עובד חברת ביטוח בשם ג'י יונג סו התחיל את דרכו בחברה בגיל 23, ובמהלך שלושה עשורים התקדם עד לתפקיד מנהל סניף. כעת, כשהוא מתקרב לגיל 60, שכרו קוצץ באופן שיטתי על ידי המעסיק.

במסגרת שיטת "שכר השיא" הנהוגה בקוריאה הדרומית, שכרו ירד ב־20% עם הגיעו לגיל 56, וב־10% נוספים מדי שנה לאחר מכן. כשיפרוש מהעבודה בשנה הבאה, הוא ירוויח רק 52% מהשכר שהיה מקבל בגיל 55 – למרות שהעבודה נותרה זהה מבחינת עומס ושעות. "זה לא מוצדק", הוא אומר, ומכנה את המהלך אפליה על רקע גיל.

די יונג סוק, אחות בת 59 הנמצאת אף היא לקראת פרישה לאחר 36 שנות עבודה, מודה שהיא חוששת. "אני לא מדמיינת את עצמי מחוץ לארגון", היא מספרת. "זה ירגיש כמו לעמוד לבד על דרך סוערת".

שניהם (שמות בדויים) נמנים עם עשרות עובדים שראיינו מחברי דו"ח של ארגון Human Rights Watch שפורסם השבוע. הדו"ח מתאר כיצד מדיניות ההעסקה בדרום קוריאה דוחקת עובדים מבוגרים למשרות פחות יציבות ובשכר נמוך.

המחקר מעלה כי חוקי העבודה במדינה מאלצים מיליונים לפרוש בגיל 60, תוך קיצוץ הדרגתי של שכרם בשנים שלפני כן – לעיתים עד מחצית. למרות שהחוק אינו מחייב לקבוע גיל פרישה, 95% מהחברות עם מעל 300 עובדים כן עושות זאת – בדרך כלל בגיל 60 – והדבר משפיע על כ־3.1 מיליון עובדים. חברות קטנות יותר נוטות שלא לקבוע גיל פרישה, בין היתר עקב מחסור בכוח אדם.

שיטת שכר השיא נועדה במקור לחסוך בעלויות ולפנות מקום לעובדים צעירים, במטרה להגדיל את הפריון. אך בפועל, היא הובילה לכך ש־38% מבני 65 ומעלה חיים מתחת לקו העוני – מהשיעורים הגבוהים בעולם המפותח. עובדים מעל גיל 60 משתכרים בממוצע 29% פחות מצעירים מהם, וכ־70% מהם מועסקים בתנאים לא יציבים.

ברידג'ט סליפ, מחברת הדו"ח, מסבירה שהשיטה אמנם נועדה להגן על עובדים – אך עושה את ההפך. "היא מונעת מעובדים מבוגרים להמשיך במשרותיהם הרגילות, מקטינה את שכרם ודוחקת אותם לעבודות זמניות ולא יציבות – רק בגלל גילם", אמרה. "על הממשלה להפסיק להעניש עובדים על כך שהם מתבגרים".

הדו"ח פורסם בעיצומה של מחלוקת ציבורית בדרום קוריאה סביב האפשרות להעלות את גיל הפרישה. המדינה מתמודדת עם שיעור הילודה הנמוך בעולם ועם אוכלוסייה מזדקנת, דבר המפעיל לחץ גובר על הכלכלה. קרן הפנסיה הלאומית – מהגדולות בעולם – עלולה להתרוקן בעשורים הקרובים אם לא יבוצעו רפורמות משמעותיות.

נשיא קוריאה הדרומית לי ג’ה מיאונג הבטיח בקמפיין הבחירות שלו להעלות בהדרגה את גיל הפרישה ל־65, כדי לצמצם את הפער מול גיל הזכאות לפנסיה. ההצעה כבר זכתה לתמיכת ועדת ייעוץ ממשלתית ונציבות זכויות האדם של המדינה.

עם זאת, צעירים רבים מתנגדים למהלך, מחשש שיפגע בסיכוייהם להשתלב בשוק העבודה ויוביל לירידה בפריון. אבל לפי מחקרים שנערכו במדינה, הקשר בין גיל לפריון עבודה לא נמצא מובהק.

לפי מומחים משפטיים, רק העלאה של גיל הפרישה לא תפתור את הבעיה – ואף עלולה להחריף את האפליה. עורך הדין לענייני עבודה קים קי־דוק טוען שהבעיה היא בעצם קיומה של מערכת הפרישה. "הרעיון של העלאת גיל הפרישה ל־65 רק יאפשר לחברות להחיל קיצוצי שכר מפלים על פני תקופה ארוכה יותר", הוא אומר. לדבריו, יש לבטל לחלוטין את מנגנון הפרישה המחייב.

עמדתו מנוגדת לזו של איגודי העובדים המרכזיים במדינה, שקוראים דווקא להארכת גיל העבודה, ולא לביטול מנגנון הפרישה. "אדם צריך להמשיך לעבוד כל עוד הוא מסוגל לבצע את תפקידו", הוא מדגיש.

לפי Human Rights Watch, פרישה כפויה בגיל כלשהו מהווה הפרה של החוק הבינלאומי. הסכמים שדרום קוריאה חתומה עליהם קובעים שכל החלטה תעסוקתית על בסיס גיל מחייבת הצדקה הכרחית ומידתית.

יונג סו מספר שחבריו בחרו לפרוש מוקדם כדי להימנע מקיצוצים חוזרים ונשנים, אך הוא בחר להיאבק. "היינו זקוקים לאומץ רב כדי לבחור להמשיך לעבוד עד גיל 60", הוא מסכם.