רגע לפני חג הפסח, שלושה וחצי חודשים לאחר שנפל במהלך המילואים במלחמת חרבות ברזל, אליעזר הכהן בוצר ("בוצר") חוזר אלינו בדרך מיוחדת. אלבום אוסף חדש, "הקול קורא עכשיו", מביא 13 מלהיטיו הגדולים. שירים מפסקול חייו של המשורר והמוזיקאי שהפך לסמל של אהבה, אמת וחיבור. מבחינתו, המוזיקה לא הייתה רק אמנות – היא הייתה כלי לגילוי, לריפוי ולסדר מחודש בעולם.

מורשת של מאות שירים

בוצר הלך לעולמו בגיל 43 בעת שירותו בצפון. בחייו כתב והלחין מאות שירים שחודרים את מסכי המציאות המורכבת. באלבום הזה נפגוש מחדש את השירים האהובים. "ציון" – שיר הבכורה שהפך להמנון של מסירות לארץ ולבורא, "עדרים" – זעקה נוקבת שקוראת לתוכנית חירום של ערבות וחזון משותף. יש גם רגעים אישיים כמו "פרדס רימונים", המהווה מכתב עדין מאב לבתו.

על "פרדס רימונים" כתבה בעבר פרופ’ חביבה פדיה. היא טענה שהוא שיר לפנתאון שירת האבות לבנותיהן – שיר שמבטא את המיזוג האוהב ואת ההשלמה עם הדרך הנפרדת של הבת. את היכולת לברך על בחירותיה ולראות בה את בשורת הדור הבא. שיר של קבלה, חסד, ואהבה אינסופית שמנצחת את כל השברים.

סרט חדש והאלבום שממשיך את הדרך

לפני כשבוע בלבד יצא סרט תיעודי מרגש על חייו, "אני מוכן למות בשביל לחיות". בסרט נועה, אשתו, וקרוביו שיתפו לראשונה את סיפורו של האיש שהיה אש בוערת. הסרט חשף איך שילב בין פיוט לרוק, בין חיי רוח למעשה, והפך לקול ייחודי שפרץ גבולות. עכשיו, האלבום הזה ממשיך את המסע – עם שירים כמו "הבית", על זוגיות כמרחב קדוש, ו"אין יאוש", שבוחר בחיים מול חושך.

אליעזר בוצר ז"ל (צילום: ספי הירש)

ניגון חי שמוביל הביתה

המנגינות של בוצר נוגעות בלב בלי לכפות, רק מאירות. "אור גנוז" מזמין לגלות את האור הפנימי, ו"שים שלום" מבקש מאיתנו להפסיק את המלחמות שבתוכנו. זה לא סתם אוסף שירים – זו קריאה שממשיכה להדהד, ניגון חי שמוביל הביתה.