שאול והינדי שרם, הוריו של סמל שלמה יקיר שרם שנפל אמש בקרב ברצועת עזה, הספידו היום (שלישי) את בנם במהלך הלווייתו בבית העלמין הצבאי בכפר עציון.

"אני עומדת פה כאובה עד עמקי נשמתי, בכאב עצום וכל כך חזק שאי אפשר להכיל. בבקשה תתן לנו כח להמשיך הלאה בשביל המשפחה. כולם באו ללוות אותך בדרך האחרונה" אמרה האם הינדי. עוד סיפרה על ההודעה האחרונה שקיבלה מבנה: "'הגעתי לבסיס, הכל טוב ברוך ה'. אל תדאגי, למרות שזה התפקיד שלך כאמא לדאוג. יש לי צוות מדהים, שעושה הכל. נתראה בשבת, מחכה לחופשה המשפחתית'. היית פסיעה מלצאת משם, כמה ימים – וכבר שבועיים לא התראינו".

"בפעם האחרונה שהיית בבית יצאנו ביחד לסרט שרצית לראות. לקחנו את סבתא, שגידלה אותך וכל הזמן הייתה שם בשבילך, דאגנו ליום ההולדת, ואז נסעת לישיבה לעצמונה כי אמרת שחשוב לך ללמוד תורה לפני הכניסה הבאה" הוסיפה וסיפרה. "אמרתי שתלך, צדיק שלי – אבל זהו, נגמר. נכנסת שוב – אבל הפעם לא הצלחת לצאת מעזה. איך ממשיכים?".

"תמיד חיפשת זמן ללימוד תורה, ואיפה שלא הלכת הקסמת את כולם בצניעות והרצון לתת תמיד לכל אחד. גם כשהיית מגיע הביתה עייף, אתה זורק את התיק ומקדיש זמן אינסופי לאח הקטן והמיוחד. עכשיו הקשר ביניכם נקטע לנצח. על כל דבר קטן היית מודה, גם כשלא צריך. היית טוב מדי, והפצע עמוק מדי. אני מדממת, והלב שלי נשרף. אני לא יודעת אם אפשר לרפות כזה פצע. אני אחות, מטפלת בחיילים 26 שנה, אבל אני לא יכולה להחיות אותך, גם בחלומות שלי. למרות שבתוכי ידעתי שה' ייקח אותך להיות קרוב אליך, הרגשתי לחץ גובר. לפני כמה חודשים אמרתי שכמעט כל לילה אני מכינה הספד לבן שלי, שאלתי אם זה נורמלי – אמרו לי שכן".

"שלומי, תמיד אמרתי שאתה האור בבית. האור שציפינו לו שוב ושוב. הארת את הכל, ועכשיו זה כבוי. פעם שאלתי אותך איך אני אחיה אם יקרה לך משהו? הרי אין לי חוסן" הזכירה. "התשובה הייתה: 'אמא, לא קורה שום דבר בעולם הזה ללא דיוק מוחלט. יש משהו גדול שעכשיו קשה להבין, אבל בסוף יהיה טוב. את תראי, אנחנו בדרך לגאולה ויהיה אור גדול. לא קורה שום דבר סתם'".

"קיוויתי שתצא משם, המחיר כבד מנשוא. הייתי חייבת לשמוע ממך כדי להמשיך את היום" ציינה האם בסיכום דבריה. "ביום ראשון היינו אמורים לצאת לחופש משפחתי, עוד כמה ימים היית צריך לחזור הבית – ופתאום החיים נעצרו, הזמן נעצר. תתן לנו כח שלומי, אני קרועה בין שני עולמות – הרצון להיות איתך, אבל יש לי ילדים אחרים להיות איתם כאן".

"לא יודעים איך זכינו בבן כזה צדיק"

האב שאול אמר לבנו כי "היית בן יקיר ומיוחד מאד. היה ממש קל לגדל אותך, דמות נפלאה ל-20 שנים שניצלת עד תום. אנחנו לא יודעים איך זכינו בבן כזה צדיק. היית במכינה שספגה כל כך הרבה אבדות במלחמה שלא מסתיימת, והיא הפכה אותך מילד לבחור עם דעות שלא מתפשרות. למרות ההתחזקות, השילוב שלך עם חבריך היה ראוי להערצה. אתה אהבת אותם, והם אהבו אותך".

"כל מה שעשית היה מתוך שמחה, וגם כשהיה משעמם אמרת שזה המשימה, וצריך לבצע אותה בצורה הטובה ביותר. בשיריון פרחת, היית גאה בכך שהיית לוחם למען ישראל. לא היה שום חשש להיפגע. תמיד אמרתי לך לשמור על עצמך, אתה אמרת שאתה בטוח בתוך הטנק".

"בבקשה תן לנו כח לעבור את הסיוט הזה. אנחנו נשתדל להיות חזקים בשבילך, כי מה שעשית היה להיות שם למשפחה. מי יתן והמלחמה הזו תסתיים בניצחון מוחלט. תודה שלומי, היית בן נפלא".