"אמר ר' זעירא:מגילה זו אין בה, לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר. ולמה נכתבה?ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים"(רות רבה ב' טו').

מדרש רות מלמדנו במשפט תמציתי את עיקרה של המגילה, מגילה זו עיקרה חסד! שכרם של גומלי חסדים הוא מלכות! מלכות שדרכה מופיעה השראת שכינה וגאולה.

מלכות דוד היא מלכות שמים, והיא נזרעת ממהלך עמוק של חסד פלאי, של שתי נשים גדולות ואיש אחד מופלא, היוצאים למסע נוראי לגאול את שם המת, מת שמת לא רק מבחינה פיזית אלא גם ובעיקר מבחינה רוחנית.

אותו מחלון שלדעת חז"ל שמו 'יואש' אח ל'שרף' הוא כיליון, סבל ממחלה רוחנית של ייאוש עמוק מארץ ישראל ומהגאולה, ייאוש של אנשים צדיקים מבחינה אישית ,שהחליטו לעזוב את עמם ,ולהפנות עורף לארץ ישראל, תוך חבירה לגרועים שבאויבנו, מואב אשר לא קידמו פנינו בלחם ומים, והזנו בנותיהם עם בנינו להגביר חרון אף על ישראל.

הניתוק מארץ ישראל והשקיעה במסגרת הצרה של הפרט, הפניית עורף לאומה בשעת דחקה, בעת רעב, הוא מכת מוות לאלימלך מחלון וכיליון, הניתוק מעשיית חסד עם הכלל, גם אם לדעתם הדרדר הציבור לשפל מוסרי, "דור שפוט השופטים", השופט את שופטיו ,כמוהו כקריעת חבל הטבור וצינור החמצן.

יחוסו של לאלימלך ובניו לנחשון בן עמינדב לא עומד לו כי אין קרקע החיים הלאומית המתגלית בארץ הקודש.( ראה בבא בתרא צא)
בלי חסד, בלי החיבור לציבור ולכלל אין זכות קיום גם לצדיק שבצדיקים! אין מושג כזה צדיק פרטי, ללא כלל ישראל אין חיים.

והנה שתי נשים, הזונחות את השקיעה בחיי הפרט, נעמי שלא חוששת לכבודה וחוזרת לנחלתה, ורות ש"דבקה בה", באידיאל הרוחני שבה, ומתאמצת בכוחות נפש אדירים לבוא בנחלת ה', ולהקים את שם המת.

המעשה שהן עושות נראה לא "פמינסטי" התנועות הפמיניסטיות היו מייעצות להן לדאוג לעצמן,לחשוב קצת על חייהן, ולא אהבה רומנטית יש כאן, בין זוג צעירים, שהרי בועז בן שמונים ורות צעירה ממנו בארבעים שנה! היעד שהן רצות אליו ייבום לזקן בן 80 לא הכי מלבב.

וכפי שמתפעל מכך בועז ואומר "..היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר" (רות ד',י') שכן .." האשה אוהבת בחור מסכן מזקן עשיר "(רות רבה שם) אך הן התעלו ל"פמילזם"! להקמת משפחת המשיח ושושלת המלכות.

בועז, צדיק יסוד עולם השם את כבודו ו"יוקרתו" האישית וההלכתית, בכך שמכריע נגד חכמי דורו שרות כשרה לבוא בקהל, למרות שאומתה פסולה לקהל ה' "מואבי ולא מואבית", הוא לא משאיר את פסיקתו לחסדי אחרים ,ואף עושה מעשה לא מקובל מבחינה חברתית ומכניס את רות לחסות תחת כנפו.

לדעת חז"ל בועז נפטר למחרת הייבום, מן הסתם הכותרות הראשיות ריננו על מעשה הייבום המפוקפק מבחינה הלכתית(עיין מהרש"א יבמות עו:) והנה אות משמים, שאולי צדק אותו פלוני שלא אבה להשחית נחלתו.

הספק בכשרות הייבום ליוותה את הדורות הבאים עד ימי דוד, שהוצרך לחותם ההלכתי של שמואל הנביא בדבר כשרות המהלך וביטול הרינונים סביב הייחוס.

שמואל כתב מגילת רות, מגילת היוחסין של מלך המשיח, יחוס של חסד גואל, של מוסרי נפש על דבר ה', יש האומרים שקריאת השם עובד על ידי השכנות לבנה של רות בא לקרוא שם לכל המהלך, עובדי ה' ענקיים רות ובועז אשר בו עוז(תק"ז) ששמו רצונו במרכז, התעלות מהפרט לכלל, בצעדי ענק להקמת משפחה ששמה עשיית רצון ה' וגאולת שמו המחלוני של המת מייאוש נורא לגאולת עולמים.