המפגש ההלכתי עם מוזיקה ושירה נוגע בכמה נקודות עקרוניות, ובזמנינו הוא מאתגר מאד את ההרגלים שלנו וגם את דרכי הפסיקה.

בשבועות האחרונים חזר שוב הדיון לגבי שירת נשים, ואנחנו עומדים לקראת ימי בין המצרים. אלה הם שני מקרים שבהם יש אמירה לגבי שמיעת שירים, ודיון הלכתי סביב המציאות שהשתנתה.

שמיעת מוזיקה כהרגל קבוע הולכת ומתרבה. בשנים עברו מוזיקה הייתה מושמעת על ידי נגנים וזמרים מקצועיים – בין אם בבתי הכנסת ובכינוסים יהודיים, ולהבדיל בהופעות ובקונצרטים.

בעשרות השנים האחרונות המוזיקה הולכת ונכנסת אל הבתים – בשידורי רדיו, בהשמעה מתקליטים וקלטות. בשנים האחרונות ממש המוזיקה היא יותר עניין אישי – נבחרת על ידי כל אחד לעצמו ומושמעת לעצמו באוזניות.

האם הרגלי הצריכה האלה משפיעים על ההלכה?

מדין הגמרא למעשה מאז חורבן הבית אין לשמוע מוזיקה כלל. כך נפסק גם ברמב"ם, והביאו השולחן ערוך (או"ח תק"ס) שכזכר לחורבן "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם, ואסור לשומעם מפני החורבן ואפי' שיר בפה על היין". אמנם השולחן ערוך התיר בשמחה של מצווה וגם בשירי אמונה ושבח לה'.

רדיו מהעתיד: המיזם שמשדר שירי AI בלבד

כמו הלכות אחרות (וכמו שקל לראות בדף היומי בתקופה האחרונה, במסכת ע"ז), פסק התלמוד לא נהג בפועל בדורות האחרונים, בגלל ההבנה ששמיעת מוזיקה הפכה מפעולה של שמחה לפעולה של הנאה, שלא נאסרה.

לאור זה עלתה השאלה של שמיעת מוזיקה בימי בין המצרים (ולאחרונה משום מה גם לגבי ספירת העומר) – לאשכנזים בכל שלושת השבועות ולספרדים מראש חודש מנחם אב או משבוע שחלה בו התענית. זאת בשל העובדה שבימים אלה אנחנו מחמירים את איסורי השמחה ואוסרים גם ענייני הנאה כמו רחצה, אכילת בשר ועוד (שיש בהם קשר לשמחה, כמובן).

בשנים האחרונות מקובל להתיר מוזיקה ווקאלית, כלומר מוזיקה שמושמעת רק בפה ואין שימוש בכלי נגינה. זו הליכה מסביב לאיסור, לאור התפיסה המילולית של דברי השלחן ערוך לגבי כלי זמר דווקא. (השו"ע אוסר שירה בפה דווקא "על היין", ולמעשה אלה הם דברי הרמב"ם).

כך פסק בפירוש הרב משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח א' קס"ו) לחלק בין שירה בפה לבין שמיעת מוזיקה מכלי שיר.

"עתידין להתחדש" בהוצאת ידיעות ספרים. כריכת ספרו של הרב שלמה הכט

למרות זאת, נדמה שאם רוב הציבור בימינו מתיר לעצמו לשמוע מוזיקה שהיא לצורך הנאה ולא שמחה, ואינו מחלק בדרך כלל בין מוזיקה ווקאלית למוזיקה רגילה, צריך גם בימי ההחמרה (כל אחד לפי מנהגו) להמשיך לא לחלק בין הסוגים האלה ולהחמיר בכולם. משונה מאד לראות מקבצי מוזיקה ווקאלית ותוכניות מוזיקה ווקאלית לימי בין המצרים כאשר הדבר היחיד שמשתנה הוא צורת הנגינה ולא התכנים.

מוזיקה ב – AI היא כמו מוזיקה רגילה?

מכאן נגיע לשאלה לגבי מוזיקה שמיוצרת באופן מלאכותי על ידי כלי AI. הכלים השתכללו בשנים האחרונות מאד, ונוצרת מוזיקה נהדרת באופן אוטומטי, כולל שירה, נגינה ואפילו תוצרי וידאו (קליפים ויותר). אני חושב שכיוון שהלכנו לפסיקה ערכית לפי התכנים שבשירים ולפי הרגשות שמתעוררים בנו בעת השמיעה והצפייה (והדברים נכונים גם לגבי שמיעת שירת נשים וגם לגבי מוזיקה בימי האבל) אנחנו צריכים להישאר עקביים, להתייחס למוזיקה שנוצרה בצורה מלאכותית כמוזיקה רגילה, ולאסור במקום המתאים גם אם הזמרת היא מלאכותית וגם אם השירה רק מחקה כלי נגינה ולא נוצרה באופן ישיר על ידי כלים כאלה.

אפשר לפסוק הלכה בצורה טכנית, ואפשר לפסוק הלכה על פי סברה ועל פי המציאות מנהג בני אדם, אבל יש צורך לשמור על עקביות, ולא ללכת בכל מקרה לפי השיטה הקלה יותר.

אנו מקווים שבע"ה ימי בין המצרים יהפכו בקרוב לימי שלום ושמחה, והשאלות הללו יתייתרו.

==

הרב שלמה הכט משמש כרב קהילה בפתח תקווה ועוסק בעתידנות הלכתית.