הישג אמיתי או צעד נוסף בדרך להפוך לליכוד ב'?

1. אז זה נגמר כמעט כמו שכולם ציפו. ממשלה צרה של המחנה הלאומי פלוס המפלגות החרדיות. פרט למיני פצצה שהטיל יו"ר מפלגת ישראל ביתנו אביגדור ליברמן כולנו הערכנו שכך תיראה ממשלת נתניהו הרביעית.

2. פרט למפלגת השלטון, שיצאה מהמשא ומתן הקואליציוני בשן ועין, כל השותפות הקואליציוניות יכולות להיות מרוצות. מי שמטבע הדברים צריכים להיות הכי מרוצים הם ראשי מפלגת הבית היהודי. אם לפני כשלושה שבועות מישהו היה אומר ליו"ר המפלגה השר נפתלי בנט כי מפלגתו תקבל שלושה תיקים, ביניהם החינוך והמשפטים הוא היה מזמין לו באותו רגע פסיכיאטר לחוות דעת רפואית. היחלשות המפלגה, שלראשיה לקח קצת זמן לעכל אותה, הביאה את איילת שקד להצהיר כי תיק המשפטים כבר לא ברשימת הדרישות של המפלגה. מי האמין שדווקא ליברמן שמפלגתו חרתה על דגלה את ברית הזוגיות יהיה זה שישקם את מעמדה של הציונות הדתית?

3. אך האם באמת מדובר בשיקום המעמד? האם איבוד האחיזה בכל מוקדי הכח ובעיקר במשרד הדתות אינו מלמד על היחלשות המפלגה? האם הבוחרים, דתיים לאומיים שאת רובם מעסיקות הסוגיות בנושאי דת ומדינה, יכולים להיות מרוצים? הרי בסופו של יום בלי פרישת ליברמן היינו מדברים היום על משרד הספורט (כולל הטוטו, כן?) במקום משרד המשפטים, כך שההישג במשא ומתן הקואליציוני אינו תוצר של חיבה בין נתניהו לבנט, אלא חוסר ברירה.

4. אך בואו נעזוב רגע את יוקרתם וחשיבותם של התיקים ונעסוק בתוכנם. אין ספק שמשרד המשפטים, החינוך והחקלאות הם משרדים חשובים, אך עד כמה באמת הם עוסקים במהותה של הציונות הדתית? עד כמה יוכלו שרי הבית היהודי מהמשרדים הללו לענות על צרכי המגזר הדתי לאומי? עד כמה שקד תצליח לשנות עם יריב לוין שמשגיח עליה בוועדת השרים לענייני חקיקה? עד כמה אורי אריאל יכול לפעול בחטיבה להתיישבות כאשר 700 עיניים בוחנות כל שקל שיוצא ממנה. רק היום ראינו עד כמה שווה להיות סגן שר הביטחון. האם לא היה עדיף להתעקש על תיקים/תפקידים מהותיים יותצר?

5. אם היינו שואלים עשרה מצביעים של הבית היהודי מה הם מעדיפים: שר הדתות או שר המשפטים, שר החקלאות או סגן שר בדתות, מה הם היו עונים? סביר להניח שרובם היו מעדיפים שלמפלגת הציונות הדתית תהיה אחיזה, גם אם לא מלאה, במשרד הדתות, במינוי הדיינים, במינוי הרבנים ובמערכי הכשרות והגיור.

6. נכון, לדאוג למגזר לא תמיד מצטלם טוב וכולם מעדיפים בסופו של דבר להיות כלל ישראליים ולא סקטוריאליים, אך זו פריבילגיה שהייתה לבית היהודי כאשר היו לה 12 מנדטים. כעת, עם שמונה בלבד, היה עליה לבחור את מי היא שמה קדימה, את כלל הישראליות על חשבון המגזר או את המגזר עם נגיעה בכלל ישראליות.

7. בסופו של יום, בכדי שמצביעי הבית היהודי ידעו באמת האם הם מרוצים מתוצאות המשא ומתן ומהתיקים בהם מחזיקה המפלגה, עליהם לענות על שאלה אחת: האם בסופו של יום באמת מדובר בהישג או בסך הכל בעוד צעד בדרך להפוך לליכוד ב'?