קריאת המגילה בירושלים בין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים

משנת תש"ט עד שנת תשכ"ז, היתה שאלה גדולה לתושבי ירושלים החדשה בפורים: מתי יש לקורא את המגילה - בט"ו כסמוך ונראה לעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או בי"ד כי בעיר העתיקה לא היה קהל מישראל? הרב אבינר בסקירה היסטורית-הלכתית

מתי חל פורים בירושלים עד מלחמת ששת הימים?
  (אילוסטרציה פלאש90)

אחרי מלחמת השחרור, היו בשורות נפלאות ובשורות קשות. מצד אחד, הקמנו מדינת ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, ומצד השני, איבדנו את ירושלים בין החומות והירדנים גרשו את היהודים שגרו בעיר העתיקה.

משנת תש"ט עד שנת תשכ"ז, היתה שאלה גדולה לתושבי ירושלים החדשה בפורים: מתי יש לקורא את המגילה – בט"ו כסמוך ונראה לעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או בי"ד כי בעיר העתיקה לא היה קהל מישראל?

מביא הג"ר עובדיה יוסף בחזון עובדיה (פורים עמ' קי-קיא הערה לד) שבשו"ת משאת משה (ב ג) כתב בפשיטות, שבעיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אף אם אין שם קהל ועדה מישראל שקוראים בט"ו, בכפר הסמוך לה קוראים בי"ד, ע""ש. ולפ"ז בירושלים החשדה יש לקרות בי"ד. והברכי יוסף (או"ח תרפח סק"ח) העיר, שכן הוא בירושלמי (פ"ק דמגילה): נחרב הכרך ונעשה של עכו"ם, בו אין קורין, בחוצה לו קורין? אלא שהר"ן בשם הרמב"ן גרס: בו אין קורין, בחוץ לארץ קורין! בניחותא. ופירש שר"ל שהרי מוקפין בחו"ל קוראים בט"ו אף על פי של היה בהן ישראל. וכ"ש כשחרב הכרך מעשרה בטלנים שקוראים בט"ו. ולפ"ז כרך של עכו"ם שאין בו ישראל, הנכנס אליו בפורים קורא בט"ו, וה"נ כפר הסמוך לו. אלא הר"ן עצמו להלן דחה גירסא זו, ומסיק שקוראים בי"ד.

ובביאורי הגר"א (שם סק"ב) פירש הירושלמי שלא כמסקנת הר"ן, אלא בניחותא, בו אין קורין, אבל בחוצה לו קורין! והמשנה ברורה בביאור הלכה (שם ד"ה או שסמוכין להם) כתב בשם הברכי יוסף שקוראים בט"ו.

וכתבו הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי (או"ח ב קלא) והג"ר יצחק אייזק הרצוג בשו"ת היכל יצחק (או"ח ס' גס-סב) שהואיל וירושלים החדשה מחוברת ברצף אחד עם העיר העתיקה כעיר שחוברה לה יחדיו, עדיפא טפי מכפר הסמוך לכרך שחרב, שהכל עיר ירושלים היא, שהותיר לנו ד' שריד, והיה המחנה הנשאר לפליטה גדולה. והוסיף הגר"ע יוסף, ומכל שכן שבודאי שהחומה שבזמן יהושע היתה רחבה יותר מכדי העיר העתיקה (ע' ב"ב עה, ב. מהרש"א).

בשנת תש"ט, לאחר שירושלים נחצתה לשנים והעיר העתיקה היתה בידי הערבים, נסתפקו אז מה הדין בכל שאר ירושלים החדשה הסמוך לה, אם קורין את המגילה בי"ד או בט"ו. ובשנה ההיא הסתגר החזון איש בחדרו למשך יום וחצי כדי לברר כל העניין, וכשיצא משם פסק לשואליו, דגם כשרק עכו"ם דרים בכרך מ"מ בסמוך לו קורין בט"ו (עיין חזו"א או"ח ס' קנד סק"ג. מעשה איש ז, קמט).

וכ"כ בהליכות שלמה (מועדים ח"א עמ' שנה) גם בשנים שהיתה ירושלים העתיקה תחת שלטון הנכרים ולא דרו בה ישראל כלל, לא חשש הגרש"ז אוירבך לנהוג פורים בשאר שכונות העיר בי"ד. וכן הורה לאחרים לנהוג פורים שם בט"ו.

אמנם מובא בעובדות והנהגות לבית בריסק (ח"ב עמ' קא-קב) :"אודות קריאת המגילה בירושלים, שמעתי ממו"ר הגרמ"ד הלוי סאלאווייציק שליט"א, שעד פרוץ המלחמה בשנת תש"ח, קרא מרן הגרי"ז זצ"ל רק ביום ט"ו, אולם אח"כ קרא גם ביום י"ד, וזאת מצד שיטת הרמב"ן דהדין 'סמוך לכרך' הוא רק אם יש עשרה בטלנים בכרך. וכן מצד הירושלמי 'כרך שחרב בו אין קורין, סמוך לו קורין'. והגר"א פירש בניחותא, אבל יש שפירשו בלשון תימה, ומרן הגרי"ז לא הכריע בזה".ומביא עוד מה שכתב גאון אחד ממקורבי הגרי"ז סולוביצ'יק, "כי כשנכבשה העיר העתיקה ע"י הערבים עלתה השאלה אם לקרוא בט"ו או בי"ד מכח הדין של חרב הכרך", ופסקו כל הבתי דינין לקרוא בט"ו, וכן נהג מרן הגרי"ז, אלא שקרא המגילה ביחידות ובצינעה גם בי"ד. ואני הייתי עמו בקריאה זו בלילה וסגר הדלת. ופעם אחרתי לבוא, והמתין לי זמן מרובה, ונהג שלא לברך, ובשנה הראשונה היה דן בזה אם לברך, כיון דאם זו הקריאה אפשר דיוצא בה, וחזר והכריע שאם יברך בי"ד הרי יאבד את הברכה בט"ו שהיא הקריאה לכו"ע. ושאלתי את מרן הגרי"ז זצ"ל :"אבל סוף סוף אם קורא מצד הספק ואפשר שיצא, א"כ איך יברך בליל ט"ו? ואמר לי כי באמת עיקר הקריאה הוא בט"ו ככולי עלמא, ורק הוא מחמיר לעצמו לקרוא בי"ד, אבל עיקר הקריאה הוא בט"ו. ופעם הבאתי לו את הברכ"י שמסביר את הירושלמי באופן נפלא, ומוכיח לקרוא בי"ד. מרן הגרי"ז זצ"ל עיין בזה ונהנה מאוד מישרות הדברים, אבל הוסיף 'אבער מי יבוא אחר המלך'… שכבר הכריע הגר"א זצ"ל לקורא בט"ו" (ומובא בבית אב סי' לד. קונטרס המועדים מתורת בריסק עמ' נא).

ומסופר בס' עדות ביוסף (עמ' רו) ששאל רב אחד את הרבי מסטמאר אודות קריאת המגילה בעיר הקודש ירושלים האם לקרות המגילה בליל י"ד או בליל ט"ו, משום שעיר המוקפין חומה היא תחת ידי עכו"ם ואז על פי הלכה כהערים הסמוכין לה ואין סומכין על המוקף, והשיב על זה הרבי מסטמאר שבאמת צריכים לקרות בליל י"ד כדין שלנו וזה יעשו בצינעא, ובליל ט"ו יקראו את המגילה ברבים ע"י אחד שלא קרא בליל י"ד כפסיקת הרבי בברכה, ובכתב לא רצה הרבי לכתוב תשובה בזה כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל, רק ציוה לעשות כן בבית מדרשו (וכן מובא במושיען של ישראל ח"ט עמ' תקפ-תקפא. שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סוף ס'רלד).

ומרן הרב קוק כתב שלכרך שחרב אין סמוך ונראה (מצוות ראי"ה או"ח תרפח, ב-ג עמ' צג-צד). הג"ר מרדכי פרום, ר"מ בישיבת מרכז הרב, הסביר את שיטתו של מרן הרב (שם עולם עמ' 98-96), וכתב שסמכו בשעת הדחק על עמדת צה"ל בהר ציון.

וב"ה, במלחמת ששת הימים, כל עיר העתיקה של ירושלים חזרה כולה לשטלון ישראל, ודרים בה ישראל. ברוך מציב גבול אלמנה. א"כ אין מקום להתדיין בשאלה זו!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו