנחתא בעיתון 'בשבע'.