ישראל חייבת לוותר על הסיוע האמריקאי – ועדיף עכשיו

  צילום: דובר צה"ל

אם השנתיים האחרונות של מלחמה באין ספור גזרות, והכתף הקרה לה זכינו מהממשל הקודם, יחד עם ההפכפכות של הממשל הנוכחי. ישראל צריכה ללמוד את הלקח ולהבין שלא לעד חוסן, גם ביחסי ישראל ארה"ב. הגיעה העת שישראל תיקח צעדים פרואקטיביים לא רק לפתח את יכולות תפקודה כמדינה עצמאית, אלא גם להוריד בהדרגה את נקודות המתח ממערכת היחסים על המעצמה הגדולה בעולם.

זה נכון שמיליארדי דולרים כל שנה חינם לתקציב הביטחון הם דבר שנראה קשה לוותר עליו, אך באופן ברור הסיוע היום מביא איתו יותר צרות מתועלת. לא רק לאופי היחסים שלנו עם ארה"ב אלא גם לנו בתור מדינה ריבונית.

לאורך עשורים, ישראל זוכה מארה"ב לסיוע הצבאי הגבוהה ביותר שארה"ב נותנת לכל מדינה אחרת בעולם. לפחות באופן רשמי. לאורך העשור האחרון הסכומים התנפחו ל-3.8 מיליארד דולר בשנה. הכסף הזה אפשר לישראל לרכוש את אחת מטייסות ה-F35 הגדולות בעולם, ואפשר לה להצטייד במיטב הטכנולוגיות האמריקאיות. כמעט כולן פלטפורמות של חיל האוויר.

אך אליה וקוץ בה, משני טעמים. ראשית, מבחינת יחסי ארה"ב. צריך להבין כי האמריקאים, במיוחד הרפובליקניים נורא לא אוהבים שמחלקים את הכסף שלהם למדינות אחרות. לא מדובר באיבה ספציפית לישראל, פשוט התנגדות עקרונית להוציא כספי מיסים אמריקאים על מדינות אחרות. הביקורת על ישראל בנושא, במיוחד אצל תומכי הנשיא החדש-ישן טראמפ, היא משמעותית.

הטעם השני הוא שלמרות שהסיוע האמריקאי סייע לצה"ל רבות במהלך השנים, הוא גם הגביל אותו באופן משמעותי. הסיוע האמריקאי יכול לשמש רק לקניית ציוד אמריקאי. מה שבעצם נועל את ישראל לרכוש, רק מהאמריקאים. צריך לזכור שרכש ביטחוני הוא לרוב לא רק ביטחוני, מדינות רבות משתמשות ברכש הזה ככלי דיפלומטי. ככל שתקנה יותר מיותר מדינות, יותר מדינות יהיו מחויבות ליחסים הביטחוניים איתך.

קטאר וסעודיה הן דוגמה מצוינת, הן קונות כמעט מכל הבא ליד. צרפת, איטליה,שוודיה, ארה"ב לסעודיה וקטאר כלים צבאיים מכל אחת מהמדינות האלה בכמויות גדולות. רכש זה מבסס מערכת יחסים עם התעשיות הביטחוניות באותן מדינות.

ישראל עד עכשיו נהנתה מבופה פתוח, אבל רק של צ'יזבורגרים אמריקאים, דבר שמנע את היכולת להשתמש במשקלנו  כרוכש הביטחוני וצמצם יחסים ביטחוניים עם מדינות נוספות.

מעבר לדיפלומטיה, צה"ל ומערכת הביטחון הוגבלו מאוד, מחשבתית ופרקטית כתוצאה מהסיוע. ראשית נתחיל מכך שמערכת היחסים עם תעשיות הביטחון האמריקאיות היא שהרגה את מטוס הקרב הישראלי הלביא, ולא דווקא חוסר בתקציב. חברות הנשק האמריקאיות חששו מהתחרות והממשל האמריקאי איים בהגבלת סיוע, וכך נגמר סיפורו של הלביא.

יש להדגיש שזה לא רק הלביא, הסיוע האמריקאי בעצם חנק כל יכולת לפיתוח ייצור עצמי, כי כאשר לבכירי הצבא יש תקציב מוגבל לרכש פנים אבל יד פתוחה כאשר מדובר בציוד אמריקאי. זה פשוט הופך כל רכישה אחרת ללא כלכלית.

וגם שלא תטעו, גם האמריקאים מרוויחים מהמערכת הזאת, האמריקאים לא אוהבים "סוציאליזם" כמו שהם קוראים לזה. הם לא אוהבים להשתמש בכספי מיסים כדי לדאוג שמפעלים ישארו פתוחים ושלאנשים יהיו מקומות עבודה, כאן ישראל נכנסת למשוואה. אנחנו בעצם תחנת הלבנה, כאשר כספי מיסים אמריקאים חונים אצלנו ואז רצים חזרה למפעלים אמריקאים. עכשיו זה כבר לא סוציאליזם, זה "סיוע זר".

בסופו של דבר הסיוע הפך בימינו אנו, כאשר ארה"ב של אמריקה היא כבר לא הפטרון השקול והיציב של ישראל, ליותר נטל מאשר נכס. ישראל חייבת לקחת צעד פרואקטיבי, שיכול רק לקנות נקודות אצל הנשיא טראמפ. הגיע הזמן להתנתק מהסיוע.