אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

רבני דרך אמונה: מהלך מוצהר של גיור קטנים הוא חילול השם

בקריאת כיוון של רבי דרך אמונה, כתגובה לקמפיין לגיור קטינים ללא קבלת מצוות מוסבר "אנחנו בעצם מצהירים קבל עַם ועדה שיהדות אינה קשורה עִם תורה ומצוות"

מהלך מוצהר של גיור קטנים הוא חילול השם
  (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

תגובה לגישתם של הרבנים סתיו בנושא גיור קטנים

פרשת הגיור מסעירה את המדינה, יש המצדדים בהצעת חוק הגיור החדש ויש שטוענים נגדו. ברצוני להתייחס למהלך שמקדמים רבני צוהר לגיור קטנים. לדעת רבני צוהר, בעיית הגיור היא בעיה רצינית ביותר ובעוד שנים אחדות עלולה לגרום להתבוללות נוראית בארץ. מתוך הבנה זו הם הגיעו למסקנה שיש לנסות לגייר את הילדים הקטנים של זוגות מעורבים. בכך יגרמו שבדור הבא הילדים יהיו יהודים. בגיור קטנים אין צורך בקבלת מצוות, ולכן אפילו שמדובר שההורים אינם שומרים תורה ומצוות אפשר לגייר את הילדים.

ברצוני להעיר מספר הערות על מהלך זה:

1. הטענה שאפשר לגייר קטנים על אף שההורים אינם שומרים תורה ומצוות אינה מוסכמת לגמרי ותלויה במחלוקת אחרונים:

מבואר בגמרא במסכת כתובות (יא, ע"א) שאפשר לגייר קטן על ידי דעת בית דין [כשאביו מביאו להתגייר ומתגייר עמו לא צריך דעת בית דין, אלא אומרים שנוח לו במה שאביו עושה. עיין שו"ע, יורה דעה רסח, ז-ח]. עוד נאמר בגמרא כשמגיע הגר הקטן לגיל גדלות יש לו יכולת למחות בגיורו ואם לא מחה אינו יכול למחות לאחר מכן. יש לחקור מה הטעם שגר קטן יכול למחות בגיורו כשהגיע לגיל גדלות? משמע שיש איזה חסרון בגיור, ומשום חסרון זה הגר הקטן יכול למחות בגיורו כשיגיע לגיל גדלות. נחלקו האחרונים ואולי גם הראשונים בשאלה זו. יש מן האחרונים שטוענים שהטעם שיכול למחות בגיורו הוא, שהגיור פועל מצד זכין לאדם שלא בפניו. לכן, אם הוא מוחה בגיורו, הוא מוכיח שהגיור אינו לזכותו והגיור בטל. כמו גם במקרה של מתנה, אי אפשר לזכות לאדם דבר בעל כרחו. אם אינו רוצה לזכות במתנה, אי אפשר לזכות לו את המתנה. מאידך, יש שטוענים שהטעם שיכול למחות אינו משום שהגיור פועל מצד זכות אלא מצד שיש חסרון בקבלת מצוות. כלומר, גר קטן אינו יכול לקבל מצוות וגם בית הדין לא יכול לקבל בשבילו את המצוות, לכן צריך קבלת מצוות כשמגיע לגיל גדלות. בכך שאינו מוחה על גיורו כשמגיע לגיל גדלות יש קבלת מצוות. אי מחאתו נחשב כקבלת מצוות. כדברי התוס' (מסכת סנהדרין סח, ע"ב, ד"ה ד"ה קטן אי וכו'): "ואע"ג דאמרינן בכתובות (דף יא.) הגדילו יכולין למחות הא אמרינן דכשגדלו שעה אחת ולא מיחו שוב אין יכולין למחות דמועיל להו מילה וטבילה של קטנות שהיתה בגופם ואין חסירים אלא קבלת מצות ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה".

לדעתי, יש מקום להוכיח שהשו"ע עומד בשיטה שיש חסרון בקבלת מצוות. זו הסיבה שהשו"ע (יורה דעה רסח, ז-ח) פסק: "עובד כוכבים קטן, אם יש לו אב יכול לגייר אותו. ואם אין לו אב, ובא להתגייר או אמו מביאתו להתגייר, בית דין מגיירין אותו, שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. בין קטן שגיירו אביו בין שגיירוהו ב"ד, יכול למחות כשיגדל ואין דינו כישראל מומר אלא כעובד כוכבים: בד"א, כשלא נהג מנהג יהדות משהגדיל, אבל נהג מנהג יהדות שהגדיל שוב אינו יכול למחות".

השו"ע סובר שכל זמן שהגר הקטן לא נהג מנהג יהדות כשהגיע לגיל גדלות, יש לו יכולת למחות. מנהג יהדות הוא קבלת מצוות. צריך קבלת מצוות בעת הגדלות.

לפי שני הצדדים האלו, יש לדון האם יש יכולת לגייר קטן כשידוע שלא יקבל תורה ומצוות בעת הגדלות? הרי מצד החסרון של קבלת מצוות, יש לומר שאי אפשר לגייר קטן כשידוע שלא יקבל תורה ומצוות, הרי לעולם יהיה חסרון בגיורו. גם לצד שהגיור צריך להיות לזכותו יש לומר שאם לא יקיים תורה ומצוות בעת הגדלות, אז הגיור אינו לזכותו. שתי טענות אלו מצינו בדברי גדולי האחרונים בדור האחרון.

הראי"ה קוק זצ"ל כתב (שו"ת דעת כהן, סימן קמח): "והאמת אגיד לכת"ר, שעיקר היסוד שכ' במכתבי הראשון לכת"ר, שדעת ב"ד הויא כקבלת מצות, היכא דהאב מקבל עליו באמת לגדלו בקיום מצות, וכשאין העניין כך חסרה קבלת המצות, לא משמע כן מדהתו"ס דפ' בן סורר, דכתבו דקבלת המצות נגמרת היא כשגדל ולא מיחה. ומ"מ בנ"ד, שבוודאי בגדלותו ג"כ לא ישים לב לקיום המצוַת, כיון שעיקר גידולו וחינוכו הוא בעניין פריקת עול של קיום המצוַת, הרי יחסר כח הקבלה של המצות לגמרי ואין כאן גרות. וילה"א בזה הרבה עפ"מ שנראה מתוס' חולין ד' ד"ה כותים, דהיכא דלא נתגיירו ברצון טוב כ"א מפחד, כגרי אריות, והגרות לא הי' לגמרי, דהיינו שלא הי' קבלת מצות כראוי, ל"ה גרים כלל, וה"נ כיון דהתינוק אין לו דעת לומר שנתגייר מאהבה, ולא עדיף מגירי אריות, וגרע מינייהו דאין כאן רצון שלו כלל, וכשיתגדל עוד לא יקבל עליו המצות לפי האומד, אם כן ל"ה גרות כלל".

שו"ת שרידי אש (ח"ב, סימן צו) כתב: "והעיקר, שאין בזמננו שום זכות לקטן שגיירו אותו, ובפרט מי שמתגדל בבית הורים שאינם מקיימים תורה ומצוות, והילד ג"כ לא יקיים את המצות שנתחייב בהם ע"י גרות. ואם כן לא זו בלבד שאין הגרות זכות לו, אלא היא חוב גמור, ואסור לגרום חוב לאדם אע"פ שאינו יהודי. ולא עוד, אלא שהגרות שהיא חובה לו היא בטלה ומבוטלה ואינו גר כלל ויבוא לידי מכשול, שיחשבוהו וגם הוא יחשוב א"ע לישראל. ואין לשער ולתאר את ריבוי המכשולים שיצאו מזה".

יש לציין שיש אחרונים שנקטו גישה אחרת, והם הבינו שאפילו אם הקטן לא יקיים תורה ומצוות בעת שמגיע לגיל גדלות, בכל זאת, הגיור לזכותו. אחד מהם הוא הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ד, סימן כו, אות ג): "אבל הא אפשר לתקן דאת הקטנים יגיירו כי הם א"צ קבלת מצות ויגיירום ע"ד ב"ד והוא זכות להם כי מכיון שלומדים בבי"ס דתי אצל מורים יראי שמים הרי מצוי שיתגדלו להיות שומרי תורה שלכן אף שהוא ספק הוא זכות וודאי, וגם אף אם לא יתגדלו להיות שומרי תורה מסתבר שהוא זכות דרשעי ישראל שיש להם קדושת ישראל ומצוַתן שעושין הוא מצוה והעבירות הוא להם כשגגה הוא ג"כ זכות מלהיות נכרים…".

כפי שכתבתי לעיל לא ברורה לי לגמרי סברא זו, ואין הכרח גמור לדבר. שהרי אפילו אם נאמר שאכן, יש זכות, בכל זאת, יש מקום לדון מצד החסרון של קבלת מצוות.

2. על ידי גיור קטנים שאינם שומרים תורה ומצוות אנחנו מכניסים את עצמנו לריבוי ספקות. בנוסף לספק שהעליתי לעיל, יש ספק בין הפוסקים מה הדין במקרה של גר קטן שהגיע לגיל גדלות ולא מיחה בצורה מפורשת על גיורו, אך מתוך התנהגותו אפשר ללמוד שאינו רוצה להיות יהודי שומר תורה ומצוות, ובכך יש גילוי שהגיור אינו לזכותו? יש מן האחרונים שטוענים שצריך מחאה מפורשת, וכל עוד לא מחה בצורה מפורשת, הגיור לא בטל. מאידך, יש אחרים שטוענים שאם מתנהג בצורה שמגלה שאינו רצונו לשמור תורה ומצוות, הרי יש בכך מחאה והגיור מתבטל.

אם נגייר קטנים שהסבירות היא גבוהה שלא ישמרו תורה ומצוות כשיגיעו לגיל גדלות, מתעוררת מחלוקת זו, ואין הכרעה ברורה בשאלה זו. כמובן, שיש מקום להקל כשיש צדדים לומר שאכן, בסופו של דבר יקיימו תורה ומצוות. כגון, שהזוג מתקרבים ליהדות ומתחייבים לשלוח את הבן לבית ספר דתי. אבל, בוודאי אי אפשר לפעול באופן גורף לגייר קטנים שידוע שהסבירות היא גבוהה שלא ישמרו תורה ומצוות כשיגיעו לגיל גדלות.

3. הרב אברהם סתיו הביא את דברי החת"ם סופר שסובר שבמקרה שהוריו הביאו אותו להתגייר, אז הוא אינו יכול למחות על גיורו. אך, הוא הביא את הדברים כאילו הם הלכה למשה מסיני. ועלי לציין, שבמאמר ארוך הארכתי לדון בדברי החת"ם סופר ושם הבאתי ראיות רבות לדחות את דבריו. ואציין שגם הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל השיג על דברי החת"ם סופר. הוא דחה את ראיותיו וכתב שמסתבר הדבר שיכול למחות, כיון שהגיור פועל מטעם שנוח לו במה שאביו עושה וטעם זה אינו אלא כשהמשיך את גרותו כשנעשה גדול.

4. יש מקום להיכנס לדחקים ולמחלוקות בין הפוסקים כשמדובר בשעת הדחק. השאלה היא, האם אכן, הגענו למצב של שעת הדחק? השאלה הזו עומדת על מספר נקודות: א. חסרי דת בארץ ישראל הם חמישה אחוזים מכלל האוכלסיה. המספר הזה יקטן לאורך השנים ולא יגדל משום שאצל הדתיים יש ילודה יותר גדולה מאצל החסרי הדת. ב. חלק מחסרי הדת מתגיירים כדת וכדין. ג. יש מחסרי הדת שהם גברים שמתחתנים עם נשים יהודיות. אכן, מדובר כאן על מציאות לא טובה ואין ברצוננו שגוים יתחתנו עם יהודיות, אבל בסופו של דבר הילד שיוולד הוא יהיה יהודי ולא גוי. אם כן, בריבוי השנים יתמעטו הגוים ויתרבו היהודים. ד. מתוך חסרי הדת הרוב שמתגיירים הם נשים. ועיקר הבעיה מבחינת היחוס נמצא אצל הנשים. ה. האם אכן, על ידי מהלך זה נביא לשינוי כל כך גדול, ויהיה ריבוי גרים? אני מסתפק מאוד לומר שגם על ידי מהלך זה, לא נביא לידי ריבוי גרים שלא היו באים להתגייר בלי מהלך זה, ואולי היו מתגיירים בדרך של שמירת תורה ומצוות.

5. על הרבנים להתחשב בכך שיש ציבור גדול שהוא הציבור החרדי, וגם חלק מן הציבור הדתי לאומי, שלא מקבל גיורים אלו.

אם הרבנים ינקטו עמדה שאינה מתקבלת על דעת רבים מן הרבנים הרי הם יגרמו עוול גדול לעַם ישראל וגם לגרים. בכך הם יגרמו שיפסלו את כל הגרים שיתגיירו בגיורים אצל הציבור הדתי לאומי. דהיינו, במערך הגיור. אפילו אחד שיתגייר לשם שמים, יחששו שהגיור לא היה כהלכה וכיוצ"ב. גדולי הרבנים מן הציבור הדתי לאומי צריכים להגיע להסכמה עם גדולי הרבנים מן הציבור החרדי. האם אפשר לעשות זאת? איני יודע, אך אני יודע שלא נעשה מאמץ מספיק כדי להגיע להסכמה זו.

6. אכן, יש בעיה של התבוללות. אך, עלינו לדעת שיש עוד דרכים למעט התבוללות זו. אחת מהן היא למעט את הבאת הגוים מחוץ לארץ. יש שפועלים להביא גוים מחוץ לארץ, עולי ברית המועצות שיש להם סבא יהודי, וכן הדבר ביוצאי אתיופיה שכיום מביאים רבים שהם גוים.

7. נראה לי, שבמהלך מוצהר של גיור קטנים בלי קבלת מצוות, יש חילול ה'. בכך אנחנו מצהירים קבל עַם ועדה שיהדות אינה קשורה עִם תורה ומצוות. בכך אנחנו מצהירים שאין מיוחדות בעַם ישראל, אין לנו מטרה שהיא כמובן שמירת תורה ומצוות. העיקר להיות חלק מעַם ישראל, להיות "ישראלי". רבים הם האומרים מדוע אי אפשר להתגייר בלי שמירת תורה ומצוות, הרי יהודי שאינו שומר תורה ומצוות עדיין הוא בגדר של יהודי? הם אינם מבינים שיש הבדל מהותי בין אם כבר נולדת יהודי ובין שאתה רוצה להיכנס ולהצטרף ליהדות. כדי להצטרף ליהדות, להיות יהודי, צריך להצטרף לכריתת ברית של עַם ישראל עִם הקב"ה. משמעות הגיור היא, הצטרפות לכריתת ברית של עַם ישראל עִם הקב"ה. הקב"ה אינו כורת ברית עִם יחידים אלא עִם בני ישראל. ועכשיו אם מישהו רוצה לכרות ברית עִם הקב"ה, הוא צריך להצטרף לכריתת ברית של עַם ישראל עִם הקב"ה. זו הסיבה שכל נכרי שמתגייר עובר אותו תהליך גיור שבני ישראל עברו במעמד הר סיני (עיין מסכת כריתות ט, ע"א). כמו במעמד הר סיני, עַם ישראל עשו מילה, טבילה וקבלת מצוות, כך הדבר אצל כל נכרי שמתגייר. לכן, אי אפשר להתגייר בלי קבלת מצוות. עַם ישראל לא נוצר להיות עַם ככל העמים, אלא אנחנו אומה מיוחדת שעושה את רצון אבינו שבשמים על ידי קיום תורה ומצוות.

8. ולסיום אסיים כפי שביארתי לעיל שיסוד הגיור הוא צירוף לכריתת ברית של בני ישראל עִם הקב"ה, ולכן זו הסיבה שהנכרי שמתגייר צריך להתגייר בבית דין. בית דין מייצג את הקב"ה וגם את בני ישראל. הנכרי שמתגייר צריך את הסכמת עַם ישראל וגם את הסכמת הקב"ה. אם כן, בוודאי בענייני גיור צריך הסכמה ציבורית, הסכמת רוב גדולי הדור. אי אפשר ללכת על מהלך שנוגד דעתם של רבים מגדולי הדור. הרי יסוד הגיור הוא בנוי על הסכמת עַם ישראל לקבל את הגר.

בשולי הדברים אציין כי צורת הדיבור של הרב אברהם סתיו, הכותב שאלו שמחמירים בגיור אינם מבינים בגיור ורק מצהירים הצהרות, לא די שאינה צודקת, אלא שהיא מעליבה ואינה ראויה כצורת התבטאות כנגד הרב שלמה אבינר שליט"א

==

הרב אורי בצלאל פישר הוא מרבני 'דרך אמונה'.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
11 תגובות - 11 דיונים מיין לפי
1
רב פישר עם דיינות. מלמד בכרם ביבנה. מאמר חשוב, כל הכבוד
הכרם | 14-06-2015 0:56
2
א. יישר כוח בעיקר על סעיף 4
| 14-06-2015 0:59
לראשונה התייחסות למציאות בעיניים פקוחות מצד המחמירים. אולם הפתרון שאתה מציע הוא התבוללות שקטה של הגויים בתוך עמ"י. אם כן המחלוקת הוא האם עדיף להאכיל "בשר שחוטה" או "בשר נבלה". כלומר המקלים מנסים למצוא דרך למעט באיסורים ואילו אתה סומך על החילונים שיעשו בשבילך את העבודה ב. לאורך כל המאמר אתה מתעלם מהתנאי שמציבים המקלים שהמתגיירים ילמדו במסגרת דתית. גם אם לשיטתך זה לא עוזר אבל זה בהחלט נותן מענה להרבה מקושיותיך ומעמיד את העניין באור אחר. (יודעי דבר אומרים שכבר כיום הרה"ר(!!) עושה גיורים שכאלה) ג. בסעיפים 7 ו-8 אתה תוקף מצד אחד את המקלים על "חילול השם" ושוכח שאתה מכוון דבריך גם כלפי הגאון הרב נחום רבינוביץ' שליט"א. אך לאחר מכן מוצא לעצמך את הזכות למחות כנגד הרב אברהם סתיו על סגנונו נגד הרב אבינר. ד. בסעיף 5 אתה חוזר על דבריו של הרב אבינר שכאילו בגיור אנו צריכים לתת לכל דעה מחמירה וקצונית להשמיע את המילה האחרונה כי חייבים לרצות את רצון כולם. לא היתה כזאת בישראל. במקום שבו הרב מוכר כת"ח מוסמך כולם היו מקבלים את גיוריו בדיעבד כמנהג ישראל. הבעיה מתחילה שלא מכירים ברבנים מסויימים כ"רבנים"
3
התפעלתי מהרצינות של המאמר
מקליק | 14-06-2015 8:36
התאכזבתי מאוד מהפסקה האחרונה, אם זה אישי אז בו נבדוק מי דיבר על מי איך... אני לא בטוח שכל רבני דרך אמונה היו עומדים בסטנדרטים של הכותב...
4
דברי הרב רבינוביץ' שליט"א. תתווכחו איתו, לא עם הרב סתיו
| 14-06-2015 9:34
בכל עיר ועיר | נחום אליעזר רבינוביץ' 25 באפריל פורסם ע"י מערכת 'שבת' אין מקום לקבוע נוהל שכל הגיורים צריכים להיות כפופים לסמכות הלכתית מרכזית אחת. מעולם לא היה דבר כזה בישראל והדבר עלול לעקור את הגרות תקומת מדינת ישראל וקיבוץ הגלויות מעמידים אותנו חדשים לבקרים בפני אתגרים אשר חלק מהם קשורים ליסודותיה של היהדות. אתגרים הדורשים התמודדות הלכתית, אחריות ציבורית ומבט הלכתי־ציבורי. אחד האתגרים המרכזיים הוא נושא הגיור. מי היה מעלה על דעתו לפני חמישים שנה שאי פעם תתפורר ברית המועצות, ושיתאפשר ליהודים לצאת משם? הנס הזה התרחש לעינינו והביא לגל של עולים שכבר תרמו רבות לביסוס המדינה ולחיזוקה, אך בד בבד הביא לתוכנו את תוצאות תהליכי ההתבוללות הקיצונית שעברו על הקהילה היהודית שם. בין העולים יש אלפי זוגות מעורבים ופעמים רבות אפילו בן הזוג היהודי אינו יודע דבר על אמונת היהדות, וכל שכן על שבת וכשרות. המצב שנקלענו לתוכו מורכב. מחד מדובר באנשים שאין לגביהם חזקת יהדות או שאינם מוגדרים כיהודים על פי ההלכה, ומאידך הם בחרו מרצונם להסתפח לעם ישראל והם שותפים מלאים במדינה, משרתים בצבא ומתערים בחברה הישראלית, וחלקם אף שולחים את ילדיהם לבתי ספר דתיים. כך הולכת ונוצרת קבוצה גדולה במדינת ישראל המרגישה מצד אחד כחלק מהחברה והמדינה, אך מצד שני נשארת זרה בתוך החברה היהודית שאליה היא מבקשת להצטרף. כדי לתקן מצב זה הפתרון המתבקש הוא גיור. הדיון בגיורם של העולים המבוגרים סבוך מלמצותו במסגרת מאמר זה, ואף במישור המעשי לא ברור באיזו מידה תהיה נכונות והיענות מצידם לשיתוף פעולה. אולם קיים מסלול אחר, שגם במישור ההלכתי וגם במישור המעשי הוא פשוט יותר, ואם נתחיל בו ללא דיחוי היום יהיה בכך פתרון לשנים הבאות. הפתרון הוא גיור ילדיהם הקטנים של אותם עולים לא יהודים. הפוסקים כינו את העיסוק בגיור - אפילו קבלה של גר יחיד - "עניין גדול" מתוך ״מעשה באשה וחלוק״, נורית יעקבס־ינון, ״סרטי אלומה״ הפוסקים כינו את העיסוק בגיור – אפילו קבלה של גר יחיד – "עניין גדול" מתוך ״מעשה באשה וחלוק״, נורית יעקבס־ינון, ״סרטי אלומה״ תקנת ציבור הפוסקים כינו את העיסוק בגיור – אפילו קבלה של גר יחיד – "עניין גדול" והשווהו לדברים שיש בהם תקנת הציבור. על פי יסוד זה הם ביארו מדוע יש לבית דין שאינו סמוך רשות לגייר (ראה סמ"ע חו"מ סי' א ס"ק ג). מעתה, אם אפילו על קבלה של גר מבוגר יחיד כתבו כן, כל שכן על גיור קטנים, שכן יש פה תקנה דחופה לטובת הציבור כולו. אם בני הדור השני לעולים מברית המועצות לא יגוירו כדין, אזי לכשיגדלו – להתחתן עם יהודים לא יוכלו, ובארץ אף עם גויים לא יוכלו להתחתן מפני שאינם בני דתם, והרי זה כעין מה שאמרו חז"ל (חגיגה ב, ב) "לישא שפחה אינו יכול ולישא בת חורין (ישראלית) אינו יכול". אין לך פצצה חברתית מתקתקת יותר מזו! בסופו של דבר, הואיל ויהיה כאן ציבור גדול שאין לו תקנה בנישואין הדבר עלול לגרום לכך שתינתן אפשרות ממוסדת לנישואים אזרחיים במדינה, ודבר זה יגרום נזק עצום. תקדים לדבר מצאנו בהלכה לגבי חצי שפחה חצי בת חורין (גיטין מג, ב), שכופין את רבה לשחררה כי "מנהג הפקר נהגו בה". הרמב"ם (הלכות עבדים ט, ו) מנמק זאת כך: "כופין את רבה ומשחררה כדי שתינשא ויסור המכשול, וכן כל כיוצא בזה". שחרור שפחה הוא בעצם גֵרות, כיוון שבכך מכניסים אותה לקהל ישראל, ובעניין זה אין שואלין לרצונה, אלא כיוון שלאדון יש רשות עליה הוא מכניסה לכלל ישראל כדי להסיר המכשול. והרי בנידון שלנו, כשמדובר באלפים, קל וחומר בן קל וחומר הוא שצריך להסיר המכשול, ויש להכניס ילדים אלו לקהל ישראל. כאשר מגיירים גדול נדרשת הסכמה מדעת שלו. אולם שונה דין הקטן. על פי ההלכה לא נדרשת הסכמה של הקטן לגיור, הואיל והוא מוגדר כמי שאין לו דעת – דהיינו איננו רואים אותו כבעל שיקול דעת מספיק. הגיור אצל קטן נעשה מדין "זכין לקטן" (כתובות יא, א). כלומר, בית הדין רשאי לעשות כל מעשה שהוא זכות לקטן. אמנם יש שהעלו את השאלה האם יש "זכייה" במצב כזה. ברור שעצם הגֵרות היא זכות גדולה, שהרי הוא נכנס תחת כנפי השכינה, והרי אפילו אם יקיים מצווה אחת כתיקונה יזכה לחיי עולם הבא. אולם מאידך, הואיל ואין שום הבטחה שהמגויר הקטן יתחנך על ברכי התורה והמצווה, שהרי מן הסתם כשיגדל ימשיך באורח החיים שאליו הורגל בבית הוריו או בבית קרוביו הלא־יהודים, ממילא כנגד מעשה אחד של מצווה שיוכל לעשות, אם לא יחנכוהו לתורה ויראת שמים יעבור מן הסתם כמה וכמה עברות חמורות כקלות בחייבי כריתות ומיתות וכיוצא בזה. אולם כל זאת אינו אומר שאין כאן זכות. אדרבה, קלקלתו של אותו קטן היא תקנתו, שהרי כבר פירש הרמב"ם (הל' ממרים ג, ג) לגבי תינוק שנשבה "שהוא אנוס" ופטור מכל העונשין. נמצא שגרותו של הקטן, העובדה שנכנס תחת כנפי השכינה, היא זכות גדולה, ואין לגביו שום אפשרות של חובה כלל. גדולי תורה בדורות האחרונים אמנם החמירו לא לגייר קטנים כי אם בתנאים מאוד מסוימים, והיו שפקפקו בזכות הגיור, אבל המעיין בדבריהם היטב יראה שההחמרה לא הייתה מצד עיקר הדין והיא נועדה למנוע מצב של נישואי תערובת והתבוללות. אכן, בחו"ל הרתיעה הייתה מוצדקת. זהותה של הקהילה היהודית בגולה עומדת בסיכון מתמיד מפני טמיעה בחברה הכללית, ויחידים המתגיירים בגלל חיתון בדרך כלל מושכים החוצה וכל שכן שהחשש גדול לגבי ילדיהם. אולם שונה המצב כאן בארץ ישראל. ההימנעות מלגייר קטנים לא רק שלא תתרום להרתעה מפני נישואי תערובת, אלא אדרבה – היא עלולה ליצור תנועת התבוללות עצומה, הואיל ואם יהיה כאן בארץ ציבור גדול של אינם יהודים המשולבים בחברה הישראלית ואף החברה רואה אותם כבשר מבשרה והם הולכים ונטמעים בין יהודים, הדבר יוביל גם לקשרי נישואין ויתרבו חלילה נישואי התערובת. לפיכך ברור שאין להוסיף סייגים וגזֵרות בעניין הגיור, אלא יש להעמיד הדין על תלו, ולהכניס את כל הנפשות הללו תחת כנפי השכינה בלי היסוס ובלי שהייה כלל וכלל. מובן מאליו שאחרי שבית הדין מגייר קטנים ובכך נעשה להם אב הוא צריך לטפל בצורכיהם הרוחניים ולנסות למשוך אותם בעבותות אהבה לחינוך יהודי כראוי (להרחבה הלכתית ראו בחיבורי שו"ת שיח נחום סי' סח־סט). מבחינה מעשית, תהליך הגיור לילדים הוא פשוט. רוב העולים מלים את בניהם, אפילו אם אינם מתגיירים, ולו רק כדי שלא ייראו כזרים. מה שנדרש אפוא עוד הוא הסכמה של ההורים וטבילה. הואיל ומדובר בקטנים הרי שאין צורך בקבלת עול מצוות. אם ירצו, כאשר יגיעו לגיל מצוות תעמוד להם האפשרות לפטור את עצמם מן הגרות. יש לאפשר גיור קטינים בהסכמת ההורים ואפילו כאשר האם אינה רוצה להתגייר בעצמה. כאמור כבר כיום יש אלפי ילדים ממשפחות מעורבות הלומדים בבתי ספר דתיים ובוודאי שניתן להתחיל בגיורם של אלו, והרי אלו כבר מקבלים חינוך דתי בבית הספר. כדי שמהלך זה יצלח, על החברה הישראלית לראות בכך משימה לאומית וחברתית. אם אפשר עלינו לגייר את הקטנים בגיל צעיר, עוד לפני התחלת בית הספר היסודי. בנוסף עלינו ליצור לילדים ההולכים לבית הספר מסגרות מתאימות בבתי הספר או בקייטנות לתגבור לימודי היהדות ולספק לילדים הללו חינוך יהודי שיקשר אותם לתורה ולאמונה. גם תנועות הנוער הדתיות צריכות להושיט יד ולהיות שותפות לאתגר הזה ולקרב אליהן את הילדים הללו, כשם שבחוץ לארץ תנועות הנוער הדתיות פותחות את שעריהן לכלל האוכלוסייה היהודית, ומשכילות ליצור מסגרות ודרכים המתאימות לכלל הציבור לפי אופיו. אין צריך לומר שיש לנסות לשכנע את ההורים שגם הם יתקרבו ליהדות, אבל כאמור בשום אופן אין להעמיד תנאים כאלה או אחרים לעצם גיור הילדים, שהוא תקנת הציבור כולו. סמכות מפורזת לאחרונה עלתה לדיון ציבורי השאלה אם יש צורך שכל הגיורים יהיו כפופים לסמכות הלכתית מרכזית אחת, או שניתן לאפשר הקמת בתי דין שיש להם סמכות הלכתית אוטונומית. ברור שאין מקום לחוקק חוק או לקבוע נוהל שכל הגיורים צריכים להיות כפופים לסמכות הלכתית מרכזית אחת. מעולם לא היה דבר כזה בישראל והדבר עלול לעקור את הגרות. אם יכפפו את כל הגיורים לאישורה של סמכות הלכתית אחת עלול להיווצר מצב שיש בו נעילת דלת לקבלת גרים. אדרבה, לאורך הדורות כל בית דין היה רשאי לגייר, והרי אפילו בימי הסנהדרין בתקופת הלל ושמאי ראינו ששמאי דחה כמה גרים ואילו הלל גייר את אותם גרים (שבת לא, א) – ומוכח שיש מקום לכך שיהיו הבדלים וגישות שונות בין בתי הדין. דווקא השמירה על גיוון בין בתי הדין היא היא שמאפשרת את קבלת הגרים. לפיכך יש לתת לרבני ערים, כפי שהיה בכל הדורות, לעסוק בגיור ולמנות את חברי הרכב בית הדין שלהם בעצמם. זאת ועוד, רבני הערים קרובים יותר מאשר בתי הדין המרכזיים לאנשי עירם ולמסגרות העירוניות, ובכך יקל עליהם ליצור שיתופי פעולה עם בתי הספר, עם תנועות הנוער ועם התושבים השונים, והם יוכלו לעודד, ללוות ולקדם את תהליך גיור הקטנים. הגיור בזמן הזה הוא אתגר דתי, חברתי ולאומי ראשון במעלה. אסור לנו להתחמק מלהתמודד עִמו או לדחותו. עלינו להירתם בכל עוז לסוגיות גיור הקטינים ולהקים בכל עיר ועיר בתי דין לגיורם, ובכך יתקיים בנו מהרה מקרא שכתוב (ישעיה סו, כ): "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים"; "וגַלתי בירושלִַם וששתי בעמי" (ישעיה סה, יט). הרב נחום אליעזר רבינוביץ' הוא ראש ישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים. חיבר את הפירוש "יד פשוטה" על משנה תורה לרמב"ם וכתב את השו"תים "מלומדי מלחמה" ו"שיח נחום" פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ה ניסן תשע"ד, 25.4.2014
5
אין לי כח לקרוא הכל, אבל הבנתי את המסר-
קצר רוח | 14-06-2015 9:49
אין לי כח לקרוא הכל, אבל הבנתי את המסר- מדובר על סוגיה כבדה ועמוקה שאינה עניין לטוקבקים ואפילו לא למאמקי פובלציסטיקה, גם לא למסעות יח"צ. ידונו בה גדולי התורה בכובד ראש וללא לחץ חיצוני וחליטו ע"פ רוב מנין ורוב בנין. יושם נא קץ למלחמות השטחיות מעל דפי הטוקבק ועיתון
6
ל-5 אתה צודק אבל יש מי שמונע את הדיון האמיתי
| 14-06-2015 9:55
מי שממנה למועצת הרה"ר רק בעלי דם כחול וחוסם דרכם של גדולי תורה אמיתיים בעלי השקפה שונה לא מאפשר את קיומו של הדיון האמיתי וההוגן שעליו אתה מדבר
7
כך לא מתבטאים כלפי החתם סופר
עמיחי אליאש | 14-06-2015 11:25
הביטוי "ועלי לציין, שבמאמר ארוך הארכתי לדון בדברי החת"ם סופר ושם הבאתי ראיות רבות לדחות את דבריו" אינו מתאים ביחס לאחד מגדולי האחרונים, שכל גדולי ישראל מתייחסים לדבריו במורא, והרב קוק זצ"ל כותב עליו בתשובה (דעת כהן קי"ד): "איני כדאי אפילו להחמיר נגד דבריו של גדול". עם זאת חשוב להדגיש שהחתם סופר כתב במפורש שרק קטן שנתגיירו אבותיו עמו אינו יכול למחות כשיגדיל, ואילו הדיון כעת כולו הוא על קטן שמתגייר ללא הוריו. (גם אם האב יהודי זה לא רלוונטי, כי ע"פ התורה אין הוא נחשב אביו, "אין בנך הבא מן הנוכרית קרוי בנך"). דברי הרב סתיו בשם החתם סופר שכשההורים מסכימים לגיור אין הקטן יכול למחות כשיגדיל- הם פשוט סילוף של דבריו, שכן כאמור הוא כותב במפורש שזה דווקא כשאחד מהוריו מתגייר עמו.
8
לר' עמיחי אליעש ישר כוח על ההערה
הועד למען מחלוקת לשם שמים | 14-06-2015 12:38
במיוחד כשהיא מכוונת כלפי מי ששותף לעמדתך ההלכתית יחד עם זאת, אמנם ר' אברהם סתיו אינו אחד מגדולי האחרונים ואעפ"כ גם כלפיו לא צריך ליחס כוונות ומגמות שליליות כמו במשפט "דברי הרב סתיו בשם החתם סופר.. הם פשוט סילוף של דבריו". אפשר להגיד "חוסר הבנה" ואפילו "טעות" וכד' לא צריך ישר לדבר על "סילוף"
9
ברור שכך מתבטאים על החתם סופר, גם בישיבות הקו
יונס | 14-06-2015 13:43
בבית המדרש ככה מדברים, ומבררים את ההלכה עד הסוף ופורכים קטן וגדול, ואפשר לסמוך על רב דיין שכותב מאמר ולא להיות צקצקנים יתר על המידה
10
"חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה"
ל-9 | 14-06-2015 14:27
"א"ר אושעיא מאי דכתיב (זכריה יא, ז) ואקח לי (את) שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים נועם אלו ת"ח שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה (זכריה יא, יג) ויאמר (אלי) אלה [שני] בני היצהר העומדים וגו' ושנים זיתים עליה יצהר אמר רבי יצחק אלו ת"ח שבא"י שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית ושנים זיתים עליה אלו ת"ח שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית" סנהדרין כד א
11
"5% מכלל האוכלוסיה" (כולל בני ברק)
| 14-06-2015 17:23
אבל יש בתי ספר שבהם 50% גויים. ויש עיירות ושכונות שמדובר על עשרות אחוזים. אז מה תיצור קהילות שלימות של "עשרה יוחסין" ותעשה את קהילתך החרדלי"ת והיפה "סולת נקיה"? (על פי בבלי בקידושין פרק ד' על עליית עזרא, רק הפוך...)