שבו על כורסת הסלון וצפו בסרט הבא:

זוג דתי נכנס לבית קפה אקסלוסיבי באזור המרכז. הבעל, שמחזיק מעצמו אדם רציני המקפיד בקלה כבחמורה, ניגש לדלפק המלצרים לשאול על כשרות המקום וטיב מוצריו. הוא לא פתי, לא לא, הוא מאלה שגם תעודות כשרות מהודרות לא כל כך מהר מיישבות את דעתם. לפעמים הוא נוהג קצת להציק, לבקש להיכנס רגע אחד למטבח, לבדוק שאף נוכרי אינו מחזיק בידו גפרור בוער או סיגריה שעלולה ללבות ברז גז פתוח עליו מונחים תבשילים. האמת, שכאן במסעדה הוא רווה לא מעט נחת – הבעלים של המסעדה כנראה כל כך מקפידים בכשרות, שהם הביאו לא פחות מחמש תעודות שונות, כל אחת חתומה בידי תלמיד חכם גדול אחר.

אלא שבעוד הוא עומד מול תעודת הכשרות ומתפלפל עם אחת המלצריות על טיבם של מוצרי החלב, האם מכילים הם בתוכם אבקת חלב נוכרי אם לאו, אשתו – זו שבדרך כלל תופסת מרחק בזמן הבירורים ההלכתיים, צופה במחזה מבעית: בזווית עינה, דרך סדק חלון המטבח, היא קולטת את בעלי המסעדה, לא פחות ולא יותר, מכה את אחד העובדים ומקלל אותו נמרצות. היא מנסה לסמן לבעלה, להסב את תשומת ליבו למתרחש, אבל הוא, כל ליבו מלא התפעלות מרמת הכשרות והדקדוק במצוות של צוות המקום, שטרחו אף להניח על השולחנות כלים המיועדים לטובת 'מים אחרונים'.

כמובן שהרבה היא לא משתהה, 'פה אנחנו לא אוכלים', היא פוסקת, גם אם אין בעיה עם אף מוצר, המקום לא כשר.

כזו היא סעודת אחשוורוש, מלמדים אותנו חכמים, זו שהייתה לפני אלפי שנים וגם זו שנערכת היום מבחינה תרבותית, שהשלכותיה נוגעות אפילו לבחירות.

הכול כשר בארמונו של המלך אחשורוש, "כרצון איש ואיש" נאמר, ובכל זאת השותפות של יהודי שושן בסעודה הופכת אותם להיות ראויים, חלילה, להיאבד מן העולם.

אחשורוש מאפשר לכולם ליהנות מעולמו, הוא טורח ומסדר לכל יהודי את ההכשר המקובל עליו, הוא אולי אפילו דאג לאולמות נפרדים לנשים וגברים, הכול בשביל שיהיה נעים וטוב לכולם. רק לדבר אחד שכחו יהודי שושן לשים לב: כוונת הסעודה ("היה להם למנוע עצמם מלכת שמה מפני כוונת הסעודה". רבי שלמה אלקבץ). כי בזמן שהם מתפעלים מטוב ליבו של המלך, שדאג לפתור להם את כל הבעיות ההלכתיות שיכולות היו להתעורר באירוע כזה, הוא בעצמו חותר למקום אחר לגמרי.

פתאום בסעודה הכל כך נעימה ומכילה צצים להם על השולחנות "כלים מכלים שונים", כלי המקדש, והמלך מופיע ומסתובב בין השולחנות כשהוא לובש על עצמו את בגדי הכהן הגדול, זה שפעם היה שלנו… אי שם בירושלים. כל העיניים מופנות לרבנים: מה הולך פה?! עמד אחד ראשון מהם ואמר שבקשר לכלי המקדש אין שום בעיה, והסביר הסבר מפולפל על זה שפקעה קדושתם לחלק מהשיטות. עמד אחד אחר והסביר איך בגדי הכהן הגדול דווקא ראויים למלך אחשורוש, והוכיח דבריו מכך ש"קול המון כקול ש-די" ולא לחינם הגיע המלך למעמדו. אחריהם עמדו עוד כמה גדולים וכל אחד, בטוב טעם ודעת, הוסיף חותם לכשרות האירוע והאווירה התרבותית שבו.

אלא שכל ההסברים, הכשרויות והחותמות לא הניחו את הדעת, לא של חכמי הפנימיות של פעם, ולא של יהודים פשוטים רבים היום. אחרי כל ההסברים על טיבו של המשתה וצדקותו, "כוונת הסעודה" וכוונתה של המפלגה מטרידים ומעוררים תהיות רבות. שואל היהודי הפשוט, זה שבאמת לא מתכוון לזלזל בכבודם של כל הגדולים ושואל כתלמיד לפני רבותיו, 'איך יכול להיות שמפלגה דתית תציע את עצמה לרבים בלבוש לא צנוע…?', 'איך יכול להיות שהיא תשתמש בשירת נשים, זו שאסורה לפי כל גדולי ישראל, כדי לייחצ"ן את עצמה…?'. היהודי הפשוט לא מבין למה רבנים גדולים צריכים לעשות כל כך הרבה העמדות ופלפולים כדי להסביר את מהלכי המפלגה (למשל המחיקה מחוקת המפלגה את המשפט: "המפלגה תשאף לקרב בין ישראל לאביהם שבשמים", או ההיעדרות של חבריה מהצבעה על חוק הפונדקאות) במקום פשוט לומר עליה שהיא איבדה את כשרותה וטהרתה.

אולי מרוב רצון להשיג מנדטים, שכחנו להסתכל ולבחון לאיפה אנחנו מובלים ומה הכוונה של המשתה בו הושיבו אותנו. אולי אנחנו כל כך אטומים ומסונוורים מאימת הבחירות עד שאיבדנו את יכולתנו לומר בצורה ברורה במה אנחנו מאמינים ואת מה אנחנו מתעבים (עיינו ערך 'לשונם המכובסת' של חברי המפלגה ביחס לנישואים חד מיניים).

הלוואי וימי הפורים הבאים עלינו יעוררו אותנו, שהשתייה שבהם תסיר מאיתנו את פיקחותנו המדומה ו"סודות נעלמים יתגלו". הלוואי ונזכה: "להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך".

הבהרה: אינני חושב שמישהו מחברי הבית היהודי הינו עמלקי, קרוב משפחתו של המן, או נצר לגזע אחשורוש. השימוש בסיפור המגילה ובדברי חז"ל על המשתה נועד לחדד את ההתבוננות על מצבנו היום.

==

דוד וכטל הוא תושב עלי ועוסק בחינוך.