מה החלק העגום בכל הפרשה? שבמובן מסוים פרשת הרב ריסקין היא הדבר הטוב ביותר שקרה לרבנות הראשית בשנים האחרונות. כי אם יש דבר יותר גרוע מלהיות שנוי במחלוקת, זה להיות ההוא שמתעלמים ממנו.

החרדים אף פעם לא התייחסו לרבנות הראשית כסמכות תורנית עליונה; הציונות הדתית השתוקקה להעניק לרבנות מעמד ראוי, אך פעם אחר פעם ספגה מינוי של רבנים שבחירתם להיכן לשלוח את ילדיהם הוכיחה שהם אינם מאמינים באמת בדרך של הציונות הדתית.

לפעמים נדמה שהיחידים שנותנים כבוד אמתי לרבנות, לרב הראשי כראש רבני ארץ ישראל, אלו חוגי הר המור, נגזרת הכרחית מתפיסתם הכוללת המקדשת את הממסד, ללא תלות באישיות המאכלסת אותו ברגע הנוכחי.

הרבנות הראשית הפכה ללא רלוונטית בשיח הדתי הציבורי. לא בעד, לא נגד, פשוט לא רלוונטית.

אם היה לה כוח, אם היו מקשיבים לה, ייתכן מאד שכינוס ישיבת מועצת הרבנות כדי לדון בשאלה האם להדיח רב שהתבטא בחיוב מסוים על יש"ו זה דבר לגיטימי, כמעט מתבקש.

אך מעמדה של הרבנות מעורער והיא לא השכילה להפנים שמעמדה הציבורי לא מאפשר לה צעד כה דרסטי וחסר תקדים. כשהאירוע המשמעותי ביותר על סדר יומך הוא מתקפות בלתי פוסקות על החלטה נועזת שקיבלת, אתה צריך לעשות בדק בית, חשבון נפש מערכתי.

עם איך שהדברים נראים, להמשיך ככה אי אפשר וישנן שתי אופציות הפוכות;

הדרך האחת היא להתייאש. לרדת מהסולם של החלום של הרב קוק, עליו כתב הרב אבינדב אבוקרט באתר זה בשבוע שעבר, לגנוז את ההשתוקקות לסמכות תורנית עליונה, סוג של סנהדרין, שתהווה כתובת לכל העם היושב בציון, ולהפוך את הרבנות למעין גוף פקידותי. גוף שידאג לכשרות, לנישואין, לבחינות הסמכה, ועוד תחומים חשובים מעין אלו. סמכות תורנית הוא לא יהיה. אם אין ציפיות, אין אכזבות.

דרך נוספת, קשה יותר, היא לא להתייאש ולעשות שינוי משמעותי בדמותה של הרבנות. לדאוג לכך שהרבנים שייבחרו יהיו גדולי תלמידי החכמים ואנשי ההשקפה, אלו שארבעים שנה מרביצים תורה ברבים והציבור רואה בהם כתובת משמעותית ודמות מופת.

לדעתי, כדי להצליח בכך חייבים למצוא דרך שלא יהיו בגוף הבוחר פוליטיקאים ולא יהיו חילונים. חילוני או אפילו פוליטיקאי דתי אין לו שום יכולת לקבוע מיהו רב ראוי למשרה הרמה. זה כמו לערב אברך כולל בשאלה את מי למנות כרמטכ"ל.

צריך שיהיו רק אנשי תורה, רק תלמידי חכמים שמה שיעמוד לנגד עיניהם הוא החלום של הרב קוק, מייסד הרבנות. אם ננקה את הגוף הבוחר מאינטרסים, נבחר רק תלמידי חכמים שקידום התורה בלבד עומד לנגד עיניהם, נזכה לרבנות ראשית שזוכה להערכה ונושאים אליה עיניים בהערצה.

רבנות כזו תקבל יחס הולם, לרבנות כזו יהיה מותר גם לטעות.