ציונות, איכות ושיקום – הסיפור שמאחורי חוות רום

הכול התחיל ב-1986 כשבחור צעיר בשם עמית רום הגיע לצפון עם חלום להקים חוות בודדים. איכשהו, בשנות ה-80, הוא הצליח לשים יד על שטח בן 52 דונם, ושם החל לבנות את חייו – בידיים ממש. הוא פירק דיר מהקיבוץ שבו גדל, העביר אותו אל השטח החדש, ובנה את ביתו משתי מכולות. הוא התחתן, הביא לעולם ארבעה ילדים, והקים חוות עיזים.

בתחילת שנות ה-2000, עמית מתחיל פרויקט של שיקום תעסוקתי – בתחילה מביא כמה חבר'ה בודדים לעבודה בחווה, בעיקר בהכנת הגבינות ובתחזוקת השטח.

ב-2013 מגיע לחווה יזם בשם רון פרופר, שמחפש אדמה להשקעה. הוא מבלה מספר חודשים עם עמית, ובסוף מחליט לרכוש את החווה ולהפוך לבעלים העיקרי. לצד השקעות כלכליות, הוא מתמסר להתמודדות הבירוקרטית הממושכת, ובסופו של תהליך מצליח לקבל את האישורים הנדרשים ולהפוך את המקום לחווה תיירותית – מהלך שמגשים את החזון המקורי: חווה תיירותית-חקלאית-שיקומית.

"אנחנו מאוד מאמינים בשיקום דרך האדמה, בגידולים עונתיים. יש לזה כוח"

כיום, עשרות שנים אחרי, חוות רום היא הרבה יותר מחווה. היא מרכז שיקומי רחב, מקצועי ומרגש. מדי יום מגיעים אליה בין 50 ל-60 גברים ונשים, מתמודדי נפש, דרך סל שיקום של משרד הבריאות.

"הם מגיעים בבוקר, עובדים עד הצהריים – וחוזרים הביתה. בגינת הירק, במסעדה, במחלבה. אנחנו מאוד מאמינים בשיקום דרך עבודה – במיוחד עבודה עם האדמה, בגידולים עונתיים. יש לזה כוח". מספר לנו אמיר, מנהל המסעדה של החווה.

המערכת מסודרת ומקצועית: יש מנהלת, עובדת סוציאלית, מדריכים, וגם משתתפים שהיו חלק מהשיקום והיום עובדים בחווה באופן קבוע. "יש כאלה שבאים לכמה חודשים", הוא אומר, "ויש כאלה שכבר יותר מעשר שנים איתנו".

השיקום לא מתרחש רק בשדות ובמטבחים. המשתתפים מייצרים מוצרים שנמכרים במרכז המבקרים, מפעילים אותו, וגם לוקחים חלק באירועים ובפעילויות שונות בחווה. "זו דרך לעזור לאנשים לחזור למסלול – לפעמים זו תחנה בדרך לחיים עצמאיים, ולפעמים זו דרך חיים חדשה".

בשנה האחרונה, בעקבות מלחמת חרבות ברזל, נכנסה החווה לפרויקט "חוסן" של משרד הביטחון – מענה שיקומי לפוסט-טראומטיים מכוחות הביטחון. מדובר בתוכנית אינטנסיבית של שלושה ימי פעילות בשבוע, הכוללת סדנאות, טיפול קבוצתי, עבודה בשטח, יוגה ודיקור. כאשר רוב המשתתפים נשארים מעבר לשלושת החודשים הראשונים.

במקביל פועלות קבוצת פוסט-טראומטיים ממלחמות ואירועים קודמים, קבוצה של משפחות מפסטיבל נובה (דרך ביטוח לאומי), ותוכנית בשם "שווים" – עבור אנשי מילואים מכל סוג, במסלול של שמונה מפגשים בימי שישי, ללא עלות.

"יש חבר'ה שפעם ראשונה שיוצאים מהבית, רק באים לשבת לשתות קפה אצלנו. אומרים שזה הרגע היחיד ביום שהם מרגישים נורמליים. זה לא מובן מאליו". משתף אמיר.

עוד באותו נושא

ירושלים של בין הזמנים: מסע קסום בין היסטוריה, תרבות וטעמים

10:36 | קובי פינקלר

0

0

😀 👏

מהמשק לצלחת

בחווה פועלת גם מסעדה שמתבססת על כל מה שהחווה מייצרת – ירקות אורגניים, גבינות עיזים מהמחלבה המקומית, לחמים, תפריט עונתי. "אנחנו ממש יושבים עם מנהלת הגינה ומתכננים לפי העונות מה לגדל", אומר אמיר. "השף בונה את התפריט בהתאם".

אבל זה לא רק אוכל.

"זה לא בית אוכל", הוא מדגיש. "זה מקום שבא לתת חוויה. אנשים באים אלינו הביתה. אנחנו אומרים למלצרים – תתייחסו לאנשים כאילו זה הסלון שלכם. זה מקום שהמטרה שלו היא להרגיש בו טוב. שיקבלו אותך בחיוך. שהאוכל יהיה פשוט וטוב. שתרגיש שאתה חלק".

בין סבב לסבב

החווה נפתחה רשמית כאתר תיירות באוקטובר 2023 – יום הפתיחה המתוכנן היה ה-7 באוקטובר. במקום חגיגה גדולה, באה המלחמה.

"לקח חודש עד שפתחנו שוב. זו הייתה תקופה של שגרה מוזרה – שעה צפונה מאיתנו יש מלחמה, ואצלנו רק שומעים בומים. עד שבספטמבר 2024, המלחמה באמת הגיעה לצפון, והחווה נסגרה לשלושה חודשים."

ואז הגיעה המלחמה עם איראן: "הרגשנו שהחווה חוזרת לעצמה, ואז פתאום שוב – הכול נעצר. מקררים מלאים אוכל, הזמנות, ובום – סוגרים שוב. שלוש פעמים סגרנו ופתחנו תוך שנתיים".

ועדיין, אמיר שומר על פרופורציות: "ההתמודדות שלנו היא כלכלית. זה קשה, אבל כשאתה רואה מה עובר על החבר'ה בחוסן, אתה נזכר מה באמת חשוב."

 אירועים, לינה וסדנאות: מה עוד קורה בחוות רום

היום יש בחווה 19 יחידות גלמפינג – אוהלים שנראים מבחוץ כמו אוהל צבאי, אבל מבפנים הם סוויטות חמישה כוכבים. יש סדנאות, קבוצות, סיורים, ארוחות שף, ואפילו מתחם לאירועים. רק לאחרונה התקיימה שם חתונתה של שיר סיגל, בתם של קיט ואביבה סיגל.

"פעם הייתי אומר – אני רק מנסה להעלות לאנשים חיוך. אבל מאז המלחמה הכול השתנה. היום אני אומר את זה ביראת כבוד. אם בזכות המקום הזה, בזכות האוכל או החיוך של המלצר – מישהו הרגיש שהוא יכול קצת לנשום, אז זכינו." מסכם אמיר.