אמש, בהיכל התרבות בתל אביב, הפכו האורות העמומים והצלילים הראשונים של "מעגלים" לחיבוק חם שפתח את מופע העשור של ג'יין בורדו. הלהקה האהובה, שכבשה את לב הקהל הישראלי עם להיטים כמו "עינב" ו"איך אפשר שלא", חגגה עשור של יצירה במופע סוחף ששילב נוסטלגיה, הומור ואינטימיות מפתיעה. האולם מלא עד אפס מקום, ואורחים מיוחדים כמו יוני בלוך, לולה מארש ואלון עדר מעשירים את ההופעה.

לא היה אפשר שלא לראות: המופע היה לא רק חגיגה מוזיקלית, אלא גם מפגש משפחתי של ממש.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

דורון טלמון במופע העשור לג'יין בורדו (צילום סרוגים)

הלהקה שכבשה את הפלייליסטים

ג'יין בורדו, שהחלו את דרכם לפני עשור עם סגנון פולק-פופ ייחודי, הפכו לאחת הלהקות האהובות בישראל. השירים שלהם, שמשלבים טקסטים נוגעים עם לחנים קליטים, הפכו לפסקול של רגעים משמעותיים עבור רבים. אין "עינב" שלא שרים לה, ואין מי שלא הקדיש את "איך אפשר שלא", לאהוב או אהובה. מופע העשור היה שיא של מסע מוזיקלי, עם אורחים שהיו חלק מהדרך של הלהקה מתחילתה. אורחים שברור שכבר הפכו גם לחברים.

המופע: מסע מרגש מהרשמי לאינטימי

המופע נפתח באווירה חגיגית, כמעט רשמית, עם סרטון נוסטלגי שהציג קטעים מהעשור של הלהקה. דורון טלמון, הסולנית, עלתה לבמה נרגשת, וחלקה עם הקהל שהיא "עוד רגע פורצת בבכי", למרות שחשבה שהיא תישאר רגועה ופרקטית.

השירים הראשונים, כמו "פולארויד" מהאלבום החדש והמתיקות של "טי-שרט", התחילו להזכיר לקהל למה הוא כל כך מעריך את הלהקה. ההופעה הייתה מלווה כולה בתאורה מרהיבה ומסכים שהוסיפו תחושה של קליפ חי. הקהל, שבהתחלה ישב בנימוס, החל להתחמם כשהגיעו הלהיטים המוכרים כמו "עינב", שגרר שירה מתלהבת, ריקודים במקום וצילומים בטלפונים.

רגע מרגש במיוחד הגיע כשדורון הקדישה את השיר "מגדל המים" לתום רוטשטיין ז"ל, חייל שנפל ב-6 ביוני 2025 בקרב בעזה. היא סיפרה על ההיכרות ביניהם: בתחילת המלחמה, הלהקה הופיעה רבות בבסיסים ומול חיילים. הם פגשו קבוצה של חבר'ה, שאהבו במיוחד את השיר "מגדל המים". החבורה ממש שרו אותו באדיקות. אחד מהם היה תום ז"ל. לאחר שהוא נפל, השיר הפך להיות שיר זיכרון.

"אח שלו פה בקהל", נשמעה קריאה. האורות הופנו לקהל, ודורון הופתעה והתרגשה, יחד עם כל הנוכחים לגלות אותו שם. המילים קיבלו משמעות חדשה: "אם תרצי אני עוד פה, רחוק ממך שנות אור, ברגע אחזור אלייך". הקהל שר בהתרגשות יחד עם דורון, ונרשמו גם כמה דמעות.

אורחים ורגעי שיא

האורחים המיוחדים הוסיפו קסם למופע. אלון עדר הוצג בתור הראשון שאמר "כן" להופעה של הלהקה בתחילת דרכם. עדר עלה עם נוכחות דרמטית ושר יחד עם דורון את "וויסקי" בסגנון שרמנטי שהפך את השיר לחוויה חדשה. לולה מארש, שהביאו אנרגיה של חברות אמיתית, הזמינו את הקהל לקום ולרקוד.

יעל שושנה כהן, סולנית ההרכב, שיתפה שבניגוד לשיר "לא יוצאת למסיבות", היא ודורון דווקא נפגשות על רחבת הריקודים לעיתים קרובות. "כי זה מסיבות שהיא מארגנת", מבהירה דורון.

יוני בלוך, לעומת זאת, גנב את ההצגה עם כניסה סוערת ומלאת הומור. הוא הקריא הודעה משנת 2012 שדורון שלחה לו בפייסבוק, לקול צחוק הקהל ולמבוכתה של דורון. היה ברור כי בין השניים שוררים יחסי אהבה-שנאה, אבל האהבה מנצחת. כשירד מהבמה, הוא נישק את מתי גלעד, הבסיסט ובעלה של דורון, על הפה, מה שגרם לדורון לקרוא לו "נבזי" ולקהל להתפוצץ מצחוק. הרגע הזה, מלא חיבה והשתובבות, הפך את היכל התרבות לאולם קטן ואינטימי.

חגיגה של חברות ורגש

המופע הצליח לאזן בין חגיגיות של אירוע גדול לבין תחושה של מפגש חברים. השירים המוכרים כמו "איך אפשר שלא" ו"רוקדים צמודים" הוציאו את הקהל מהכיסאות באחת. בלדות כמו "קצת אהבה לא תזיק" ו"ואלס להגנת הצומח" הראו את המגוון בין הקליל לעמוק שאליו הלהקה מסוגלת. השירים מהאלבום החדש, כמו "כישוף", הוכיחו שהקסם של ג'יין בורדו נשאר, גם כשהסאונד מתפתח.

האלמנטים הוויזואליים, מסכים מהבהבים ותאורה דינמית, הוסיפו תחושה קולנועית. הסולואים של הנגנים, כמו זה של המתופף שגם שר, זכו למחיאות כפיים סוערות. המופע הסתיים בהדרן מרגש. דורון הקדישה את "פתאום זאת אני" לאמהות, וחיפשה את אמא שלה בקהל.

את ההופעה סיימו כולם ביחד: הלהקה יחד עם כל האורחים שהגיעו, ושרו יחד עם הקהל ובכוונה רבה את "Stand by Me" של בן אי. קינג. הלהקה קראה וקיוותה ביחד עם כולם לאחדות. תפילה לחיבור הקרע בעם, לחזרתם של החיילים והחטופים הביתה, ולמציאות קצת יותר רגילה ומשעממת. כולם עמדו על הרגליים והצטרפו לתקווה הגדולה.

חיבור בין נוסטלגיה לרוח חדשה

מופע העשור של ג'יין בורדו היה מסע מוזיקלי שחיבר בין נוסטלגיה לרוח חדשה. הוא עשה זאת בין רגעים גדולים של היכל התרבות לאינטימיות של חגיגה משפחתית. הלהקה, יחד עם אורחיה, הוכיחה שגם אחרי עשור, השירים שלהם ממשיכים לגעת בלב.

דורון סיימה בשיתוף מרגש: כשהיא הייתה ילדה קטנה, החלום אף פעם לא היה להגיע להיכל התרבות בתל אביב. החלום היה להקים להקה. ואיזה מדהים שהכל קורה.