אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

לעבוד את ה' גם כשלא הכל מתאים לציפיותינו

האדם צריך להיות מוכן לעבודת ד' גם כאשר לא הכל מתאים לצפיותיו. האדם צריך להיות מוכן להיות כמו במדבר, שלא יהיה מפונק, שיוכל לעבוד את ד' בכל המציאויות

לעבוד את ה' גם כשלא הכל מתאים לציפיותינו
  (צילום: Yossi Zamir/Flash90)

חומש וידבר

יש לשאול מדוע חומש במדבר אינו נקרא 'ספר וידבר' על שם המילה הראשונה שבספר בדומה לספר הקודם שנקרא 'ויקרא' על שם המילה הראשונה? אמנם שאלה זו איננה במקומה שהרי רבי אברהם אבן עזרא כותב בפתיחתו לספרנו: "אחל לפרש על הפשט ספר וידבר", וכן מפרש רש"י במספר מקומות בש"ס (סנהדרין פו א): "ספר וידבר".

אם כן, ספר זה נקרא גם 'ספר וידבר', והוא עוסק מעט מאוד במצוות ומעט בקרבנות, ורובו בעיקר עוסק בדיבור של ד', כפי שכותב הרמב"ן (במדבר א א): "הספר הזה כולו במצות שעה שנצטוו בהם בעמדם במדבר, ובנסים הנעשים להם, לספר כל מעשה ד' אשר עשה עמהם להפליא, וספר כי החל לתת אויביהם לפניהם לחרב וצוה איך לחלק הארץ להם. ואין בספר הזה מצות נוהגות לדורות, זולתי קצת מצות נוהגות לדורות וכו'". בספר זה ד' מדבר אלינו, משום כך נקרא הספר 'וידבר'.

ד' מדבר אלינו דרך הספר הזה. אמנם לא דרך ציווי המצוות, אלא בצורה אחרת – בספר זה ד' מוליך אותנו במדבר ארבעים שנה. לכאורה זה ללא צורך, שהרי באמת זמן ההליכה ממצרים לארץ ישראל הינו רק "אחד עשר יום" (דברים א ג)! בנוסף לכך, ד' בוחר לתת דווקא שם את התורה, בתוך המדבר, המקום הכי לא מובן, המקום הכי קשה. מה הרעיון שטמון במעשים אלו?

מוכנות נפשית לעבודת ד' בכל מצב

כאשר עם ישראל היו במדבר לא היה להם כלום, רק מעט מן שירד בנס מן השמים והבגדים שנשארו עליהם. זה בדיוק הדבר שאותו ההשגחה העליונה רצתה לומר לנו, שאדם צריך לדעת לחיות בלי תביעות, כמו במדבר. כמובן, נשמח לחיים יותר נעימים וטובים עם בית ומיזוג אויר, אך אנו לא זקוקים לכך, אנו לא תלויים בכך. "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל" (אבות ו ד), ומבאר שם רבי עובדיה מברטנורא: "לא על העשיר הוא אומר שיעמוד בחיי צער כדי ללמוד תורה, הכי קאמר: אפילו אין לאדם אלא פת במלח וכו' ואין לו כר וכסת לישון אלא על הארץ, לא ימנע מלעסוק בה דסופו לעסוק בה מעושר". כלומר, אפילו אם המציאות קשה ואין מה לאכול ולשתות, אין היכן לישון והחיים קשים, למרות זאת לא ימנע האדם את עצמו מלעסוק בתורה.

אדם צריך ללמד את עצמו להיות במדבר, לדעת להתגבר על קשיים. לפעמים יש תנאים קשים בחיים והאדם צריך להיות מוכן לכל המקרים שעלולים לבוא. הסופר של הספר הנסיך הקטן, אנטואן דה סנט אכזופרי, היה טייס דואר אויר בצרפת וססמתו הייתה 'דואר אויר בכל מזג אויר'. גם כאשר מזג האויר היה סוער במיוחד היה ממלא את תפקידו. כך גם האדם צריך למלא את תפקידו גם במציאויות הסוערות והקשות. אך אם האדם אינו נמצא במצב נפשי כזה, הוא לא יצליח לעמוד בניסיון.

כאשר מגיעים נסיונות לאדם הוא מתחיל לחשוב ולשאול כיצד יוכל להתגבר על הנסיון, אך באמת כבר מאוחר מדי, צריך להתאמן לפני הזמן הקשה. דבר זה דומה לחייל שבאמצע הקרב מבין שיורים עליו ומתלונן שאינו יודע מה לעשות. אך כאשר יורים עליו זה לא הזמן ללמוד, זה כבר מאוחר מדי, הוא היה צריך לקבל הכשרה מראש למציאות של מלחמה ואז כאשר יגיע הנסיון הוא אינו חדש לו, זה לא מפריע לו והוא ממשיך בדרכו ללא קושי. לשם כך צריך האדם לסגל לעצמו מוכנות נפשית לקשיים ונסיונות, למציאות של מדבר, אחרת הוא לא יצליח. בעבר, הלכתי למחנה בבני עקיבא והגישו אוכל מקולקל לאכול, ביום שלאחר מכן היה לכולם כאב בטן חזק והם לא הצליחו לקום מהמיטה, חוץ מאדם אחד, אני. מדוע? משום שמסיבות לא ברורות היה לי תמיד כאב בטן ומשום כך, למרות שגם אני אכלתי את אותו האוכל, כלל לא שמתי לב, משום שאני רגיל לזה.

הרמב"ם בספרו מורה נבוכים, מבאר את החשיבות של מעבר עם ישראל במדבר במשך ארבעים שנה (חלק ג פרק כד): "הוא יתעלה הקדים להרגילכם לסבל במדבר כדי שירבה העונג שלכם בהיכנסכם לארץ", עם ישראל נולד בכוונה במדבר, בתנאים קשים וזאת מדוע? "ידעו שלולא סבלם ויגיעתם במדבר לא היו מסוגלים לכבוש את הארץ ולא להילחם". התנאים הקשים הם אלו שחישלו אותנו ובזכותם עם ישראל לא נפגע מהקשיים בהמשך, שהרי היה כבר מוכן אליהם.

שמחה תמידית

משום כך האדם צריך להכניס את עצמו למצב נפשי של מדבר, וכמו שמובא במדבר רבה (חקת כו): "מי מקיים את התורה? מי שמשים עצמו כמדבר ומפליג עצמו מן הכל". הקושי עוזר לאדם לקיים את התורה. כפי שראינו לעיל (אבות ו ד): "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל וכו' אם אתה עשה כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". מסביר רבי נחמן מברסלב שמדובר דווקא על מי שעושה כן, משום שאדם הרגיל לפינוקים, לפעמים יחסר לו מהם ויתאמלל. אך מי שמחפש רק מעט פת לאכול, מים לשתות וקרקע לשכב עליה תמיד ימצא את מבוקשו. יתירה מזו, משום שבדרך כלל ימצא אפילו יותר ממבוקשו שמחתו תגדל כפליים ומשום כך תמיד יהיה מאושר.

אם כן, המצב הנפשי של המדבר מאפשר לאדם להיות בשמחה תמידית, שהרי הוא אינו מצפה לקבל דבר ומשום כך כל מה שיש לו משמח אותו. לעומתו, האדם שמצפה לקבל, כאשר ציפיותיו אינן מתמלאות הוא מסכן, קשה לו. ישנם אנשים שקשה להם בישיבה אחת אז הם עוברים לאחרת, אך גם בישיבה הבאה הוא לא יהיה שבע רצון, משום שאין ישיבה שכוללת בקרבה את כל המעלות, אין דבר שהוא מושלם. הוא צריך לחפש ישיבה אחת שתתאים לו, לא את המושלמת, אלא את המתאימה ביותר.

כמובן, באידאל זה יש סכנה, עלולים לחשוב שמכיון שצריך להסתפק במה שקיים, אין צורך להתאמץ! על כך אמר רבינו הרב צבי יהודה, שמצד אחד אסור להשלים עם מה שיש ומצד שני גם לא לזלזל בו. צריך לשמוח במה שיש ועם זאת להתאמץ לקבל יותר. המאמץ אינו נובע מתוך זילזול בקיים אלא משום שמה שיש הוא טוב ונחמד ומשום כך רוצים להוסיף עליו עוד יותר.

החינוך של שבט לוי

הבנה זו מתרצת את הקושיה המפורסמת על שבט לוי הנובעת מהרמב"ם (הלכות עבודה זרה א ג): עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמד מעשיהן ולעבד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות. ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים". כיצד ייתכן שכל שבט לוי, ללא יוצא מן הכלל, מעולם לא עבד עבודת כוכבים?

ישנה שאלה נוספת על בני לוי: בתחילת ספר במדבר ד' סופר את עם ישראל, "מבן עשרים שנה ומעלה" (במדבר א יח), לעומתם את שבט לוי סופרים "מבן חודש ומעלה" (במדבר ג טו). מה ההגיון המסתתר בהבנה זו, הרי התינוקות אינם יכולים לבצע את עבודתם במקדש בגיל זה?

מבארים המתרצים שהשאלות מתרצות אחת את השניה. שבט לוי החלו את חינוך ילדיהם בגיל חודש. אכן, החינוך מתחיל בגיל קטן מאוד (עי' בספרו של הרב 'חינוך מאהבה' כרך א), דוגמא לחינוך התינוק: תינוק בן חודש בוכה במיטה, מיד ההורים רצים אליו מרימים אותו מחבקים אותו ומנשקים אותו – זוהי טעות חמורה. שפי שאמרה הפסיכולוגית ריניקוט, צריך אמא די טובה, לא טובה מידי. שהרי אם בכל פעם שהתינוק בוכה ירימו אותו על הידיים התינוק יהיה מפונק. צריך בכוונה ללכת לאט אל התינוק. אמא די טובה זו האמא הכי טובה, צריך להיזהר לא להיכנע, כניעה גוררת בקשות נוספות ופינוקים נוספים, זה לא טוב לתינוק. זו הסיבה שספרו אותם מגיל חודש, שזה הגיל בו החלו לחנכם ומשום כך נזהרו יותר משאר השבטים ולא חטאו בעבודה זרה.

אפשר לראות את סוג החינוך שקבלו הלויים בשמותם: גרשום, קהת, מררי, יוכבד וכו'. מה פירוש השם גרשום? גרות, אתה גר שם, בארץ שאיננה ארצך. תהיה גר, אל תשתלב, אל תשקיע, תישאר מחוץ לחיי הגלות, אלו חיים זמנים. יש על כך תשובה מהחתם סופר שקובע שבניית בית יפה בגלות זה היסח דעת מהגאולה, משום שאיננו יודעים מתי יגיע המשיח. המשיח יכול לבוא כל יום, ואם אדם משקיע בבית יפה יציב ומטופח אז הוא כבר אינו חושב שייצא מארצו, הוא מתכנן להשתקע בגלות, וזה היסח דעת מן הגאולה. צריך לבנות בית זמני ולהשאיר את חותם הזמניות והזרות בארצות הגלות.

השם קהת פירושו – קהות שיניים. רמזו לו בשמו שבמצרים החיים קשים, הוא יצטרך לעבוד קשה ולא יראה נחת בחייו. כך גם השם מררי רומז על החיים המרים שיש בגלות. שידע שהחיים בגלות הם מרים ושיתכונן לכך. השם יוכבד מרמז הכובד והקושי שבגלות וכן הלאה.

גם מרים נקראה על שם מרירות מצרים, ומשום המודעות שלה למרירות מצרים היא הצליחה לגבור על המרירות ולהכניס תקווה לכל עם ישראל. כפי הסיפור המוכר שלאחר גזירת פרעה "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א כב), אביה, עמרם, נפרד מאשתו ובעקבותיו כל ישראל נפרדו מנשיהם. אמרה לו מרים בתו (רש"י שם): "גזרתך קשה משל פרעה, אם פרעה גזר על הזכרים ואתה גם כן על הנקבות" ומשום כך החזיר את אשתו וכך גם כל שאר העם בעקבותיו. אם כן, בזכות מודעותה של מרים לקושי הגלות ולמרירות שטמונה בה הצליחה להתעלם מהם ולטעת את התקווה לגאולה בכל האומה.

נסיון העושר

האדם צריך להיות מוכן לעבודת ד' גם כאשר לא הכל מתאים לצפיותיו. האדם צריך להיות מוכן להיות כמו במדבר, שלא יהיה מפונק, שיוכל לעבוד את ד' בכל המציאויות. עם זאת, מובן שאין בעיה לאכול אוכל יותר טוב ועשיר, אך הבעיה טמונה בהשתעבדות לתנאים הטובים, שללא אותם התנאים האדם נופל ואינו מסוגל לתפקד כרגיל. הבעיה אינה התענוג אלא השיעבוד.

ישנו ספר הניקרא "בצל החכמה" והוא מתאר פגישות של הרבי מליובביץ' עם גדולים אחרים. מובא שם מפגש של הרבי מליובביץ' עם אדמו"ר אחד. הרבי מליובביץ' אמר שצריך להיות עשירים, אך האדמו"ר טען שזה עלול לגרום לקילקולים. הרבי חזר על החשיבות שבעושר והאדמו"ר סירב לקבל זאת. יש אמת בפחד מן העושר, "וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב טו), השלווה והעושר הגשמי טומנים בתוכם ניסיון קשה משום שעשירות מסוגלת לגרור אחריה מרידה רוחנית.

אמנם, ישנן הבטחות אלוקיות על עושר גשמי מופלג כאשר ישראל ילכו בדרך ד' (דברים ח ח): "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה" וכו', מבאר הרב קוק שפסוקים אלו מבארים את גדלות עם ישראל, שלמרות השפע החומרי הרב שיהיה לעתיד לבוא עם ישראל לא יתקלקל. התורה יודעת שלמרות שהעשירות מסוגלת לגרום למרידה, לעתיד לבוא עם ישראל יהיה במדרגה עליונה יותר בה יצליח לשלב בין השפע החומרי לבין המעלה הרוחנית שתהיה באותו הזמן.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו