זעזוע עמוק וכמעט בלתי נתפס עובר עלינו בימים האחרונים. הכאב על משפחות המיטלטלות בין שמיים לארץ מפלח את הלב.

מה נאמר לנשים ומה נאמר לבעליהן, מה נאמר לבחורי הישיבה, ולציבור חובק עולם שנהג להתייעץ עמו דבר יום ביומו?

עצות רבות מפוזרות ברחבי הרשת, חלקן נכונות והלוואי שהיו נלמדות ומופנמות בישיבות התיכוניות והאולפנות, אך חלקן מראות על חוסר ידיעת האיש ופעלו, על המציאות סביבו וכל שכן על השתלשלות הפרשה העגומה.

איני עיתונאי ולא יודע אם ראוי לפרסם דברים כעת.

למדתי בישיבתו שנה. הכתובת אכן הייתה על הקיר, אך לא היה אדם שהאמין כמעט שיש קיר כזה. מודה אני לבורא עולם ולחינוך שספגתי בבית הוריי שזיכני להרגיש כבר לפני כעשר שנים את הכתובת שהיתה כאמור על הקיר. אך גם אני לא שיערתי בדעתי ובשכלי כלל וכלל שכך יהיה.

הנשים לא היו במצב נפשי קשה ולא ממשפחות הרוסות.

אז איך כל זה קרה?! מסופקני אם אי פעם נדע. ומכל מקום לקח חשוב ביותר צריך להפנים ממנו.

סביב הרב הייתה סגידה עצומה. לא רק של עמי ארצות ושל קשיי יום, אלא גם רבנים חשובים, שרים וחברי כנסת ועוד נכבדי עם ראו בו כתובת שמימית.

האם באמת היו לו כוחות רוחניים נשגבים – אישית אינני בטוח. אך סיפורי המופתים עליו האדירו אותו מיום ליום. שמו יצא כאחד המלאכים. ועם מלאכים לא מתווכחים! מלאך ודאי מכוון לרצון השם, אין צורך להבין דבריו בשכל, כי הוא נמצא במקום הרבה יותר גבוה.

וכאן הכתובת הייתה על הקיר. רב גדול וקדוש ככל שיהיה, איננו מושא לפלחן אישיות. ההערצה והסגידה צריכה להיות אך ורק לבורא עולם.

כשהחסם הזה נפרץ, כשהרב התעלה בתת מודע של הציבור מעל השולחן ערוך – החטא קרוב מתמיד ובלתי נמנע.

מי לנו גדול וצדיק מיהואש ששכנעו אותו באותות ובמופתים שהוא אלוהים!

לאט לאט, יום אחרי יום צומח מתחת לפני השטח אלוהים חדש.

התאבקו בעפר רגליהם, הוו זהירים בגחלתם, אך היזהרו עשרת מונים בגחלת השכל שנתן לנו בורא עולם.

יהי רצון שהקב"ה יסיר חרפת עמו ברחמים.

הכותב בדמע ובכאב גדול