מהות הגרות רצון לכרות ברית ולשאת בעול התורה

מהות הגירות היא כניסה לברית עם אלוקים שהיא קבלת תורה ומצוות והוא ככריתת ברית עם אלוקים [כמו שהתבאר ב'כגר כאזרח' א' ב'], נמצא שענין הזכיה שביה"ד זוכין לקטן הוא שאומדים את דעת הגר שרוצה בקבלת הברית וחובת התורה והמצוות, ביה"ד עומדים במקומו וזוכין לו את הגרות.

רוב גדולי הפוסקים כתבו שאם משפחת הגר קטן, אינה שומרת מצוות שלכך מסתבר שכאשר יגדל לא ישמור מצוות, הגרות לא נחשבת לו לזכות, אלא חוב הוא לו, מפני שיענש בחומרה על שעבר על איסורי תורה, ביניהם איסורי סקילה החמורים כחילול שבת. וכשאין הגירות נחשבת לו לזכות, הגירות לא חלה, כך כתבו בשו"ת מטה לוי (ח"ב נה) בשם הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל, וכן בספר זכר יצחק (ח"א סי' ב'), וכן בשו"ת חבצלת השרון (ח"א יו"ד ע"ה), וכן פסק השרידי אש (ח"ב נו'), וכ"כ להדיא בשו"ת דעת כהן (סימן קמ"ז) וכותב שאם אין הוריו מוסרים אותו על דעת שישמור מצוות אין כאן קבלת מצוות והוי כמו מילה וטבילה ללא קבלת מצוות. וכן בשו"ת מנחת יצחק [ג' צט'] וכן דעת הרי"ד סולבייצי'ק,[נפש הרב עמ' רמה] וכן דעת הרב משש [ח"ג יו"ד סב] וכן קובע הציץ אליעזר [חלק יח סה]. וראיתי שציינו לעוד פוסקים דסברי הכי, שו"ת פרי השדה (ח"א סימן מג), שו"ת דברי אהרון (יו"ד מא'), שו"ת התעוררות תשובה (ח"ד סימן קמ"ב), וכן בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב תקי"ב) וכן כתב בשו"ת משפטי שאול (סימן ל"ח)ועוד.

טעם הדבר

א. גיור קטן נובע מדין 'זכין לו לאדם שלא בפניו' והוא בגמ' כתובות [י"א א], ואם משפחת הגר קטן אינה שומרת מצוות שלכך מסתבר שכאשר יגדל לא ישמור מצוות, אין הגרות נחשבת לו לזכות, מפני שהוא יענש בחומרה על שעבר על איסורי תורה, ביניהם איסורי סקילה החמורים כגון חילול שבת, וכשאין זה זכות בשבילו, אי אפשר לזכות לו והגירות לא חלה.

ב. דעת התוס' בסנהדרין [סח ב' ד"ה קטן] כי עדיין הוא צריך לקבל עליו מצוות, ואין דין זכיה על קבלת תורה ומצות, אלא כאשר הוא מגדיל ושומר תורה ומצוות, זהו הקבלת מצוות שלו, ונמצא לדעת תוס' שאם כאשר הוא מגדיל אינו שומר תו"מ, אין כאן קבלת מצוות והגרות לא חלה.

ג. כתבו בתוס' ישנים, אם כשהגדיל הוא אינו שומר מצוות, אין לך מחאה גדולה מזו, כמו שאמרו 'הגדילו יכולים למחות', כך שאפי' אם נאמר שזכות הוא לו וב"ד זוכין לו בגרות, כיוון שהגדיל ולא שמר מצוות הוי מחאה ואינו גר. מפני שעיקר הגרות היא קבלת הברית התורה והמצוות, אם כאשר הגדילו אינם שומרים תורה נמצא שלא ניחא להו במה שזיכו להם יהדות (ואין די בכך שהם מעוניינים שבשם יהודי יקראו) ולא ניחא להם בחובת שמירת התורה והמצוות, שלא יתכן שיחפצו בחובה זו ולא ישמרו, לכן אין לך מחאה גדולה מזו. בפשטות כל הראשונים ס"ל הכי, דסברא פשוטה היא, וכן הוכיח שו"ת 'איש מצליח' [ח"ב יו"ד מ"ב] וז"ל "אלא כל שנהג במנהג הגויים משהגדיל אין לך מחאה גדולה מזו, וראיה לכך מתשו' הרשב"א [ח"ב קמ"ד] וז"ל הרשב"א : וה"ז כאילו התנה בית זה מכור לכם מעכשיו אם לא אחזור בי וכו' ולפיכך ראובן זה שעמד לאחר מכאן ומכר אותו בית אותו בית ליהודה אין לך חזרה גדולה מזו" ע"כ. וכמו דהתם המעשה מוכיח על החזרה, גם כאן המעשה מוכיח על המחאה. והביא עוד ראיות מפסחים [פח'] ומעירובין [פב'], ומתוס' בנזיר [כ"ח] שכתב דאין לך מחאה גדולה מזו ע"ש.

ד. ועוד יתכן שעצם הטלת חובת תורה ומצוות על גר שמשפחתו חילונית ושכנראה לא ישמור מצוות, אין זה זכות מצד שאינו חפץ בזה, מי שאינו רוצה לשמור תורה ומצוות, גם אינו רוצה מוכן לקבל עליו חובות אלו, ומעונין להשאר חפשי מן המצוות. ואם נשאל לדעתו האם רוצה לקבל על עצמו חובות תורה ומצוות סביר לומר שלא ירצה. ועוד, אין זה זכות בשבילו שהרי לא יהיה לו נוח לשהות בין בני משפחתו החילונים שנוסעים בשבת והוא ישב בביתו וכדו'.

ה. בתוס' ישנים כתבו שדווקא בזכות גמור, זכין לו הגרות, אבל אם אינו זכות גמור הדין, הוא כבכל התורה שאין זכין לקטן, ומסתבר דבנדון שלנו אפי' את"ל דחשיב זכות, מ"מ אין זה זכות גמור, והגרות לא חלה [הרב אלישיב ז"ל]

ו. הגדרת הזכות, רוחנית או גשמית? השיקול אם זה זכות אם לא, תלוי ברצון האדם במקומו ושעתו, כאן בעולם הגשמי, ולא מתחשבים בעולם הרוחני ובזכות שבעולם הבא, ראיה מהגמ' בכתובות [שם] ששואלת שאין זה זכות בשבילו, שהרי נוח לו בהפקרות של זנות, ועונה הגמ' שגדול שטעם טעם של איסור חוב הוא לו, אבל קטן שלא טעם טעם חטא מעולם, הרי זו זכות עבורו, מוכח מכאן, שהשיקול אם זה זכות או חוב, תלוי ברצון האדם במקומו ושעתו, כאן בעולם הגשמי. [הרב אלישיב זצ"ל]

יתרה מכך, מפורש יוצא מדברי הגמ' שקטן הרוצה להתנהג ללא עול ובהפקרות דתית, הגירות חובה בשבילו, ולא חלה, והרי בנידון שלנו שהוא שוהה במשפחה חילונית או במשפחה של גויים, ודאי רצונו להמשיך בדרכם. יש עוד כמה שיקולים לאיסורא דהוי חב לאחריני דקשין כספחת, ועוד דאסור לגייר שלא לש"ש, וזכיה מטעם שליחות ואין שלד"ע והגיור לא חל.

כל אחד ואחד מהטעמים שהזכרנו יוצר ספק והדין להחמיר בדאורייתא, ושביאם יחד הו"ל ספק ספקא לחומרא והדין להחמיר.

כאמור, בשאלה זו דנו למעלה מעשרה פוסקים מובהקים כשעלתה שאלה זו לפניהם, והכריעו בבירור שאין זו זכות וגירותם אינה חלה, ובראשם גדול המשיבים בדורו הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל, ומרן הראי"ה קוק זצ"ל שדעתו מחייבת את הרבנות הראשית.

אמנם מאידך מצאנו גם גדולי הפוסקים האחרונים שכתבו אחרת, ראש וראשון בשו"ת בית יצחק אב"ד לבוב ומגדולי הפוסקים בגליציה (אה"ע ח"א סימן כט') שכתב דאפי' אם כאשר יגדיל לא ישמור מצוות עדיין זכות הוא לגר שאף שיענש, מ"מ יש לו חלק לעוה"ב. וכן באחיעזר (ח"ג סימן כח) נראה שסמך על דברי הבית יצחק, וכן באג"מ (אה"ע ח"ד סימן כו אות ד') ור'א סתו ציין עוד לדברי רצ"ה קאלישר הו"ד בשו"ת רבי עזריאל הידלסהיימר (ח"א יו"ד רכ"ט), והביא מיביע אומר (ח"ב אה"ע סימן ד' ג') שהביא את דברי האחיעזר, ולא זכר שר מכל דברי הני רבוותא דס"ל דהגירות לא חלה בכה"ג.

וקש' על דבריהם כאמור למעלה, א. דברי התוס'. ב. דברי הת"י אי שמירת המצוות הוי מחאה. ג. הראיה דחוב וזכות תלוי בגשמיות בעולם הגשמי ולא בעוה"ב. ועוד, ולא נחתו לישב הדבר, לכן לא ניתן לכאו' להכריע כדבריהם (והוא כעין מה שאמרו 'הלכה כבתראי' מפני שראו את הקדמונים ומצאו להו פירכא), ולכל היותר, דבריהם יוצרים דין ספק והדין הוא לחומרא. וכן כשנעמוד למנין הפוסקים, נמצא שהרוב סבורים שאין הגירות חלה. ויש לכאו' להכריע כדעת הפוסקים שהגירות לא חלה.

אמנם כמובן שלא ניתן להתעלם שיש דעות המקילים, וכיוון דהוא דין דאורייתא, יש לנו לדון בדין זה, דין ספק דאורייתא לחומרא. ויש לראות את המתגיירים כספקות ואסורים בקהל, במחלוקת רגילה הכלל בדאורייתא שאין בידנו להקל, כאן שיש ראיות חזקות ותמיהות על דעת המקילים, לא שייך להקל.

 דיון בדברי הפוסקים שהקלו

בטעם הבית יצחק שיש להם חלק לעולם הבא.

הנימוק של הבית יצחק שזכות הוא להם מפני שיזכו לעוה"ב, לכאו' תמוה, הרי במשנה ישנה רשימה של אלו שאין להם חלק לעולם הבא, וכמ"ש הרמב"ם (פ"ג מהל' תשובה ה"ו) "ואלו שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתין ואובדין, ונידונין על גודל רשעם וחטאתם, לעולם ולעולמי עולמים: המינים, והאפיקורוסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים, והכופרים בביאת הגואל, והמשומדים". וע"ש מה הוא כופר בתורה שאין לו חלק לעולם הבא "שלושה הן הכופרים בתורה: האומר שאין התורה מעם ה', אפילו פסוק אחד, אפילו תיבה אחת–אם אמר משה אמרו מפי עצמו, הרי זה כופר בתורה; וכן הכופר בפירושה, והיא תורה שבעל פה". והבית יצחק (אבה"ע כט', דהאחיעזר ככל נראה הסתמך על הבית יצחק.)כתב "הוה זכות להגר דאף שיענש מ"מ יש לו חלק לעולם הבא ע"כ הוה זכות להולד, מ"מ ל"ה זכות ברור כל כך ע"כ בכה"ג הגדילו יכולין למחות". ע"כ. א"כ הרי שלא הקל אלא באחד שיש לו חלק לעולם הבא, ואינ נוגע לנידון שלנו

בנידון שלנו, רובם יהיו בגדר של אין להם חלק לעוה"ב לפחות באחד מהרשימה שהזכיר הרמב"ם, והבית יצחק, לא הקל אלא באלו שיש להם חלק לעוה"ב. ודבריו נאמרו רק על אלו שנכשלים 'לתאבון', שלכן יש להם חלק לעוה"ב, משא"כ בימינו. ואכן בימיו בגליציה, לפני למעלה ממאה וחמישים שנה החילוניות לא היתה אלא בתחילת דרכה, וכולם היו אז בגדר של לתאבון בלבד. עולה מכך, שגם לדעת הבית יצחק, בנדון שלנו שאין להם חלק לעוה"ב והגירות לא חלה.

וכן במה שכתב האג"מ (אבה"ע ח"ד כו) " והוא זכות להם כי מכיון שלומדים בבי"ס דתי אצל מורים יראי שמים הרי מצוי שיתגדלו להיות שומרי תורה שלכן אף שהוא ספק הוא זכות וודאי, וגם אף אם לא יתגדלו להיות שומרי תורה מסתבר שהוא זכות דרשעי ישראל שיש להם קדושת ישראל ומצוַתן שעושין הוא מצוה, והעבירות הוא להם כשגגה הוא ג"כ זכות מלהיות נכרים". משמע להדיא בלשונו, שמכשיר רק כשמצוי שיתגדלו להיות שומרי תורה, ועל הצד שלא ישמרו יהיו כשוגגים, רק אז הגיור תקף. אבל כשלא מצוי שישמרו, וליכא האי ספק, או בכגון שלא יהיו שוגגים כשיגדילו אינו מקל. באמת קשה לקבוע מסמרות בדעתו, באילו תנאים הקל, שאינו מאריך בדבר, אלא בדרך אגב. אבל כאמור עולה מדבריו שמדובר באלה שמצוי שישמרו וכשיעברו על המצוות יעברו רק בשוגג, ולא בכך מדובר בנידון שלנו.

יש לדעת, שאלו שגרו באזורים של ערבים שבטבעם ובאופים מאמינים ואין בעולם המושגים שלהם רק גדר של נכשל ולתאבון, משא"כ אלו הבאים מרוסיה ומארצות המערב שבדר"כ באים מרקע של כפירה. לכן כמצטטים פוסק יש לבחון את הרקע הסביבתי שבו נכתב הפסק ועל איזה קהלים מדבר.

ומה שביביע אומר (ח"ב אה"ע סימן ד' ג') הביא את דברי האחיעזר, פלא שלא זכר שר מכל דברי הני רבוותא דס"ל דהגירות לא חלה בכה"ג.

לעומת זה, הפוסקים שהחמירו כתבו דבריהם בצורה נחרצת ובוודאות, ובלשונו של הראי"ה קוק ז"ל (דעת כהן קמ"ח) "כיון דהתינוק אין לו דעת לומר שנתגייר מאהבה, ולא עדיף מגירי אריות, וגרע מינייהו דאין כאן רצון שלו כלל, וכשיתגדל עוד לא יקבל עליו המצות לפי האומד, אם כן ל"ה גרות כלל".

וכן כתב שרידי אש בנחרצות (ח"ב צו) "והעיקר, שאין בזמננו שום זכות לקטן שגיירו אותו, ובפרט מי שמתגדל בבית הורים שאינם מקיימים תורה ומצוות, והילד ג"כ לא יקיים את המצות שנתחייב בהם ע"י גרות. ואם כן לא זו בלבד שאין הגרות זכות לו, 'אלא היא חוב גמור, ואסור לגרום חוב לאדם אע"פ שאינו יהודי. ולא עוד, אלא שהגרות שהיא חובה לו היא בטלה ומבוטלה ואינו גר כלל ויבוא לידי מכשול, שיחשבוהו וגם הוא יחשוב א"ע לישראל. ואין לשער ולתאר את ריבוי המכשולים שיצאו מזה". מכל הני טעמא בנדון שלנו אין שום אפשרות להקל, לכל היותר הם בגדר ספק ואסורים לבא בקהל.

בזמננו כולם מודים שהגירות חוב הוא להם והיא לא חלה

האמת שדעת הפוסקים שהקלו, אינם רלוונטים אלא בזמנם, אבל בזמננו מודים שהגירות לא חלה, דאמרו בגמ' [שם] "מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה קמ"ל דהני מילי גדול דטעם טעם דאיסורא, אבל קטן זכות הוא לו". בימיהם לא היה ההבדל בין קטן יהודי לקטן גוי, שניהם לא טעמו טעם חטא, אבל בימינו שהקטנים הורגלו בעברה, הורגלו לנסוע בשבת לבלות בחוף הים, הורגלו לגלוש ברשת האינטרנט, ונחשפים לתכנים אסורים (רבים מהילדים מכורים), הורגלו לראות סרטים עם מראות אסורים, ועוד ועוד, הרגלים רעים אלו, שקשה מאוד לפרוש, הו"ל כטעמו טעם חטא, ולא הוי זכות בשבילם, ולכו"ע הגרות לא חלה.

מכאן למדנו את עיקר הגיור שהוא בקבלה ואמירת "נעשה ונשמע".

[תורת כהנים ויקרא י"ט ל"ד ד"] "'כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם', כאזרח מה האזרח שקבל כל דברי התורה, אף גר שקבל עליו כל דברי התורה. ובפסיקתא זוטרתא, אם קיבל עליו כל דברי התורה חוץ מדבר אחד אינו גר".

הישקה אדם את משפחתו במשקה שלדעת רוב המומחים הוא רעיל, בגלל יחידים הטוענים שאינו רעיל? כשרוב או כל הפוסקים קובעים כי גיור קטינים לא תקף, לא נוכל להשקות את העם היהודי בכפיה ע"פ דעת יחיד!

==

הרב מרדכי אלתר מחבר הספר 'כגר כאזרח', השתתף בכתיבה הרב מאיר ברוורמן.