"סינמה שו"ת", פודקאסט הקולנוע מבית אתר סרוגים, מארח בפרקו הרביעי את הבמאי והתסריטאי ערן קולירין, מהקולות המשפיעים והמובילים בקולנוע הישראלי.
קולירין, שזכה להצלחה ולהכרה בינלאומית עם סרטו "ביקור התזמורת", שזכה בפרסי אופיר לבימוי ולתסריט ובפרס בפסטיבל קאן, משתף בשיחה מעמיקה על דרכו האמנותית וחזונו הקולנועי.
בשיחה, קולירין חושף את המתח המעניין בין הצלחתו הבינלאומית עם "ביקור התזמורת" לבין סרטו האישי והאהוב עליו "ההתחלפות". "אני תמיד קצת עם עצמי מדמיין את הסרטים שלי כמו ילדים," הוא מסביר, "'ביקור התזמורת' הוא הילד הבכור, המצליח, שתמיד היה מקום ראשון, לעומת זאת 'ההתחלפות' הוא הילד המיוחד שקצת בודד, שלפעמים נשאר בחדר ומסתכל דרך החלון שעות, ואנשים לא תמיד תופסים אותו."
הבמאי מדבר בכנות על המורכבות שבעשיית קולנוע מאתגר ואישי לאחר הצלחה בינלאומית. "אחרי 'ביקור התזמורת' אתה טס בעולם ומקבלים אותך, מדברים איתך על הסרט, ואתה מתעורר בבית מלון, הולך, מקשקש כמה דברים, אנשים מוחאים כפיים, אוהבים אותך," הוא מספר, "אבל זה משהו שכבר עשית, ואתה משחזר, ובתי המלון נראים אותו דבר והאנשים אותו דבר, ולאט לאט יש ריקנות כזאת, תחושות מוזרות."
קולירין משתף בתהליך היצירתי הייחודי שהביא ליצירת "ההתחלפות", סרט שנולד מתוך תחושת זרות ושעמום מתוק: "הסרט התחיל מאיזושהי תמונה, פריים של כניסה לחדר מדרגות, ובתמונה הזאת הייתה תחושה מאוד עדינה של זרות קלה." הוא מוסיף שרצה לפתח סרט על "תחושת הזרות שאנחנו יכולים להרגיש בתוך המקומות המוכרים שלנו – לא זרות במקום זר אלא הזרות בתוך המרחב שאנחנו רגילים אליו."
את הסרטים שלו מגדיר קולירין כעוסקים בנושא משותף: "כל הסרטים שלי הם על ללכת לאיבוד, על רגע שהמציאות הופכת להיות זרה. ב'ביקור התזמורת' הם הולכים לאיבוד ומוצאים את עצמם בעיירה שכוחה. גם ב'מעבר להרים ולגבעות' כולם אבודים בדרכם, גם ב'התחלפות' הגיבור הולך לאיבוד בתוך חייו שלו, וגם ב'ויהי בוקר' זה כאילו ללכת לאיבוד הביתה."
ביקור התזמורת עובר לתיאטרון
לקראת סיום השיחה, קולירין מגלה שהוא עומד לביים בקרוב את הגרסה התיאטרלית של "ביקור התזמורת" בהפקה פרטית של קופת תל אביב, בכיכובם של ששון גבאי ומירי מסיקה. כמו כן, הוא חושף שסיים לאחרונה פרויקט קולנועי עצמאי וייחודי בשם "כמה הערות על המצב", שנעשה בשיתוף עם סמינר הקיבוצים: "פרויקט ממש עצמאי וקטן שהתחיל מיחזקאל לזרוב, המנהל של בית הספר לאומנויות הבמה, שאמר לי שיש לו כיתה מהממת של שחקנים. במקום הצגת סוף שנה, הצעתי לעשות איתם סרט."
כרזת הסרט ביקור התזמורת
קולירין מתאר את החזרה למקורות שחווה בפרויקט האחרון כ"תענוג יוצא מן הכלל" ו"חזרה לקנבס, לעשות את הקולנוע הכי בסיסי כמו שאני אוהב אותו – בלי מפיקים על הראש יותר מדי." הוא מסכם את החוויה כ"תחושת חופש… ישיר כמו לכתוב שיר."
לאורך השיחה ניכר שקולירין הוא קולנוען רגיש ומעמיק, שיצירתו נעה בין הצלחה מסחרית לבין חקירה אישית ופילוסופית. כפי שהוא עצמו מסכם: "בסוף אני בן אדם של דברים קטנים, זה האופי שלי, זה הדברים שמרגשים אותי. הסרטים שלי הם שם, הם בתוך הבן אדם, היחסים שלו, במקום מאוד מאוד קטן."
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
