פרשת שמות: ההשגחה הנסתרת בסיפורי התורה
משה מלמד אותנו כיצד להתבונן במציאות בעיניים אמוניות: גם מי שנראה כאויב, או מי שגורם לנו לרע זמני, עשוי להיות כלי ביד ההשגחה האלוקית, שמכוונת אותנו אל המטרה העליונה

מדרש רבה לפרשת שמות מביא משל: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנְּשָׁכוֹ הֶעָרוֹד וְהָיָה רָץ לִתֵּן רַגְלָיו בְּמַיִם, נְתָנָן לַנָּהָר וְרָאָה תִּינוֹק אֶחָד שֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם, וְשָׁלַח יָדוֹ וְהִצִּילוֹ. אָמַר לוֹ הַתִּינוֹק אִילּוּלֵי אַתָּה כְּבָר הָיִיתִי מֵת. אָמַר לוֹ לֹא אֲנִי הִצַּלְתִּיךָ אֶלָּא הֶעָרוֹד שֶׁנְּשָׁכַנִּי וּבָרַחְתִּי הֵימֶנּוּ, הוּא הִצִּילֶךָ. כָּךְ אָמְרוּ בְּנוֹת יִתְרוֹ לְמשֶׁה, יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁהִצַּלְתָּנוּ מִיַּד הָרוֹעִים, אָמַר לָהֶם משֶׁה אוֹתוֹ מִצְרִי שֶׁהָרַגְתִּי הוּא הִצִּיל אֶתְכֶם, וּלְכָךְ אָמְרוּ לַאֲבִיהֶן אִישׁ מִצְרִי, כְּלוֹמַר מִי גָרַם לָזֶה שֶׁיָּבוֹא אֶצְלֵנוּ, אִישׁ מִצְרִי שֶׁהָרַג. (שמות רבה)
מדרש זה מעורר פליאה: האם באמת ניתן לתלות את זכות ההצלה באותו מצרי שהתעמר בבן ישראל? יתרה מכך, אם נלך בכיוון מחשבה זה, מדוע נעצר המדרש בסיפור בנות יתרו? האם לא ניתן לתלות את כל גאולת מצרים במעשיו של אותו מצרי?
נראה שהמדרש מלמד אותנו שיעור עמוק על אופן ההתבוננות בהשגחה האלוקית. בנות יתרו רואות את משה ומודות לו על ההצלה. אך משה, במבט עמוק יותר, מבין שגם למצרי שהכה את העברי היה תפקיד בהשגחה. אמנם אותו מצרי פעל מתוך רשעות כמשעבד, אך פעולתו הובילה לבריחת משה למדין, ומשם חזרתו למצרים כנביא וכגואל.
תופעה דומה אנו מוצאים במכירת יוסף. התורה מתארת את פגישתו עם "איש" שמכוון אותו אל אחיו: "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ". האיש הזה, רועה בין הרועים, היה נראה כמו כל רועי הצאן בשכם, צרוב שמש עטוי בגדי רועים. הוא זה שמספר ליוסף שאחיו הלכו לדותן. "וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן".
אותו איש, שנראה כרועה צאן פשוט, הוא שהוביל את יוסף לדותן, ושם התגלגלו האירועים למכירתו. בדותן, בניגוד לשכם, עוברת הדרך הראשית לגלעד ולמצרים, ובלעדיה ייתכן שהשיירה הישמעאלית כלל לא הייתה פוגשת את יוסף. חז"ל אומרים שהאיש הזה היה המלאך גבריאל.
כמו האיש המצרי בפרשתנו גם האיש שפגש את יוסף לא היה מודע לתפקידו ההיסטורי. בלעדיהם יתכן שהדברים היו מתרחשים אחרת.
משה מלמד אותנו כיצד להתבונן במציאות בעיניים אמוניות: גם מי שנראה כאויב, או מי שגורם לנו לרע זמני, עשוי להיות כלי ביד ההשגחה האלוקית, שמכוונת אותנו אל המטרה העליונה.
אין זה מקרי שחז"ל התבטאו באופן הבא על סיפור יוסף: שְׁבָטִים הָיוּ עֲסוּקִין בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְיוֹסֵף הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, רְאוּבֵן הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וְתַעֲנִיתוֹ, וְיַעֲקֹב הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, וִיהוּדָה הָיָה עָסוּק לִקַּח לוֹ אִשָּׁה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה עוֹסֵק בּוֹרֵא אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ (בראשית רבה).
לעילוי נשמת בננו האהוב סא"ל רועי יוחאי יוסף מרדכי שמסר נפשו עבור כלל ישראל ועלה בסערת הקרב השמיימה, בשבת פרשת שמות כ"ה טבת תשפ"ד
=======
הרב ד״ר אלי יוסף הוא מרצה לתנ"ך, תושבע"פ וחינוך במכללת תלפיות ובמכללת שאנן
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו