עילי בוטנר בראיון ל'סרוגים': "שומעים את השירים שלי בבני עקיבא ובנוער העובד - כולם מוצאים אחיזה"

  (באדיבות יח"צ)

עילי בוטנר מהיוצרים הבולטים במוזיקה הישראלית יוצא היום (שני) לדרך חדשה, ומשיק אלבום במסגרת ההרכב המיתולוגי "ילדי החוץ" יחד עם הילדים החדשים

כזכור, באוגוסט 2024 הטיל בוטנר פצצה בתעשיית המוזיקה הישראלית, כשהכריז על פירוק ההרכב המיתולוגי שפעל למעלה מעשור יחד עם ילדי החוץ – אדר גולד ואוהד שרגאי.

"הקריירה שלי מתחילתה ועד היום מורכבת משיתופי פעולה" מספר בוטנר בשיחה ל"סרוגים". "בהרכב האחרון היינו יחד 14 שנה. בקריירה כמו שלי זה כמעט דבר הכרחי להתחדש ולהשתנות. הרגשתי צורך לשמוע את השירים שלי גם דרך קולות אחרים".

מה אתה יכול לספר על האלבום החדש? 

"האלבום החדש זה שירים מאוד אוטוביוגרפיים, גם מוזיקלית הוא טיפה אחר. כאמן אתה חייב כל הזמן ללכת לבדוק את עצמך – הדבר המסוכן זה ללכת על בטוח. זה חייב בטח בקריירה כמו שלי שאני כותב ומלחין"

האלבום הזה גם עוסק בשריטות הילדות ובגירושים?

"יש גם וגם. יש את השירים שהם אוטוביוגרפיים ויש שירים שהם לאו דווקא אוטו ביוגרפיים – קוסטה ריקה לדוגמא, זה שיר לא אוטוביוגרפי, לא הייתי שם מעולם. אני כותב גם על דברים שלא קרו לי, יש משהו מיוחד בשירים שאתה יכול לדמיין לעצמך".

"עד היום שאני רואה חיילים בעיני הם מבוגרים ממני"

באחד השירים המפורסמים שלך ("תתן לי יד"), אתה שר את המשפט – "אני זוכר את המדים איך ילדים נראים גדולים", אתה מדבר על צה"ל על הגיוס בגיל 18?

"אני מדבר על זה שעד היום אני רואה חברה צעירים, חיילים, ובעיניים שלי הם מבוגרים ממני בעשרים שנה, כל פעם שאני רואה אותם הם נראים לי גדולים ממני".

ואיך אתה רואה את הדברים היום? 

"זה שיר שכתבתי על אחי הקטן, ועל הקשר בינינו והזיכרונות ביננו. מאז השבעה באוקטובר הרבה שירים מקבלים משמעות חדשה אנחנו חיים במציאות עצובה.  גם האלבום החדש שנכתב הרבה מהשירים שבו מתקשרים לשבעה באוקטובר. אני פוגש חיילים בכל מיני מסגרות השירים מלווים אותי ומקבלים קונוטציות עצובות וגם מרימות ואופטימיות"

&

"יש משהו מאוד מחבר בין אנשים שגדלו בקיבוץ, אי אפשר להסביר"

אתה גדלת בקיבוץ, אומנם בצפון, איך הרגשת למראה הזוועות בקיבוצים בדרום?

"אני לא חושב שיש מישהו במדינה שלא הרגיש שזה נוגע בו אישית. כמי שגדל בקיבוץ ובאמת ראה את התמונות המחרידות זה החזיר אותי אחורה החדר אוכל והדשאים, הכול נראה בדיוק אותו דבר. יש משהו שמאוד מחבר אנשים שגדלו בקיבוץ. כתבתי אחרי השבעה באוקטובר פוסט על מזה להיות קיבוצניק – יש דברים שאי אפשר להסביר זה מכנה משותף.

אחת ההופעות הראשונות שלי אחרי השבעה באוקטובר הייתה מול מפונים מאלומים וכיסופים, במלון בנתניה. וזה הופעות הכי מרגשות והכי עצובות והן ממלאות באופטימיות ובתקווה כי אתה פוגש את האנשים הכי קרוב אנטימי, זה לוקח אןתי לכל החיים.

הייתי חוזר בלילות ונכנס הביתה בשקט ואני עובר ומנשק את הילדים שלי אחד אחד, חושב על זה שאני חוזר עכשיו ממלון שמארח אנשים שעולמם חרב וחייהם התהפכו".

"הקהל בהופעות שלי מאוד מגוון – התפקיד שלי הוא לחבר לא לפלג"

הרבה אמנים בוחרים בתקופה הנוכחית להתבטא פוליטית, ואתה ככה שומר על שתיקה. זו החלטה מודעת או חוסר עניין ורצון לדבר פוליטיקה?

"אני חושב שלמוזיקה יש כוח ותפקיד. תמיד חשבתי ככה ואנחנו גם רואים את זה בתקופה הזו – הקהל שלי מאוד מגוון. בהופעה שלי אפשר לראות חילונים, ודתיים, חרדים וקיבוצניקים – כולם באים להופעה וכולם מוצאים נקודת אחיזה. התפקיד שלי הוא לחבר ולא לפלג.

הכתיבה שלי היא אישית ובצד השני יש אנשים שמחבקים את זה, אני מאמין בחיבור; אני מופיע בקדומים באפרת וגם בקיבוצים, בכל מקום שבו רוצים לשמוע אותי. את השירים שלי שרים גם בבני עקיבא, שולחים לי סרטוני הכתרה. זה תפקיד נוף הולדתנו זה ארץ ישראל.

ומה אתה חושב על הבחירות המוזיקליות של הדור הצעיר היום? 

"באופן טבעי יש אבולוציה, המוזיקה משתנה, אופנות משתנות – דרכם אני נחשף לדברים מדהימים יש דברים טובים כל עוד עוסקים ביצירה ואנשים".