הסערה סביב דבריו של ח"כ יאיר גולן, שהאשים את מדינת ישראל בהריגת ילדים כ"תחביב", גררה גינויים מכל קצוות הקשת הפוליטית – ובצדק. אחד הקולות הבולטים בגינוי היה יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, שכבר לפני מספר ימים כינה את גולן "שמאל רדיקלי" ודחה הבוקר את דבריו על הסף.

אך מבט לאחור מגלה כי גם לפיד עצמו, בעברו העיתונאי, לא בחל בהתבטאויות קשות ביותר כלפי המדינה וחייליה – כולל האשמות חמורות בדבר פגיעה בילדים.

במאמר שפורסם בעיתון "ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "אני מתבייש", כתב לפיד על תחושת אשמה עמוקה שהוא חש כלפי היחס של מדינת ישראל לפלסטינים. "אני לא יודע איך אפשר לחיות במקום שבו ילדים קטנים מתים כי הם נולדו במקום הלא נכון", כתב אז, והוסיף: "אם הייתי ילד פלסטיני, הייתי שונא את היהודים."

בהמשך המאמר הביע לפיד תחושת בושה עמוקה: "אני מתבייש. מתבייש כשאני רואה חיילים בני 19 עוצרים ילדים בני 13… מתבייש כשאני רואה ילד בן 8 בוכה כשהורסים לו את הבית." הוא תיאר את המציאות ככזו שבה "אנחנו טובים יותר ממעשיו של 'הג'יהאד האיסלאמי', אבל פחות טובים מהסטנדרטים שלנו עצמנו."

אותן מילים חריפות, שנכתבו כמה שנים לפני כניסתו לפוליטיקה, מצטרפות לתמונה מורכבת יותר – שבה גם לפיד, אשר כיום נלחם ב"דה-לגיטימציה" של ישראל, תרם בעבר לשיח הפנימי שמאשים את המדינה בפגיעה בילדים ובמעשים בלתי מוסריים לטעמו.

האם לפיד עבר התפכחות פוליטית, או שפשוט ניחן בזיכרון ציבורי קצר מועד? קשה לדעת. אך ראוי בהחלט להזכיר שלפני שלפיד נזקק לאהדה ציבורית כפוליטיקאי, גם הוא עצמו עשה שימוש דומה ברטוריקה המאשימה את מדינת ישראל בהריגת חפים מפשע, גם אם בבחירת מילים פחות צורמת.