שבת שלום לכולם למי שכבר הספיק לשכוח, הייתה פה פעם מגיפה ושמה קורונה. גם אז שיחקו כדורגל אבל היה חסר משהו מאד חשוב- לא היה קהל. וכשאין קהל, אין עידוד ואין אווירה.
אחד הדברים שהכי יוצר את האווירה הוא שירי האוהדים. לכל קבוצה יש שירים המזוהים איתה והם מהווים חלק מהאופי ומה"צבע" של הקבוצה. השיר הכי מפורסם בעולם הוא, כמובן, של ליברפול והוא נקרא "לעולם לא תצעדי לבד" או בקיצור YNWA.
זה לא שיר שנכתב במיוחד לקבוצה או לכדורגל בכלל ולכן הוא מאד נייטרלי. רוב השירים הם לא כאלה. אני מחלק את השירים לשלוש קטגוריות- אהבה, הקנטה ושנאה. שירי אהבה מדברים נטו על הקבוצה שאותה אתה אוהד והטקסט מהלל ומשבח אותה (אפשר גם להסתלבט עליה קצת- אוהדי ניוקאסל מעדיפים להיות בכלא מאשר להגיע לעיר).
מגוון שירי אהדה
לצערי, רוב השירים לא נופלים בקטגוריה הזו (אני אוהב את השיר של ריאל מדריד "האלה מדריד" שמדבר נטו על הקבוצה ומצהיר שלא צריך יותר מזה). יש גם שירי הקנטה, שהם בדרך כלל מאולתרים ומושרים תוך כי משחק וצוחקים על הקבוצה היריבה (יש שיר אוהדים של ליברפול מתקופת מלחמת העולם הראשונה שבה אוהד מוכן למות אחרי שהוא יודע שהקבוצה "דפקה" חמישייה לאברטון בדרבי).
רוב השירים, לפחות בכדורגל הישראלי, נופלים בקטגוריה השלישית- שירי שנאה. עברתי בימים האחרונים על הרבה שירים המצב עגום ביותר. החל מ"שיישרף לכם הכפר" שבית"ר שרים לסכנין, המשך ב"שיישרפו הצהובים" ששרים בחיפה למכבי ת"א וכלה ברפרטואר העצום של הפועל ת"א שמאחלים מוות ורק רע לכולם.
מי שנכנס לאתר "ויקי הפועל" יכול לראות את שירי השנאה מחולקים יפה לשירים נגד המשטרה ושירים נגד כל האחרים ומחלקת שירי השואה שם מפוארת במיוחד, בקיצור- ביזיון וחלחלה. אם אלה פניו של הכדורגל הישראלי אז מצבנו על הפנים. אתנחם בקבוצתי העברית, מכבי פ"ת, מחזיקת הגביע הנוכחית (בכפוף לערעור בבית הדין…) שאמנם אוהדיה מאחלים למות איתה אבל הם רק שואגים "כחול עולה " ולא מזכירים אפילו את הקבוצה המלאבסית האחרת (שכחתי את שמה). קדימה גברים בכחול! YNWA אין כמו שבת שירה לדון בשירים.
פרשת בשלח: גבורת החטופים ושירת מרים ודבורה
יש לנו בפרשה את שירת מרים ובהפטרה את שירת דבורה. שתיהן באות ברגע של שמחה גדולה אחרי מפלה של האויב המר. בשתיהן יש הכרת הטוב ושמחה על ההצלחה הגדולה של עם ישראל ובשתיהן יש התעלמות כמעט מלאה מהצד השני. אפשר היה בקלות "לרדת" על פרעה וסיסרא ולצחוק למשובתם אבל הטקסט לא הולך למקומות האלה.
אמילי דמארי, תעצומות נפש | צילום: לע"מ
יש הרבה תודה לקב"ה על הטובות שעשה לנו. על הניסים הגדולים שקרו לנו ועל התשועה הגדולה שעשה לנו ה'. אחרי שנים ארוכות של עבדות והתעללות, ברגע הגדול של הישועה, כשהים נסגר והעם בטוח שזה סוף סוף נגמר- הוא בוחר להסתכל קדימה ולא אחורה בזעם ולהתמקד בשירה והודיה. להבדיל, אנחנו רואים גם אצל החטופים הגיבורים שלנו, הם בוחרים להתמקד בחיובי ובהחלמה ולא בכל הרוע שעבר עליהם שם בעזה.
אני מאד אוהב ספורט ומאד אוהב לעודד את הקבוצות שלי (מאד ישראלי לראות משחק כלשהוא ומיד לבחור בעד מי אנחנו ואת מי אנחנו לא נעודד). אני תמיד משתדל לדבוק בקבוצה שלי ולא לצאת כנגד הקבוצה השנייה. לא תמיד זה מצליח לי, אודה באמת, אבל זאת הכוונה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
