בפרשת עגלה ערופה זקני העיר אומרים ״ידנו לא שפכו את הדם הזה״, מבארים חז״ל וכי עולה על לבנו שזקני בית דין שופכי דמים?! אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה.

המפרשים האחרונים הרחיבו לבאר את האחריות שיש לקהילה ובעיקר לראשיה על כל פרט מחבריה והזהירות לא לאפשר אף מצב עקיף של שפך דם, ואם נמצא חלל בקרבתם האשמה המוסרית מונחת לפתחם ועליהם לערוך חשבון נפש נוקב, מדוע נפל חלל בחלקם.

כאשר המוגדר כרב מעורב בתסבוכת פלילית היוצרת מצב בו אדם מישראל שולח יד בנפשו, האמנם ניתן לפטור את האחריות ממנו?!

אין לי ספק כי איש ממתנגדיו של תת-הניצב ששלח יד בנפשו, לא קיווה לסוף הנורא, אך האמנם מוסרית פטורים הם מאחריות לנסיבות והשתלשלות האירועים, שהרי ת״ח מרבים שלום בעולם  ובמקום בו נמצאים מרבים הם חיים וברכה ולא אחרת.

אך האחריות נתונה גם על אלו שסגדו לו שנתנו לו במה לצבור הון כלכלי ומעמדי ואולי גם עלינו הרבנים שלא מספיק הרעשנו עולמות ללמד את העם להבחין בין תלמיד חכם אמיתי לבין אוחזי עיניים המתהדרים באיצטלא דרבנן שאינה אלא פיקציה נבובה.

ובאותה מידה מהדהדת השאלה ביחס לאלו התומכים ומחזקים רבנים בעלי הנהגות מיסטיות משונות ששוב ושוב מסתבר כי נוכלים הם ופוגעים בחסידיהם התמימים, האמנם הרבנים שתמכו ועודדו לפנות אליהם, יוכלו לפטור עצמם מאחריות?!

בימים האחרונים החברה בישראל עוברת בירור עומק המגדיר מחדש מהי דמותו של תלמיד חכם, בירור עם מחיר יקר של חילול ה׳ נורא. אין בכוונתי לטעון לאמת המוחלטת מיהו ת״ח, אך דבר ברור הוא כי הגדרתו מזקיקה הגדרה אבסולוטית המוסכמת על גדולי ישראל לדורותיהם.

זאת ניתן ללמוד מדברי הנשר הגדול רבנו הרמב״ם ״כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשיית צרכיו ובדבורו ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו, ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר״. אלה הם תנאי הסף זולת גדלות וידענות במכמני התורה.

הגיע העת להתבגר ולחזור לנורמליות של חיים ולהפסיק לחזר אחר תופעות משונות ולהבין שגדלותם של ת״ח נמצאת בפשטותם בנגישותם בטהרתם וביחסם הבריא לחיים ולהתרחק מרבנים המטפחים סביבם חצר של חסידים והערצה עיוורת ולדאבון הלב ועדיין קיימים כאלה במחוזותינו וד״ל.

לכל תלמיד חכם  באשר הוא ולא משנה השתייכותו , שליחות חד משמעית, להוסיף קדושה וטוב במציאות  להרבות כבוד שמים ולא לייצר קהל הסוגד לו, ובזה יבחנו אורחותיו וטיבו (עיין רמבם יסודי התורה פ״ה). ״כי החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה״.

==

הרב שמעון בן שעיה הוא מרבני 'דרך אמונה'