"אני אספר לך סוד: סבא שלך עזר למשפחות יהודיות להימלט מהנאצים." המשפט הפשוט הזה, שאמו של וינאי גופטה אמרה לו, פתח בפניו שער לעבר משפחתי לא-ייאמן. חקירה שקטה אך מעמיקה גילתה גיבור שנשכח מההיסטוריה. קונדנלל, סבו, איש עסקים הודי מלודיאנה שבפנג'אב, שגילה אומץ לב יוצא דופן באירופה של שנות ה-30 האפלות.

לא רק חמלה: תכנון, סיכון ונחישות

בשנת 1938, כשהיטלר סיפח את אוסטריה והחל לרדוף את הקהילה היהודית, קונדנלל שהה בווינה לטיפול רפואי. הוא פגש שם זוג צעיר – אלפרד ולוסי וכסלר – שלימדו אותו על גזירות הגזע והאלימות ההולכת וגוברת. במקום להפנות מבט, הוא החל לפעול.

באמצעות הצעות עבודה פיקטיביות במפעלים ומשרדים דמיוניים בהודו – "Kundan Agencies", "Kundan Cloth Mills" – הוא הצליח להשיג ויזות חוקיות עבור חמישה אנשי מקצוע יהודים ומשפחותיהם, ובכך אפשר את בריחתם מאירופה של היטלר.

הוא לא רק הציע הצלה, אלא גם קלט אותם בפועל: מצא להם מגורים, בנה עבורם בתים, סיפק עבודה, ואפילו חלק איתם רווחים עתידיים. הוא מעולם לא דיווח לשלטונות הבריטים או ההודים, ופעל כמעט לבדו, בשקט, תוך סיכון עצום.

חמישה סיפורי הצלה

בין אלו שקונדנלל הציל היו:

פריץ וייס, עורך דין שנאלץ לנקות רחובות בידי הנאצים וניצל בזכות הצעת עבודה ממשרד דמיוני.

אלפרד וכסלר, נגר אוסטרי שפגש את קונדנלל בבית החולים, והוזמן להקים סדנת רהיטים בהודו.

האנס לוש, טכנאי טקסטיל, שענה למודעה בעיתון האוסטרי ונשלח ללודיאנה כמנהל מפעל.

אלפרד ושיגפריד שפראנק, בעלי מפעל לעץ, שבנו את אחת ממפעלי העץ המודרניים הראשונים בהודו.

זיגמונד רטר, איש כלים תעשייתיים, שקונדנלל גייס מתוך ידיעה שעסקו קורס תחת השלטון הנאצי.

לא גן עדן, אבל חיים

לא כל מי שהגיע להודו הצליח להישאר. חלקם עזבו תוך חודשים בגלל תנאים קשים, בידוד חברתי או אכזבה מהמציאות הכלכלית. אחרים, כמו משפחות וכסלר ושפראנק נשארו, הקימו בתים, פעלו בתעשייה המקומית ואפילו הקימו את מפעלי הפורניר הראשונים של הודו.

אבל אז הגיעה המלחמה גם להודו. עם כניסתה של בריטניה למלחמה ב-1939, הוגדרו אזרחים גרמנים כ"אויבים זרים" כולל יהודים פליטים. ב־1940 נשלחו המשפחות למחנה מעצר בפורנדהר (כיום פונה), בתנאים קשים וללא משפט. רק לאחר שמצאו עבודה חדשה שוחררו לבסוף.

מורשת שקטה של גבורה

קונדנלל לא חיפש תהילה. הוא מעולם לא סיפר על מעשיו, אפילו לא לבני משפחתו. בנו וינאי גופטה חשף את הסיפור רק עשורים לאחר מותו, באמצעות מכתבים, מסמכים ועדויות. גופטה תיעד את הכל בספרו "הצלה בווינה", ובו מתברר עד כמה גבורתו של קונדנלל הייתה גדולה דווקא בצניעותה.

לאחר המלחמה, קונדנלל פתח בית ספר לבנות בלודיאנה, אחד הוותיקים בפנג'אב, שפועל עד היום. חייו הפרטיים היו פחות שמחים: אשתו סבלה מדיכאון עמוק ונפטרה מנפילה טראגית, והוא עצמו מת מהתקף לב זמן קצר לאחר מכן.

אדם של פעולה

"קונדנלל לא האמין בעמידה מן הצד" כותב נכדו. "אם ראה מישהו בסכנה – הוא פעל. בלי לחשוב על המחיר."

זהו סיפורו של איש אלמוני שידע לבחור בחיים לא רק לעצמו, אלא גם לאחרים. בעולם שבו רבים בחרו לשתוק, הוא בחר לעשות.