אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

הקדוש ברוך הוא בוכה?! / הרב רונן נויבירט

מרגע החורבן, הקב"ה נמצא בבית המקדש, אבל מנהל את העולם בהשגחה של 'בכיה'. מסיבה זו הדרך להיפגש עם הקב"ה בעולם ללא בית מקדש, עוברת דרך שערי הדמעות. זוהי מטרתו של תשעה באב.

הקדוש ברוך הוא בוכה?! / הרב רונן נויבירט
  (באדיבות המצולם)

"'וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד' (ישעיה כב)
בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא להחריב את בית המקדש, אמר: כל זמן שאני בתוכו אין אומות העולם נוגעות בו, אלא אכבוש את עיני ממנו ואשבע שלא אזקק לו עד עת קץ, ויבואו האויבים ויחריבו אותו. מיד נשבע הקב"ה בימינו והחזירה לאחוריו, זהו שנאמר (איכה ב): הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב;
באותה שעה נכנסו אויבים להיכל ושרפוהו: וכיון שנשרף, אמר הקב"ה: שוב אין לי מושב בארץ – אסלק שכינתי ממנה ואעלה למכוני הראשון.
באותה שעה היה הקב"ה בוכה ואומר: אוי לי, מה עשיתי? השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשָׁו שחטאו, חזרתי למקומי הראשון; חס ושלום, שחוק לגויים הייתי ולעג לבריות.
אמר להם הקב"ה למלאכי השרת: בואו ונלך אני ואתם לביתי ונראה מה עשו אויבים בו. מיד הלך הקב"ה ומלאכי השרת וירמיהו לפניו. וכיון שראה הקב"ה את בית המקדש, אמר: בודאי זהו ביתי וזוהי מנוחתי, שבאו אויבים ועשו בו כרצונם. באותה שעה היה הקב"ה בוכה וצועק ואומר: אוי לי על ביתי! בני, היכן אתם? כהני ולויי, היכן אתם? מה אעשה לכם? כמה פעמים התריתי בכם ולא חזרתם בתשובה". (איכה רבתי, הקדמה, כ"ח)

המדרש על בכיו של הקב"ה, הינו אחת הדרשות הנועזות של חז"ל. כיצד ניתן לייחס בכי לקב"ה? כיצד העיזו חז"ל לתאר את התנהגותו של הקב"ה כמעשיו של ילד קטן אשר מתוך כעס משבר את הצעצוע האהוב עליו וברגע שמבין את השלכות מעשיו מתחיל לבכות וליילל? מה ניסו חז"ל ללמד אותנו במדרש תמוה זה?

הן התורה והן חז"ל נקטו בגישה דיאלקטית כדי לתאר לנו את היחס בין אלקים לאדם. מחד ישנם פסוקים ומדרשים רבים המתארים את אינסופיותו של הקב"ה ואפסיות האדם לעומתו. מאידך מקורות רבים אחרים מתארים יחס אישי ואכפתי של הקב"ה כלפי האדם, יחס המכיל בתוכו שינויים ודינמיות ביחס לאלוקות. זווית מבט אנושית זו על הקב"ה מוגדרת כך בלשון חז"ל: "דברה תורה כלשון בני אדם" (ברכות דף לא/ב). התורה משתמשת בתיאורים ודימויים המבטאים שינוי והתפעלות אצל הקב"ה: "וחרה אף ה' בכם", "וינחם ה'", "ויתעצב אל לבו" ועוד. תארים אלו מהווים משל בלבד. אין לבן אנוש יכולת להבין את הקב"ה, ובניגוד אלינו הקב"ה אינו מתפעל, קוצף או עצוב. אנו בני תמותה ובעלי מגבלות ולכן נתונים לשינויים במצבי הרוח. הקב"ה אינו מוגבל ולכן "מצב רוחו" אינו מושפע מן המתרחש בשמיים או בארץ. עם זאת, השינויים המתרחשים בעולם, עשויים להשפיע על הדרך בה מנהיג הקב"ה את עולמו.

ר' יצחק עראמה ממשיל את הדבר להשפעת השמש בעולם:
"השמש עצם פשוט בלי שום הרכבה, וכשיתיך השעוה ויקפיא המלח, הוא מבואר היות זה לחלוף החמרים, לא לחלופו כלל" (עקידת יצחק, שער פ"ז).

השמש אינה משתנה כלל, אבל פועלת באופן שונה על החומרים השונים בעולם, לפי טבעם ומהותם. באופן מקביל, באים התארים השונים של הקב"ה לבטא דרכי הנהגה שונות, לא בשל שינוי החל אצל הקב"ה אלא בשל שינויים שלנו – מקבלי השפע. הקב"ה לעיתים מנהיג עולמו בחסד ולעיתים במידת הדין. לפעמים הוא איש מלחמה ופעמים שהוא מחיה מתים. תיאור על כעסו של הקב"ה מרמז על כך שהעולם מונהג כעת במידת הדין, כפי שתיאור על שמחה של הקב"ה מעיד על הנהגה במידת החסד. השינויים בהנהגה הינם תוצאה ישירה של מעשי האדם, כפי שכותב בעל העקידה:

"אמנם כאשר יגרום החטא בהפסד ההסכמה והשלום בין הכתות המקבלים, ויחלש חוט החסד המשוך עליהם כשיעור הסבה המניעה, וכל שכן אם תספוק להפסיקו לגמרי, אז ודאי ישתנו אצלו אלו התוארים הצירופיים (=התארים של הקב"ה ביחס אלינו), עד שיהפך אליהם מ'משפיע' אל 'לא משפיע', ומ'מטיב' אל 'לא מטיב'. ובבחינת אלו יאמר עליו לפעמים חנון ורחום, ולפעמים קנוא ונוקם. ויאמר שהוא פעם שמח, ופעם עצב, מבלי שיגיע שום שנוי וחלוף בעצמותו כלל. אבל היה מפאת המקבלים, כמו שביארנו ממשלי השמש והעמוד וכיוצא". (עקידת יצחק, שם)

הקב"ה הוא אינסופי ואינו משתנה, אבל מזווית המבט שלנו אנו רואים שינויים בהנהגה האלוקית כתוצאה משינויים שאנו בני האדם עוברים.

לפי שיטה זו, ניתן להבין את התיאורים המוקצנים במדרשים המתארים את בכיו של הקב"ה. הבכי מסמל שינוי באופן בו הקב"ה מנהיג את עולמו לאחר חורבן בית המקדש. הסבר מקורי להנהגה האלוקית שלאחר החורבן מביא האדמו"ר הקבלי ברוך אשלג זצ"ל:
"שענין בכיה הוא במקום שאינו יכול לעזור לו בעצמו, אז בוכים שהשני יעזור לו. וענין "במסתרים" פירושו ההסתרות והסתירות שמתגלה בעולם. וזה פירוש "במסתרים תבכה נפשי", כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"
(שמעתי, תש"ג).

בכי מסמל חוסר אונים. ילד שאיבד את הוריו בתוך קהל גדול של אנשים יפרוץ בבכי היסטרי, לא בגלל שהבכי יעזור לו להיחלץ ממצבו אלא כיוון שהבכי מבטא את חוסר האונים המוחלט בו שרוי הילד. ישנו דבר אחד בעולם אשר מעצם הגדרת הבריאה הוא מחוץ לכוחותיו של הקב"ה והוא – הבחירה החופשית: "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים" (מסכת ברכות לג/ב). החורבן של בית המקדש הינו תוצאה ישירה של הבחירה הקלוקלת של עם ישראל. הקב"ה נתן לנו הזדמנויות כה רבות ושלח אזהרות ללא הרף, אבל אנו אטמנו את אוזנינו – "כמה פעמים התריתי בכם ולא חזרתם בתשובה?". הנהגה של בכי, הינה הנהגה של חוסר אונים. המצב "יצא משליטתו" של הקב"ה מאחר שהחורבן היה תוצאה ישירה של הבחירה החופשית שלנו. מוטיב הבכי וחוסר האונים מעביר לנו מסר חד וברור – כמו הקלקול גם התיקון תלוי רק בידיים שלנו. חורבן הבית עשוי להביא לייאוש ולגרום למחשבה שאלקים נטש את עם ישראל וזנח את בחירתו בנו, כפי שטענה הנצרות. חז"ל ניסו לנחמנו ולומר שהקב"ה לא רצה בעצם להחריב את המקדש. החורבן הוא תוצאה הכרחית של מעשנו הרעים, אבל תיקון דרכינו יסלול מחדש את הדרך לבניין הבית שנחרב.

לפי דרך זו, ניתן יהיה להבין את משמעות התיאור במדרש על הבכי הנוסף שמתרחש בתוך בית המקדש החרב:
"אמר להם הקב"ה למלאכי השרת: בואו ונלך אני ואתם לביתי ונראה מה עשו אויבים בו … וכיון שראה הקב"ה את בית המקדש, אמר: בודאי זהו ביתי וזוהי מנוחתי, שבאו אויבים ועשו בו כרצונם. באותה שעה היה הקב"ה בוכה וצועק ואומר: אוי לי על ביתי! בני, היכן אתם? כהני ולויי, היכן אתם?" (מדרש איכה רבתי, שם)

הרב שלמה אלישיב, מגדולי המקובלים בסוף המאה ה-19, מסביר בספרו "שערי לשם" שבית המקדש היה המקום דרכו התנקז השפע האלוקי משמיים והתפזר בכל העולם, כדי להביא ברכה ורוחניות לאנושות. בעקבות החורבן, צינור השפע נסתם אבל יש דרכים עוקפות להגיע אליו:

"ובעת החורבן רחמנא ליצלן, נסתלקה שכינה למעלה …כמו שנאמר "אלך אשובה אל מקומי". ונמשך עתה השפע דרך דרכים עקלקלות מאד" (שערי הלשם ב' ח').

עדיין קיים בעולם צינור להגיע לשפע האלוקי, אבל זהו צינור אחר – צינור הבכי והדמעות כפי שדרש רבי אלעזר:

"מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמר: (איכה ג, ח) 'גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי' ואע"פ ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו שנאמר: (תהלים לט, יג) 'שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש'" (מסכת ברכות לב/ב).
מרגע החורבן, הקב"ה נמצא בבית המקדש, אבל מנהל את העולם בהשגחה של 'בכיה'. מסיבה זו הדרך להיפגש עם הקב"ה בעולם ללא בית מקדש, עוברת דרך שערי הדמעות.

זוהי מטרתו של תשעה באב. צום תשעה באב מוגדר בספרות חז"ל כמועד, על פי הפסוק באיכה (א' ט"ו): "קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי". יש לכך השלכות הלכתיות ומסיבה זו לדוגמא לא אומרים תחנון ביום זה:
"אין אומרים תחנון (ולא סליחות) בתשעה באב, ואין נופלים על פניהם משום דמקרי מועד" (שו"ע או"ח תקנ"ט ד').
כיצד ניתן לכנות את היום הקשה ביותר בלוח השנה היהודי כמועד? מסביר זאת רבי צדוק מלובלין:
"והענין דמועד מלשון 'אשר אועד לכם שמה' שבבית המקדש היה השראת השכינה וכתיב: 'השוכן אתם בתוך טומאתם' ודרשו אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם" (פרי צדיק, ר"ח אב).

המושג 'מועד' מסמל מפגש עם הקב"ה. בכל המועדים זכינו למפגש עם הקב"ה דרך השמחה בבית המקדש – "שלש פעמים בשנה ייראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך" (דברים ט"ז ט"ז). כאשר נחרב בית המקדש נסתמה אפשרות זו, ברם קיבלנו דרך אחרת להתוועדות עם הקב"ה – "קרא עלי מועד לשבור בחורי". בתשעה באב אנו נפגשים עם הקב"ה, אמנם דרך המשבר, הבכי והצער ולא דרך השמחה.
"שכל השמחה הוא מבית המקדש 'שהשמחה במעונו'. ובזמן המקדש השמחה היתה בשלימות. ועתה זוכין אל השמחה ע"י האבילות של בית המקדש … ואמרו חז"ל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמת ירושלים".
(שפת אמת, כי תבוא, תרנ"ג)

תשעה באב הוא יום של חוויה אמביוולנטית. זהו היום העצוב ביותר בלוח השנה היהודי, אבל זהו גם היום השמח ביותר, כיוון שמי שזוכה להתאבל באמת, פוגש את הקב"ה דרך דמעותיו. בתשעה באב נחרב הבית, אך לפי המסורת, בתשעה באב גם נולד המשיח. הבכי של הקב"ה בתוך בית המקדש מסמל את חוט התקווה שנותר לנו מן החורבן – מועד חדש בלוח השנה היהודי בו נזכה להיפגש עם אלוקים מתוך אבלות, בכי וצער. מועד מורכב זה, נוסך בנו את האמונה והתקווה שיבואו ימים בהם נוכל לפגוש את הקב"ה מתוך שמחת עולם בבחינת: "ונועדתי לך שם … מבין שני הכרובים" (שמות כ"ה כ"ב).

"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ח' י"ט)

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
רק שלא נעדה...
אביב | 29-03-2021 17:54
רק שלא נעדה
2
לבכות ...
רבקה | 29-03-2021 18:31
לבכות