באלול שנת ת"ש, חמש שנים לפטירת רבנו הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, הוקם על ידי מוקירי זכרו של רבנו "חוג הראי"ה" – "לדרישת משנתו העיונית של הראי"ה קוק". החוג כלל מגוון רחב של משתתפים ביניהם בני תורה, אקדמאים, ו"בעלי בתים" מבוגרים וצעירים. המשתתפים נאספו ב"בית הרב" והסבו סביב שולחנו של הרב כשבראשו ניצב כסאו הריק של הראי"ה זצ"ל.
בראש הנאספים ישב תלמידו המובהק של הראי"ה הגרי"מ חרל"פ. וכך תיאר אחד המשתתפים את היושבים סביב השולחן: החוג נפתח בדברי פתיחה, לאחריהם קרא אחד המשתתפים את דברי הראי"ה כשהמסובים היו דרוכי קשב, ובמשתתפים היו "בן-הרב" (הרצי"ה) עבות הזקן , כולו מחשבה, כולו הגות, כולו רצינות וחרדת קודש. לידו הנזיר (רבי דוד כהן) זהב תלתלים, נאמן בית תורת הרב עורך 'אורות הקודש' בפניו המאירות בעיניו הנוהרות כולו אורה ונהרה. ועמם ה'חתנא דבי נשיאה' (הרב רענן) בחביבותו הפשטנית. ואליהם הצטרפו הרופא המלומד (ד"ר יהושע ליבוביץ) , מחנך המורות (ד"ר משה זיידל) מראשוני תלמידי הרב המתון בחיצוניותו ונלהב בפנימיותו. וכן החוקר מהר הצופים (ד"ר ישעיה ליבוביץ) בפניו המרוכזים מביעי עקשנות רוחנית לידע ולהבין הכל על בוריו," ואליהם נצטרפו תלמידים ותיקים וגם צעירים כמו צבי קפלן, ברוך דובדבני .הרב שאר ישוב כהן וכך למדו בצוותא את הספר "אורות הקודש", כעבור חמש שנים של לימודים בשנת תש"ה במלאות עשור לפטירת הראי"ה סיים החוג את לימוד "אורות הקודש" ולכבוד המאורע הוציאו משתתפי החוג חוברת בשם "במעגלי חוג הראי"ה" ובה "דברים על הראי"ה ומערכתו המחשבתית מהשקלא וטריא בחוג הראי'ה".
מפני המגוון הרחב של המשתתפים, והחשש שהמשתתפים בו יובילו את הלימוד והדיון בו לכל מיני אפיקים שאינם שייכים ראה רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק לפרסם החוברת הזו מאמר "קוים לדרכי עיון במשנת הרב זצ"ל" להציב ארבעה כללים איך ללמוד את משנת אביו שלא להסיטו למחוזות שאינם לענין.
הכלל הראשון הוא "ראשית חכמה יראת ד'", הגישה, כיצד נגשים ללמוד את דברי הראי"ה כמו שלומדים כל לימוד של דברי תורה: במלוא כובד הראש של העמקת העיון בידיעה שבאים לעסוק בדברי אלוקים חיים. בלימוד הזה שילוב של ה"יראה" וה"חכמה" היא הכרחית כאן כמו בשאר דרכי קנינה של תורה ואורחותיה. "היראה" כוללת יראת חכמים ויראת חטא. ו"החכמה" כוללת דעת ד' ואור השכלתו, ושתיהן יחד המשתלבות יחד עם ידיעת התורה. ידיעת האדם והעולם, משכללות את הבירור והטוהר לתפיסה נכונה של הדברים.
הכלל השני מתייחס ללשונות של "חכמת הקבלה" המצויים בכתבי הראי"ה. לשונות אלו יש להשתדל לבררם ולפרשם ממקורות נאמנים וזאת רק כפי הצורך ההכרחי לגופם של הדברים בלבד, ולהיזהר ולהימנע מלהרחיב את הטיפול בהם יותר ממדה זו. ועל אחת כמה וכמה לא להעביר את הדברים שנלמדים אל לשונות "קבלה" במקום שאינם מופיעים בספרי הראי"ה עצמם. כי ההתעסקות בסתרי תורה ובכבשונו של עולם דורשת זהירות גדולה, זיקוק מוסרי של האדם והתרוממותו בקדושה לפי שייכותו לתורה המעשית והנגלית. כי מי שיש לו המעלות הללו הוא הראוי והגון לעסוק בענייני הנסתרות ולשונותיהם, וגם אז יעשה זאת לבדו עם עצמו או עם חברו הדומה לו בעניינים האלו אבל לא ברבים. וכשננהג בזהירות הזו שלא להרחיב בחוג שלנו את הטיפול בנסתר ובלשונותיו יתקיים על הלימוד שלנו הכתוב: "רגלי חסידיו ישמור".
הכלל השלישי הוא השימוש בהשוואות וההקבלות של העניינים והלשונות שבספרי הראי"ה לעניינים ולשונות חיצוניים של דברי מדע, ספרות ושירה של חול, אם להתאמה וגם להתנגדות. בין שהם של גויים ובין שהם של אנשים מישראל. ובמידה ויש בהן צורך, גם אז יש לצמצמן ולהעמידן על הפחות שבשיעורים. כי הכנסה של חולין, ואין צריך לומר של פסולין וטמאים, לכוונה כל שהיא, אפילו בהזכרת שם או רמיזה בעלמא, הכנסה זו לחכמת הקודש, מחשבתה ושירתה, מדעה וספרותה, יש בה סתירה לא רק אל היחס הנפשי הדרוש להבנה אמתית של הדברים, אלא להבנה אמיתית של הדברים עצמם. והראי"ה עצמו (באגרות ) מעיד ש"מקורות מחשבותיו מפכים רק מאהלי שם, מבארה של תורה בהגיגיה הפומביים והטמירים". אמירתו זו שמקורות משנתו הם רק מהקודש היא המוסמכת והמחייבת איך להשתמש בהשוואות והקבלות רק אם הן באות לצורך ישיר של הבנת דברי הראי"ה בתכנם ובמילולם,. ובמקרים שלא ניתן לקבוע בדיוק מבורר את נחיצות הקודש והחול, החוץ והפנים כי אז ההחלטה בבחינת "דבר המסור ללב" שעליו נאמר "ויראת", והיראה תסייע לנו לגלות את אור החכמה אשר תקרין גם על כל שטחי האדם, המדע, התרבות, החיים, בכל גווניהם.
הכלל הרביעי הוא השימוש לכתחילה בהקבלות והשוואות שהם מתוך אוצר התורה עצמה, התורה שבכתב ושבעל-פה, מהתלמודים והמדרשים, הנגלים והנסתרים, עד דברי חז"ל ראשונים ואחרונים. כשנשתמש בהשוואות הללו הם יעידו ויחכימו, יאירו ויזהירו על פני הדברים ויוסיפו לנו בירור והשלמת הבנה לדברי הראי"ה. ובוודאי העיקר הוא להקביל ולהשוות מתוך דברי הראי"ה עצמם בשאר כל מקומותיהם. ואם נקפיד על הכללים הללו יקויים בנו "והיו עיניך רואות את מוריך ואזניך תשמענה דבר מאחוריך – זו הדרך לכו בו". "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך – כי ממנו תוצאות חיים" ומן השמים יסייעונו לאור הטוהר לרוממות הדעת, לישועת הצפייה.
לסיכום בתמצית ארבעת כללי הרצי"ה כיצד ללמוד את משנת הראי"ה הם: האחת הגישה אל הנושא ביראה ובכובד ראש, השניה השימוש בחכמת הקבלה שלא להרחיבה מעבר להכרחי להבנת הנלמד. השלישית לצמצם על הפחות שבשיעורים את השימוש בהשוואות והקבלות של מקורות חוץ חילוניים. הרביעית להרבות בשימוש בהקבלות והשוואות מכל מקורות הקודש של התורה ובמיוחד מדברי הראי"ה עצמו משאר כל מקומותיהם. ומן השמים יסייעונו
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
